תרגום פסוקי התוכחה בתורה - כן או לא?

תמצית מקורות בנושא תרגום פרשת התוכחה

מסמך זה מסכם את הנושא המרכזי והטענות העיקריות העולות מהמקור שהוצג בנוגע למנהג תרגום פרשת התוכחה בציבור.

הנושא המרכזי: האם יש לתרגם את פרשת התוכחה (הקללות) במהלך קריאת התורה בציבור?

טענות מרכזיות ופרטים חשובים:

1. מחלוקת עכשווית הנובעת ממגוון קהילות: קיים ויכוח מתמשך בקרב דור צעיר המתיישב במקומות שונים, כאשר חלקם ראו בקהילותיהם שלא נהגו לתרגם את התוכחה, וחלקם נהגו לתרגם. הם מבקשים לדעת מהו המנהג הנכון ומה מקורו.

• "ורבים רבים השואלים האם מתרגמים את סוקי התוכחה או אין מתרגמים? השאלות שחוזרות ונשנות ומתרבות נובעות תוצאה מכך שקם דור צעיר והוא אה מתיישב במקומות שונים."

1. הגישה המכבדת מנהגים שונים למען האחדות: הכותב מדגיש את הצורך לכבד את מגמת ההתלכדות סביב המשותף ולכבד כל מנהג של כל קבוצה, על בסיס העיקרון של "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", עד שתבוא הסנהדרין ותורה את ההוראה האחידה.

• "ובאמת שצריך לכבד את המגמה הזו שלתלקט סביב המשותף ולכבד כל מנהג של כל קבוצה מבחינת אלו ואלו דברי אלוהים חיים עד שהקדוש ברוך הוא יעזור א' שכל אחד יהיה לו בית כנסת שינהג פנגותיו ב שתבוא הסנהדרין ותורנו אור תורנו את ההוראה אשר תגדרום עד למקסימום של אחדות."

1. הבחנה בין מנהגים בעלי שורש למנהגים חסרי יסוד: למרות הגישה המכבדת, מציין הכותב כי ישנם מנהגים מסוימים שאין להם יסוד. במקרה של ציבור יודע הלכה, יש לומר את ההלכה בבהירות. אך בציבור שבו ישנם אנשים פשוטים המקבלים את מנהגי אבותיהם כקדושים, יש להתחשב בשלום הציבור.

• "אבל יש פעמים שבאמת מנהגים מסוימים אין להם יסוד, אין להם שורש... אבל אם מדובר שיש בקרב הציבור הנה אדם יראה שמיים אבל לא מספיק למדו וכל מה שהם ראו אצל אבותיהם קדוש יאמר לו למרות שסוף סוף יש גמרות יש פוסקים ראשונים אחרונים וניתן לבדוק כל דבר ודבר אז בגון זה אם יש עסק עם ציבור כזה גדול הוא השלום ואין בשלום."

1. התשובה העקרונית: יש לתרגם את פרשת התוכחה על פי המקורות: הכותב מגיע למסקנה חד משמעית כי על פי המקורות, יש לתרגם את פרשת התוכחה.

• "ועכשיו אל עצמה של השאלה האם מתרגמים את סוגת הוכחה או לא והתשובה היא כן חיובית."

1. הוכחות מהמשנה והגמרא:

• המשנה במסכת מגילה: מפרטת אילו פסוקים אין מתרגמים, ופסוקי התוכחה אינם נמנים ביניהם.
• "במשנה, במסכת מגילה, אז יש משנה מפורטת אלו פסוקים שאין מתרגמים אותם ופסוקי התוכחה לא נמנו בתוכם."
• המשנה מביאה דוגמאות לפסוקים שאין מתרגמים כמו "מעשה ראובן" ו"מעשה דוד ממנון".
• הברייתא בגמרא מגילה (דף כ"ה עמוד א'-ב'): מוסיפה פרטים על פסוקים שנקראים ומתורגמים, ומונה במפורש: "קללות וברכות מקרים ומתרגמים". הגמרא אף מבררת את הטעם לכך ("נחוש דלמעט ולמערד מאהבה ומיראה").
• "בגמרא מגילה תכה עמוד א' עמוד ב ההרייתה שגם היא דברי תנאים. ושם הוסיפו עוד פרטים שלא נזכרו במשנה... ומגיעים לשקאות הבאות קללות וברכות מקרים ומתרגמים ואלה הם התוכחות קללות וברכות מקרים ומתרגמים שואלים בגמרא פשיטה מהו דתמה נחוש דלמעט ולמערד מאהבה ומראה כמה שמעלן אזהרות ועונשין נקראים מתרגמים שיטה דתמה נחוש דלמעט ולמער יראה כמה שמעלה בהגעות הבא הפך את זה ואמר ברכות וקללות מקריין ומתרגמין פשיטה מהו דתמה מחוש דלמעת ולמערד מאהבה ומיראה כלומר ברכות בני אדם יקראו וישמחו ירצו לעבוד את השם מאהבה בקללות זה מפחיד מאוד מאוד ואז ירדו מדרגת עבודת עבודה מאהבה בדרגה של פחד מראה כמה שמרן שלוח חוששים לזה ומתרגמים את הברכות ואת הקללות וכן הזהרות ועונשים נקרים תרמין פשיטה מהו דתמה נחוש דלמפה גדחת דציבורה כמה שמלן שלא חוששים"
• הכותב מציין כי על ברייתא זו אין חולקים.

1. עמדת הרי"ף והרמב"ם:

• הרי"ף: מביא את המשנה והגמרא בנושא ללא ערעור.
• רבנו ניסים: מראשוני ספרד, מתייחס לברייתא ולא מעיר שיש מי שלא מתרגם.
• הרמב"ם (הלכות תפילה): כאשר הוא מונה מה לא מתרגמים, הוא אינו מזכיר קריאת ברכות (וכל שכן קללות), ומהיעדר אזכור משתמע שאין איסור לתרגם.
• "אין אור הרמבם פרק יב מלכות תפילה הלכה יב מביא מה לא מתרגם הוא לא מזכיר קרות ברכות כי הרי מתוך לו אתה שומע הין כי אם הוא אומר מה לא מתרגם מכלליו אתה שומע הין."

1. עדות מהר"י צירלבאך העתיק: מביא במפורש את הברייתא שמתרגמים ברכות וקללות.

• "ובאמת במהרי שירי תקרל עתיק מביא את הברייתה הזו של ברכות מתרגמים."

1. דברי המהר"ץ (עץ חיים):

• מציין כי המנהג הפשוט היה לתרגם את הקללות.
• טוען כי "בטעות" קמו גורמים שרצו שלא לתרגם את הקללות.
• מדגיש כי מנהג זה (שלא לתרגם) אין לו "בית אב" לא בתנאים, לא באמוראים ולא בראשונים.
• מסתמך על הרמב"ם שכל מנהג שאינו תואם לתלמוד אינו מקובל.
• "בגמרא מגילה דף כ עמוד ב נאמר קללות וברכות מקרים ומתרגמים פשיטה מהו דתמה ניחוש דלמעט ולמערד מאהבה ומראה כמה שמעלן עד כאן אומר מרית וכן המנהג פשוט ומחדש רצו קצת שלא לתרגם הקללות בטעות כלומר אומר המחריץ לאחרונה קמו גורמים אשר באו ואמרו לא לתרגם את הקללות אבל מריץ אומר טעות הוא... ואם הוא אמר טעות זאת אומרת הוא בא ואומר ריבונו של עולם הרי יש משנה יש ברייתא יש גמרא יש גאונים, יש ראשונים ולא מצאנו מישהו מהגואנים הראשונים... לפי הרמב"ם, כל מנהג שאיננו תואם תלמוד לא מקרב אותו בכלל."

1. עדות המורי שמעון סלוך ז"ל (תכלל עץ חיים): מציין שראה את רב סעדיה גאון כותב על 21 פסוקים שאין מתרגמים, אך לא הזכיר את פרשת התוכחה. הוא מוסיף כי דעת כל הראשונים הייתה לתרגם, ומי שמקפיד שלא לתרגם עתיד לתת את הדין.

• "ראיתי ברבנו סעד הגאון זל שכתב בתורה 21 פסוקים שהם תלמינו אותם עד כאן שונות אחרי שברכות קות תרמים ומחרי בשיר זה תקלה עתיק כותב מפורש ברכות וקלות מתים מנותן בציבור עד כאן שונו וכן הוא דעת כל הראשונים שהעגים לתרגם כולם לא זכרו מזה כלום ואם כן על אלה המקפידים וגורמים ריבחם עתידים לתן את הדין כך אומר משולחן שלך."

1. הטעם לתרגום פסוקים בעייתיים אחרים (כמו מעשה העגל): מוסבר כדי למנוע טעות לחשוב שלא מתרגמים מחמת עצלות. המתורגמן חוזר על הפסוק במקור כדי להראות שאינם מתעצלים.

• "המתרגם חוזר על הפסוק וקורא מתוך החומש את הפסוק לא בתרגום למה שימו לב שלא יאמרו משום עצלות אין מתרגמים כלומר האדם עלול לחשוב להגיד אה אתה יודע למה לא מתרגמים בגלל שהם רוצים להרוויח זמן כדי שלא יחסדו בהם שהם לא מתרגמים שום עצלות היו אומרים את הפסוק פעם ש ניה את הפסוק כדי שיחדו בהם שום שום עצלות."

1. חזרה על העמדה העקרונית: הכותב חוזר ומדגיש כי אין למנהג שלא לתרגם את התוכחה בסיס במקורות.

• "מיוחד שאין אין כאמור מישהו או משהו שאפשר להשאין עליו את המנהג הזה. לכן נראים דברי מחרית שזהו באמת מנהג בטעות... הללו שלא תרגמו איננו מוצאים להם בסוס, לא במשנה, לא בגמרא, לא בראשונים ולא בבעונים."

1. ההמלצה הפרקטית למרות הכל: למרות הקביעה העקרונית, הכותב מדגיש את חשיבות השלום וקורא שלא לגרום למחלוקת בציבור שאינו מבין את העניין. אם הציבור מבין ומקבל את הוראת ההלכה, יש לומר את האמת. אך אם הדבר עלול לגרום למחלוקת, יש להימנע מכך לשם השלום.

• "אבל, למרות שאנו אומרים את הדבר הזה, אין לגרום מחלוקת. רק אם יש ציבור דעתן שמבין עניין ומקבל את הוראת ההלכה ויודע מה זה נקרא מנהג בטעות, הוא מקבל את זה בהבנה. יש לנו כן. אבל אם יש ציבור שאיננו מבין משום פנים אופן לא לגרום למחלוקת גדול הוא השלום."

מסקנה:

המקור מציג עמדה ברורה לפיה על פי המסורת התלמודית והפסיקה של רוב הראשונים, יש לתרגם את פרשת התוכחה בציבור. המנהג להימנע מתרגום זה נחשב לטעות שאין לה בסיס במקורות. עם זאת, לנוכח המציאות של מנהגים שונים בקהילות ישראל ובשל חשיבות השמירה על השלום, יש לנהוג בשיקול דעת ולא ליצור מחלוקת בציבור שאינו מבין את שורשי ההלכה. הגישה המומלצת היא לכבד את מנהגי הקהילות השונות כל עוד הדבר נעשה לשם אחדות, אך יחד עם זאת להבהיר את ההלכה למבינים ולמעוניינים בכך