מהי עמדת הרמב"ם בנוגע לרחיצת ידים לאחר השכמת שחרית ביום הכפורים?

תמצית מסמך תדרוך: דיון בהלכות רחיצה ונטילת ידיים ביום הכיפורים לאור משנת הרמב"ם

מסמך זה עוסק בדיון הלכתי מעמיק בשאלת הרחיצה ונטילת הידיים ביום הכיפורים, תוך התמקדות בגישתו של הרמב"ם כפי שהיא משתקפת במקורות שונים. הדיון מציף סתירה לכאורה בין איסור הרחיצה החמור ביום הכיפורים לבין ההלכות המתירות רחיצה במצבים מסוימים וכן ביחס לשאלת נטילת ידיים של שחרית.

נושאים מרכזיים ונקודות עיקריות:

1. האיסור החמור על רחיצה ביום הכיפורים:

• הרמב"ם בהלכות שביתת עשור (פרק ג', הלכה א') קובע איסור מוחלט על רחיצה ביום הכיפורים, בין במים חמים ובין בצוננים, ואף באיבר אחד בלבד, אפילו אצבע קטנה.
• הציטוט המרכזי מדברי הרמב"ם: "אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין איבר אחד אפילו אצבע קטנה אסור להשיטה במים".
• מרן (ה"אור החיים") מעתיק את לשון הרמב"ם ומדגיש את חומרת האיסור, אפילו בהשטת אצבע במים.

1. ההיתרים לרחיצה במצבים מסוימים:

• הרמב"ם עצמו מביא מספר הקלות בעניין רחיצה:
• מלך וכלה: "המלך והכלה רוחין את פניהם".
• סילוק לכלוך: מי שהיה מלוכלך בצואה או בטיט רשאי לרחוץ את מקום הלכלוך כדרכו, כיוון שהאיסור הוא רק על "רחיצת תענוג" ולא על "רחיצת סילוק תינופת".
• אישה מידעה אחת במים ונותנת פת לבנה: הלכה זו מוזכרת כטעונה בירור.
• חולה שאינו מסוכן: "החולה רוחץ דרכו אף על פי שאינו מסוכן אל כלפיו לא גזרו את איסור רחיצה".
• חייבת טבילה (בימי טהרה בזמן בית המקדש): טובלת בזמנה, גם ביום הכיפורים.
• ראה קרי: רשאי לנקות את עצמו במים באותו מקום.
• הליכה להקביל פני רבו או לשמור פירות: מותר לעבור במים אם אין דרך אחרת.
• ההסבר המרכזי להיתרים הוא שהאיסור נועד למנוע רחיצת תענוג, אך לא רחיצה לצורך מצווה, היגיינה הכרחית או במצבי דחק.

1. השאלה בדבר נטילת ידיים של שחרית:

• לאור האיסור החמור על רחיצה, עולה השאלה האם מותר ליטול ידיים של שחרית ביום הכיפורים, כפי שמקובל בכל בוקר.
• לכאורה, הרמב"ם לא פירש את דעתו בנושא זה באופן ברור בהלכות שביתת עשור, מה שגרם למחלוקת בין הפוסקים.

1. דעת מרן ("אור החיים") בנוגע לנטילת ידיים שחרית:

• מרן, לאחר שהעתיק את לשון הרמב"ם לגבי איסור הרחיצה, מתייחס ישירות לשאלת נטילת ידיים שחרית.
• הוא קובע: "נוטל אדם ידיו שחרית ומברך על נטילת ידיים ויזהר שלא יטול אלא עד סוף כשרי אצטבעותיו ולא יכוון להנעת רחיצה רק להעביר הרוח רעה על הידיים".
• כלומר, מרן מתיר נטילת ידיים שחרית ביום הכיפורים, אך באופן מצומצם (עד פרקי האצבעות) ובכוונה של סילוק "רוח רעה" ולא לשם תענוג רחיצה.

1. הניסיון לבסס את שיטת הרמב"ם בנושא נטילת ידיים שחרית:

• המחבר תוהה מה הייתה עמדתו המקורית של הרמב"ם בנושא, ומציין שיש פוסקים שסוברים שגם נטילת ידיים שחרית אסורה לפי שיטתו.
• כדי לבסס עמדה זו, המחבר פונה לדברי הרמב"ם בהלכות תפילה (פרק ז', הלכה ח') העוסקות בברכות השחר.
• הרמב"ם קובע שם שלא מברכים על ברכות השחר כאשר האדם אינו לבוש או הולך יחף, מכיוון שהברכות "צמודות לעשייה".
• מכאן מסיק המחבר: "ביום הכיפורים ובשאר תעניות שאין שם רחיצה אינו מברך על נפילת ידיים ולא המעביר שינה מעיניו".
• לכן, לדעת המחבר, "הדבר פשוט בתכלית הפשוט שלפי רבנו אין את ילד ידיים נקודה". כלומר, לפי הרמב"ם אין ליטול ידיים שחרית ביום הכיפורים, מאחר ואין רחיצה כלל.

1. הסבר לכך שלמרות זאת הרמב"ם מחמיר בנטילת ידיים בשאר ימות השנה:

• עולה השאלה מדוע הרמב"ם, שבדרך כלל מחמיר בנטילת ידיים שחרית, אוסר זאת ביום הכיפורים, אפילו אם יש בה פן של מצווה.
• התשובה לכך נעוצה בעקרון היסודי של יום הכיפורים, שהוא יום של עינוי ואיסור רחיצה מוחלט מרחיצת תענוג.
• הרמב"ם נאמן למקורות הקובעים חמישה דברים המעכבים את התפילה, וביניהם "טהרת הידיים בכיור" (בזמן בית המקדש). כיום, נטילת ידיים שחרית היא תחליף לטהרה זו. מאחר ורחיצה אסורה ביום הכיפורים, גם נטילת הידיים לצורך תפילה אינה רלוונטית לפי עקרון "הברכות צמודות לעשייה".

מסקנה מרכזית:

המסמך מציג גישה שלפיה, על פי הבנת המחבר את שיטת הרמב"ם, אין ליטול ידיים של שחרית ביום הכיפורים. זאת בניגוד לדעתו של מרן המתיר נטילה מצומצמת. המחבר מבסס את טענתו על ההיגיון הפנימי של הלכות הרמב"ם, הקושר בין ברכות השחר למעשים הנעשים בבוקר, ועל האיסור הגורף על רחיצה ביום הכיפורים שאינו מאפשר נטילת ידיים. עם זאת, המחבר מודה שהנושא נתון למחלוקת בין הפוסקים