מלמד בישיבת הסדר שאל כיצד ידליק בתחילת השקיעה כשהשיעור נמשך עד לאחר צאת הכוכבים. השאלה הראשונה ששאלתי אותו הייתה אם אשתו מדליקה בזמן בבית. תשובתו פתרה את שאלתו האישית, אבל השאירה שאלה חינוכית על סדר היום של תלמידיו.
האזינו לבירור שיטות הפוסקים ולשאלה מה מלמדת ההדלקה בשעה שקשה להבחין בה בין יום ללילה.
מי מדליק בביתו של המלמד?
אשתו של המלמד מדליקה בזמן בביתם, ולכן מבחינתו האישית הוא יוצא ידי חובתו. כך עולה גם מן השיעור על הדלקה בשעה שבני המשפחה טרם שבו הביתה. אבל הנהלת הישיבה צריכה לשאול שאלה נוספת: מה אנו מלמדים את התלמידים כאשר אנו קובעים להם שיעור דווקא בזמן ההדלקה?
מהו עיקר הזמן ומה ניתן לעשות לאחר שחלף?
במסכת שבת, דף כא עמוד ב, נקבע זמן המצווה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. הרמב״ם פוסק בהלכות מגילה וחנוכה, פרק ד הלכה ה, שלכתחילה מדליקים עם השקיעה. מי שלא הדליק בתחילתה מדליק בתוך פרק הזמן הזה, כחצי שעה או יותר. אם עבר הזמן, אינו מדליק. גם את כמות השמן צריך להתאים למשך ההדלקה הזה.
בטור, אורח חיים, סימן תרעב, נמנה עיקר הזמן מסוף השקיעה. לאחר השיעור אפשר לכבות את הנר או להשתמש לאורו, ואילו מי שלא הדליק רשאי עדיין להדליק במשך הלילה. אין להסיק מזה שהדלקה מאוחרת היא הדרך הרצויה מלכתחילה. בעלי התוספות דנו במי שהדליקו בפנים, כשההיכר היה לבני הבית, והקלו בדקדוק הזמן. הובאה גם ההנחיה להדליק בעוד בני הבית ערים. הטור עצמו מצביע על כך שגם בפתח הפתוח יש היכר לעוברים ושבים.
מה מלמדת השקיעה שאין הלילה מלמד באותה דרך?
באור יום ובחשכת לילה ההבחנה קלה. דווקא בין השמשות היא מיטשטשת. כך קורה גם בשאלות של ערכים: אדם עלול לזהות את מה שנוצץ עם האמת, ואת הצורך עם הערך. המחלוקת עם המתיוונים הייתה מחלוקת בתוך העם על מה ראוי לקרוא לו אור. להדלקה בפתח לעיני הזולת בשעה הזאת יש אפוא משמעות שמעבר לשאלה אם עוד נשאר בבית מישהו שיראה את הנר.
מסקנת הדברים: למי שמדליקים בביתם במהלך הלילה יש על מה לסמוך ואין לזלזל במנהגם. מן הישיבה אני מצפה שתאפשר ותלמד הדלקה בזמן, מתוך תשומת לב למחלוקת הפוסקים ולמסר שהנר מביע דווקא בשקיעה.
המקור מציג דיון הלכתי אודות זמן הדלקת נרות חנוכה, תוך התמקדות במחלוקת בין שיטת הרמב"ם לדעות אחרות. השיחה מביאה שאלה של מלמד בישיבה הנוהג ללמד בשעות הדלקת הנרות ומעוניין לדעת האם יכול להקדים את ההדלקה כדעת הרמב"ם. הדובר מביע תמיהתו על כך שבישיבות לא מדגישים את חשיבות ההדלקה בזמן המוקדם, במיוחד לאור המסר החינוכי הטמון בה, ומקשר זאת למאבק הערכי וההבחנה בין אור לחושך בימינו.
תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מתוך הקלטת "081223hy.mp3"
הדובר בקלטת דן בסוגיה הלכתית הנוגעת לזמן הדלקת נרות חנוכה, תוך התמקדות בשיטות השונות של הרמב"ם והטור, וכן בהשלכות החינוכיות והערכיות של הקפדה על זמן ההדלקה המובחר, במיוחד בדור הנוכחי.
עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:
- השאלה ההלכתית: תלמיד חכם מלמד בישיבה שעות לימוד תורה החופפות לזמן הדלקת נרות חנוכה, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים. הוא שואל את הדובר לגבי ההלכה אם הוא רשאי להקדים ולהדליק עם תחילת השקיעה, כדעת הרמב"ם.
- דעת הרמב"ם לעומת דעת הטור: הדובר מסביר כי הרמב"ם פוסק שאין להדליק נרות חנוכה לפני שקיעת החמה, ואם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, יכול להדליק עד "שתכל לרגל מן השוק", זמן המוערך בכחצי שעה או יותר. לאחר זמן זה, לפי הרמב"ם, לא מדליק. לעומת זאת, הטור מביא את הדעה שמצוות ההדלקה היא מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מהלילה, שאז "העם עוברים ושווים ורואים אותה כפרסומי ניסא", אך גם לאחר זמן זה, מי שלא הדליק יכול להדליק במשך כל הלילה, אם כי זו נחשבת "בדיעבד" ולא "לכתחילה".
- ציטוט מהקלטת המצטט את הרמב"ם: "אין מדליקי נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא אם שקיעתה לא מאחרים לא מקדימים שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתך לרגל נשוק וכמהו זמן זה כמו חצי שעה או יותר אבל זמן זה אינו מדליק אינו מדליק".
- ציטוט מהקלטת המצטט את הטור: "מצוותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברים ושווים ורואים אותה כפרסומי ניסה אל כך צריך ליתן בשמן כי זה השיעור ואם נתן בה יותר יכול לחו אותה לאחר שעבר זה הזמן וכן יכול להשתמש לעורה לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצוותה זאת אומרת הוא בעצמו התור מודה שלאחר החצי שעה יכול אף אבל להשתמש בשמן כלומר גמרנו כבר אין מצווה בדבר ומכל מקום עדיין זמנה כל הלילה זה בכל מקום עדיין זמנה כל הלילה."
- ביקורת על הישיבות: הדובר מביע תמיהה כיצד בישיבות, המקפידות בדרך כלל לחנך לקיום מצוות באופן המהודר ביותר ("לכתחילה"), אינן מקפידות על זמן ההדלקה המובחר לפי הרמב"ם, במיוחד בשבת הסדר כאשר התלמידים עסוקים בלימוד תורה בדיוק בזמן זה. הוא רואה בכך זלזול בשיטת הרמב"ם.
- הסבר לגישת התוספות: הדובר מביא את שיטת התוספות, לפיה אין צורך לדקדק בזמן ההדלקה כפי שנקבע בזמן המשנה והתלמוד, משום שאז נהגו להדליק בחוץ לצורך פרסום הנס לעוברים ושבים. כיום, שמדליקים בבית בגלל ימי סכנה (גזירות שמד), ופרסום הנס מיועד בעיקר לבני הבית, אין להקפיד על הזמן. הדובר מציין כי ההלכה התפשטה על בסיס ההבנה שימי הסכנה מאפשרים הדלקה בבית לכתחילה, ושהפרסום מיועד לבני הבית.
- המשמעות הערכית של זמן בין השמשות: הדובר עובר לדון בהיבט ערכי עמוק יותר. הוא מתאר את הזמן שבין השמשות כזמן "מאוד מאוד מבולבל. לא יום ולא לילה." הוא טוען כי קושי בהבחנה בין אור וחושך, יום ולילה, משקף קושי בהבחנה בין ערכים – טוב ורע, אמת ושקר.
- הבעיה של המתייוונים: הוא מקשר זאת לבעיה של המתייוונים בתקופת החשמונאים, שלא הבינו שהתרבות היוונית, על אף יופייה החיצוני (אומנות, ספורט), היא "חושך" לעומת האור והאמת של הערכים הרוחניים והאמוניים.
- המאבק הערכי בדורנו: הדובר רואה בדורנו מאבק ערכי דומה, בו קיימת תפיסה בקרב חלק מה"אליטות" החילוניות הרואות עצמן כ"נאורות" ואת שומרי המסורת כ"חשוכים". הוא רואה בוויכוח הזה подобие לזמן בין השמשות.
- מסר ההדלקה בזמן: לדעת הדובר, הדלקת נר חנוכה בזמן המובחר (עם שקיעת החמה) היא בעלת מסר חשוב מאוד לדורות, ובמיוחד לימינו. היא משדרת החוצה, לציבור הרחב ("להדליק נר בחוץ כדי לשדר לשדר לכולם"), ולא רק לבני הבית, על המשבר הערכי הקיים.
- התייחסות למנהג האשכנזים והספרדים: הדובר מבהיר שאין לזלזל באלו המדליקים במהלך הלילה בביתם (כמנהג האשכנזים והספרדים), כי יש להם על מה לסמוך.
- ציפייה מהישיבות: למרות זאת, הוא מצפה מהישיבות להדליק בזמן המובחר ולחנך לכך, כי להדלקה בזמן יש "מסר חשוב מאוד לדורות ובמיוחד לימינו".
בסך הכל, הקלטת עוסקת בדיון הלכתי מעמיק על זמן הדלקת נרות חנוכה, תוך שימוש בפסיקות של הרמב"ם והטור. מעבר לכך, הדובר משתמש בסוגיה הלכתית זו כדי לעורר דיון רחב יותר על משמעות ההקפדה על מצוות בזמנן המובחר, ועל האתגרים הערכיים והאידיאולוגיים העומדים בפני החברה בימינו, תוך הקבלה לתקופת החשמונאים והמאבק בין אור לחושך
האם מלמד שאשתו מדליקה עליו בבית צריך להפסיק את שיעורו כדי להדליק בעצמו?
כאשר אשתו מדליקה בבית בזמן הוא יוצא בהדלקתה. בנפרד מכך על הישיבה לדאוג שסדר הלימוד יאפשר לתלמידים לקיים את המצווה בזמנה.
מה הדין כאשר עבר זמן ההדלקה לפי הרמב״ם ולפי הטור?
לפי הרמב״ם מי שלא הדליק עד שתכלה רגל מן השוק אינו מדליק עוד. לפי הטור, מי שטרם הדליק יכול להדליק במשך הלילה. גם לפי השיטה הזאת אין לכתחילה לדחות את ההדלקה מעבר לעיקר זמנה.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
העולה הרביעי התחיל לקרוא בשל ראש חודש בחנוכה: כיצד ממשיכים?
האם מותר להדליק נר חנוכה בשמן שביעית או בשמן תרומה שנטמא כדי לבערם?
האם מותר להדליק נר חנוכה בשמן של ביעור שביעית או תרומה שנטמאת ועל ידי ההדלקה הוא מתבער?
החנוכייה הונחה למצווה וגרמה לשריפה: מי משלם?
מה עושים בשמן שנותר מנרות חנוכה לאחר היום השמיני?
שמן שנותר מנרות חנוכה: מה מותר ומה דינו של שמן שכבה?
האם לתת לילדים להדליק את שאר הנרות לאחר שהאב הדליק נר אחד?
להדליק פחות נרות בכל ערב? הגבול בין הידור אישי למנהג חנוכה
מי מברך על נר חנוכה — ומה קודם כשאין די כסף?
אבל בחנוכה: האם הצער משנה את ההלל ואת ברכת שהחיינו?
האם ציבור הממהר לעבודה בחנוכה יעדיף הלל בקירוי גם כשהקריאה מהירה?
בעניין הלל בקורי לפי הרמב"ם. התפללתי בביכנ"ס שנוהגים הלל בחנוכה בקירוי, אבל הם אמרו את ההלל בחיפזון, מהר מהר, הללוליה, הללויה.
אבל הלל זה שירה, שכל הציבור אומר יחד את ההלל כמו בפסח עם נעימה.
לדעתי, הכוונה של הרמב"ם שיאמרו בנחת, לא בחיפזון, כפורקי עול.
יש ציבור שממהר לעבודה ואין סיכוי שישתפר.
יתרה מזו, הרמב"ם איש ההיגיון והשכל הישר בלחץ זמן עדיף שיאמרו בשירה ביחד.
כפי שהעיר בעניין תפילת לחש וחזרה, שזו המצווה שבתפילה, בתנאי שלא ידברו בחזרה, העדיף שיתפללו תפלה אחת שהציבור עוקב אחרי שליח הציבור.