מה השיב הרב על עולה לתורה המתקשה בהגייה המשנה משמעות?
שלום לכבוד הרב,
מה הדין במקרה בו העולה לתורה אינו מבטא כראוי מילה מסוימת, מחמת קושי לשוני, כך שישנו שינוי משמעות ואף כשחוזר על המילה, הטעות נשנית שוב?
כיצד ניתן לפרש את דברי הגמרא: "עד שיתפקקו חוליותיו שבשדרה" והרמב"ם אומר "שיעשה כקשת"?
האם כריעה פירושה כיפוף ברכים והטיית גו זקוף מהמתניים כמו החרדון, או ראשו כפוף כאגמון לביטוי הכנעה?
כיצד מתבטא קידה בנפילת פנים, האם בישיבה על הכסא או על הארץ כשברכיו אחת על השניה וראשו מוטה על צדו?
נושא מרכזי: המקור עוסק בביאור מפורט של מושגי הקריעה, הקידה וההשתחוויה בתפילה על פי משנת הרמב"ם, תוך השוואה למנהגים שונים ודגש על מנהג יהודי תימן.
נקודות עיקריות וציטוטים רלוונטיים:
מסקנות:
המקור מספק ניתוח מעמיק של מושגי הקריעה, הקידה וההשתחוויה בתפילה על פי הרמב"ם ומקורות נוספים. הוא מדגיש את ההבדלים בין המושגים השונים, את האופנים השונים של ביצועם, ואת ההתאמות שנעשו במנהג לאורך הדורות, במיוחד בקרב יהודי תימן. הדגש מושם על הבנת משמעות הפעולות כביטוי להכנעה והתבטלות בפני הבורא
שלום לכבוד הרב,
מה הדין במקרה בו העולה לתורה אינו מבטא כראוי מילה מסוימת, מחמת קושי לשוני, כך שישנו שינוי משמעות ואף כשחוזר על המילה, הטעות נשנית שוב?
שלום לכת"ר שאלתי את הרב בעבר את השאלה הבאה: רבנו כותב בפירוש שתחילת זמן שחרית מהנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית, ורק בהלכה ז כותב שהמתפלל תפילה שלא בזמנה וכו' ואם התפלל שחרית בשעת הדוחק מעלות השחר, משמע שזמנה הוא לא מעלות השחר, אז כיצד יש לטעון שזמנה מעלות השחר עד 4 שעות? יותר הגיוני שזמנה מהנץ עד 4 שעות מהנץ ורק בשעת הדוחק לפני זמנה מעלות השחר יצא. וכן משמע מתשובת רבנו סימן קל"ד: "אז תראה השמש בתחלת היום נמוכה וקרובה לארץ למראית העין, וככל שתעבור שעה מן היום, השמש מתרוממת מן הארץ, היא לצד שמאלך, עד סוף השעה הששית ואז תראה השמש נגד פניך בדיוק מול עיניך. וזהו מה שקוראים בי קרנאתא.
שלום לרב
1) שליח ציבור שאומר קדיש האם אומר אמן אחרי "בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן" או שעונה עם הציבור רק יהא שמיה רבה וכו'?
2) מה הפירוש המשפט "יהא שמיה רבה". האם הפירוש הוא יהא שמו הגדול מבורך וכו', או שהפירוש הוא יהא שמו של הקב"ה שנקרא רבה מבורך וכו'?
תודה רבה לרב ושלום.
יצא עשירי באמצע קריאת התורה, האם ישלימו בברכות את כל קריאת התורה והאם יפטירו בפחות מעשרה?
מה המבחן הקובע להמשיך או שלא להמשיך התפילה, קריאת תורה וכיו"ב למרות שפרש מי מהמתפללים?
מדוע הרמב"ם בתשובתו בנושא זה זכר רק את הקדיש שלאחר התפילה שאין לאמרו בנסיבות אלו ולא הזכיר את דין נשיאת כפיים?
שאלתי שאלה, והיתה לי תקלה במחשב לכן אני שולח אותה שוב. הגר"י קאפח כתב: "ששינה ענין נושא הברכה או ששינה בנוסח החתימה... ובשתיהן לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך...". לאור דבריו, אלה שמוסיפים בחתימת הברכה בברכה האחרונה משבע הברכות של החתן, "ומצליח ביניהם", כתב עליהם בכתבים: "וכל המשנה ממטבע ששינו חכמים לא יצא ידי חובתו" ולכן נראה כי לא יצאו ידי חובה. במשנ"ת כתב מארי: כתב "ששינה ענין נושא הברכה או ששינה בנוסח החתימה דבר המשנה כוונת חכמים ומטרתם, ובשתיהן לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך...
ידוע הכלל:העוסק במצוה פטור מן המצוה, האם יש להחיל כלל זה במקרה הנדון שהינה מצוה חשובה כתפילת הרבים? והרי מצות תלמוד תורה היא מעל לכל והאם היא תידחה מפני קיום מצוות אחרות?
האם קביעות של לימוד תורה נחשב רק כמו מצות תלמוד תורה אלא אף כדבר האבד?
שלום לכבוד הרב!
האם זה נכון כי אם אני שומע קדיש אני חייב להפסיק היכן שאני ולענות לקדיש? אם כן - אשמח לקבל פירוט מתי ובאיזה מצב אסור/מותר?
תודה.
לגבי התחנון בימי שני וחמישי (הקטע שלפני ה"והוא רחום") הציבור אצלנו מדלג עליו (הציבור ספרדי) האם לאומרו כיחיד ובטעמים?
איפה נמצא ברמב"ם משנה תורה של מארי, שבברכת כהנים ידי המברכים צריכות להיות גלויות ולא תחת טלית?