האם יכול אדם ללבוש כפפות בבוקר ע"מ להימנע מנטילת ידים שחרית?

הניתן להשוות דין זה להלכה המקובלת: "לט אדם ידיו במפה ואוכל " ללא צורך בנטילת ידים?

מה מקור החיוב לרחוץ ידים לפני התפילה ומה מקור החיוב ליטול ידים לאכילת חולין?

אדם שלן עם כפפות בידיו, האם כשישכים יהיה פטור מנטילת שחרית?

תגיות

29/01/09 ד' שבט התשס"ט

קטע האודיו עוסק בהלכות נטילת ידיים, תוך התמקדות בהבדלים בין נטילה לאכילה, לתפילה ולשחרית. הרב בוחן אפשרות תחליפים לנטילת מים, כמו שימוש במפה או בכפפות, במיוחד במצבים של מחסור במים. הוא מדגיש כי נטילה לשחרית ולתפילה דורשת מעשה ניקיון ממשי, ולא רק מניעה מטומאה, ולכן כפפות אינן מספיקות. הרב מצטט את הרמב"ם ואת השולחן ערוך, תוך השוואה בין גישותיהם השונות בנושא. בנוסף, הרב מתייחס לפסיקה של הרב עובדיה יוסף בנוגע לשינה עם כפפות, במקרה של חשש למחסור במים בבוקר.

קובץ שמע - מלא

תמצית ומסקנות מתוך "הטקסט שהודבק" בנושא נטילת ידיים

מסמך זה מסכם את הנושאים העיקריים והרעיונות החשובים העולים מתוך קטע הטקסט, העוסק בעיקר בהלכות נטילת ידיים לשחרית ולאכילה, תוך התייחסות לדברי הרמב"ם, השולחן ערוך ופוסקים נוספים.

נושא מרכזי 1: שימוש במפה או כפפות במקום נטילת ידיים לאכילה

הטקסט פותח בסקירת דעת הרמב"ם, שלכאורה מתירה לכתחילה לנגב ידיים במפה ולאכול ללא נטילת ידיים במים, בהסתמך על מקור תלמודי.
נשאלת השאלה האם היתר זה תקף גם לשחרית, כלומר האם אדם יכול ללבוש כפפות בבוקר במקום נטילת ידיים.
הטקסט מציין כי הרמב"ם מתיר שימוש במפה לצורך אכילה בלבד, וזאת נלמד מדין תרומה. נטילת ידיים לחולין נגזרה במקור עקב חשש טומאה בתרומה. בתרומה, אם אדם נוגע בידיו, התרומה הופכת להיות שלישי לטומאה ופסולה. לכן, התירו חכמים ליטול ידיים במפה ולאכול תרומה.
לעומת זאת, בחולין אין חשש ישיר לטומאה, אך חכמים השוו זאת לתרומה.
נקודה מרכזית היא המחלוקת בין הרמב"ם לפוסקי הלכה מאוחרים, כמו השולחן ערוך. מדברי הרמב"ם משמע שהשימוש במפה הוא לכתחילה, כלומר אפשרות ראשונית. לעומת זאת, השולחן ערוך פסק כדעת הפוסקים הסוברים ששימוש במפה הוא רק בדיעבד (לאחר מעשה, כשאין מים), אך לא כאפשרות ראשונית במקום נטילה במים.

ציטוט רלוונטי: "ובכן נראים הדברים שלו שהפתרון של לת אדם ידיו ומפה ואוכל הוא אך ורק לצורך אכילה וזה נלמד מתרומה כי הרי נטילת ידיים לחולין היא משום סרך תרומה ובתרומה חוששים שמה יגע בידיו והועיל וחכמים גזרו על הידיים שתהינה שניות לטומאה..."

נושא מרכזי 2: חובת נטילת ידיים לשחרית ולתפילה

הטקסט עובר לדון בדין נטילת ידיים לשחרית ולתפילה.
מובא מדברי הרמב"ם בהלכות תפילה, שאחד הדברים המעכבים את התפילה, גם אם הגיע זמנה, הוא טהרת הידיים. טהרה זו נעשית על ידי רחיצת הידיים במים עד הפרק.
הרמב"ם (הלכות ברכות) קובע שכל דבר הטעון נטילה, כמו קימה משנה (שחרית) ואכילה, מחייב ברכה לפני כן ("על נטילת ידיים") וכן שימוש בכלי לנטילה (כוח גברא) ולא סתם חיכוך ידיים.
במקרה שאין מים זמינים לתפילה, הרמב"ם פוסק (בהתבסס על התלמוד) שאם המרחק למים הוא עד ארבעה מילין (8000 אמה), האדם חייב ללכת למים וליטול ידיים לפני התפילה. אם המרחק גדול יותר, עליו לקנח את ידיו בצרור, עפר או קורה ולהתפלל.

ציטוט רלוונטי: "ובמישה דברים מעקבים את התפילה אף על פי שהגיע זמנה טהרת הידיים... טהרת הידיים כיצד רוחץ עד ידיו ומים עד הפרק ואחר כך התפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה..."

נושא מרכזי 3: ההבדל בין נטילת ידיים לאכילה לשחרית ומדוע כפפות אינן מועילות לשחרית

נשאלת השאלה מדוע יש צורך לטרוח כל כך וללכת מרחק רב כדי ליטול ידיים לשחרית, אם לכאורה הרמב"ם מתיר קינוח במפה לאכילה.
התשובה לכך נעוצה בהבדל בין הסיבות לנטילת ידיים לאכילה ולשחרית. בעוד שבנטילת ידיים לאכילה הטעם הוא סרך תרומה וחשש טומאה (שניתן לכאורה למנוע על ידי מגע עם מפה או כפפות), הרי שבשחרית ובתפילה ישנו עניין של "הרחץ בניקיון כפיי" (הגמרא).
חכמים רצו שכשאדם קם בבוקר או הולך להתפלל, יהיה מעשה של ניקיון. נטילה במים בכלי היא הדרך המועדפת לניקיון זה. גם כאשר אין מים, קינוח בצרור או עפר נחשב לפחות לאקט של ניקיון.
לעומת זאת, לבישת כפפות אינה מהווה אקט של רחיצה או ניקיון, אלא רק מניעה ממגע. לכן, כפפות אינן מועילות במקום נטילת ידיים לשחרית ולתפילה.

ציטוט רלוונטי: "כאן הרחץ בניקיון כפיי אומרת הגמרא כלומר רצו חכמי ישראל שכשאדם קם בבוקר או כשהוא או כשהוא הולך להתפלל צריך להיות עםחצה ארחץ בניקיון כפיי... אבל כשאדם לובש כפפות אז הוא לא אין בו את האקט של רחיצה ולא אקט של ניקיון יש אקט של מניעות אבל לא א של ניקיון."

נושא מרכזי 4: דעת הרב עובדיה יוסף בנוגע לשינה עם כפפות

הטקסט מביא דיון מדברי הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר") בשאלה האם אדם שהלך לישון עם כפפות על ידיו צריך ליטול ידיים בקימה.
הרב עובדיה יוסף מציין שאם הטעם לנטילת ידיים הוא משום שהידיים "עסקניות" ונוגעות במקומות מטונפים, הרי שהכפפות מגינות ולכאורה אין צורך בנטילה.
אולם, אם הטעם הוא משום "בריה חדשה" או "רוח רעה", אזי יש צורך בנטילת ידיים למרות הכפפות.
הרב עובדיה יוסף מסיק שאם אדם יודע בוודאות שלא יהיו לו מים בבוקר, יכול ללכת לישון עם כפפות, ובכך, לפחות לפי דעה מסוימת, לא יצטרך ליטול ידיים בבוקר.
עם זאת, הרב יוסף מדגיש שאם אדם ישן ללא כפפות ובבוקר אין לו מים, לבישת כפפות בדיעבד לא תועיל במקום נטילה.

ציטוט רלוונטי: "הרב הודו יוסף ביביע עומר חלק ד' אור החיים סימן ב אות ח דן בשאלה אם אדם הלך לישון ושם לו כפפות על הידיים וישן כשידיו בתוך כפפבות האם כשיש קמקום צריך ליטול ידיים או לא... אבל אומר הרב אודו יוסף בהקשר זה של הבירור הזה שאם אדם יודע בבירור שלא יהיה לו מים תילה בבוקר אז ילך לישון עם כפפות כדי שלפחות על פי דעה מסוימת הוא כבר לא יצטרך לטול ידיו..."

סיכום סופי:

לצורך אכילה, ישנה דעה (הרמב"ם) המתירה שימוש במפה לכתחילה במקום נטילת ידיים במים, אך דעה זו אינה מקובלת על רוב פוסקי ההלכה, הסוברים ששימוש במפה הוא רק בדיעבד.
לשחרית ולתפילה, נטילת ידיים במים היא חובה. במקרה שאין מים בקרבת מקום, ישנה חובה ללכת עד מרחק מסוים כדי ליטול ידיים. אם אין מים כלל, יש לקנח את הידיים בעפר או דבר דומה כמעשה של ניקיון לפני התפילה.
שימוש בכפפות אינו מועיל במקום נטילת ידיים לשחרית או לתפילה, מכיוון שאינו מהווה אקט של רחיצה או ניקיון, שהוא העיקרון העומד בבסיס חובת נטילת ידיים זו.
במקרה ספציפי של שינה עם כפפות, ישנה דעה (הובאה בדברי הרב עובדיה יוסף) שאולי תפטור מנטילה בקימה, אך זאת רק בתנאי שהאדם ידע מראש שלא יהיו לו מים בבוקר.

הטקסט מדגיש את החשיבות של נטילת ידיים כהכנה לתפילה ואכילה, ומבאר את ההבדלים בהלכות ובטעמים שמאחורי חובות אל

Question1

מה ההבדל בין נטילת ידיים לצורך אכילה לבין נטילת ידיים לשחרית או לתפילה?

Answer1

לצורך אכילה, ניתן להשתמש במפה או כפפות לכתחילה על פי דעת רבנו (הרמב"ם), אך השולחן ערוך פוסק שזה רק בדיעבד. הסיבה היא החשש לטומאה בתרומה, שכן חכמים גזרו על הידיים להיות שניות לטומאה. עם זאת, בשחרית ובתפילה, נדרשת רחיצה או ניקיון של הידיים, ולא רק מניעה על ידי כפפות. הסיבה לכך היא הדרישה ל"רחץ בניקיון כפיי" - אקט של ניקיון וטהרה לקראת התפילה.

Question2

האם מותר ללכת לישון עם כפפות כדי להימנע מנטילת ידיים בבוקר?

Answer2

הרב עובדיה יוסף דן בשאלה זו ומציע שאם אדם יודע בוודאות שלא יהיו לו מים לנטילה בבוקר, מותר לו ללכת לישון עם כפפות על מנת שלא יצטרך ליטול ידיים בבוקר, לפחות על פי דעה מסוימת. עם זאת, הרב יוסף לא אמר שאם אדם הולך לישון ללא כפפות ואז קם ואין לו מים שיטול כפפות.

Question3

מה עושים אם אין מים לנטילת ידיים לפני התפילה?

Answer3

אם אין מים, יש ללכת עד ארבעה מילין (8000 אמות) כדי ליטול ידיים. אם המרחק גדול יותר, יש לקנח את הידיים בצרור, עפר או קורה ולהתפלל. דין זה נובע מהתלמוד ומהשולחן ערוך.

Question4

מדוע לא ניתן להסתפק בכפפות במקום נטילת ידיים לתפילה?

Answer4

חכמים רצו שאדם יהיה במצב של "רחץ בניקיון כפיי" כאשר הוא קם בבוקר או הולך להתפלל. אמנם נטילת ידיים צריכה להיעשות כדת וכדין, אך אם אין אפשרות לרחיצה במים, לפחות יש לקנח את הידיים. כפפות מספקות מניעה, אך לא ניקיון או רחיצה.

Question5

האם יש לברך לפני נטילת ידיים?

Answer5

כן, על כל דבר הטעון נטילת ידיים, כמו לשחרית ולאכילה, יש לברך לפני כן "על נטילת ידיים".

Question 6

כיצד צריכה להתבצע נטילת ידיים?

Answer6

נטילת ידיים צריכה להתבצע בכלי (מתוך כוונה) על ידי מזיגת מים על הידיים, ולא רק על ידי חיצת ידיים.

Question 7

האם אפשר לטול ידיים במפה ולאכול?

Answer7

על פי רבנו (הרמב"ם) אפשר לטול ידיים במפה ולאכול לכתחילה, אך השולחן ערוך פוסק שזה רק בדיעבד. הטעם לכך הוא כדי להשוות את החולין לתרומה שבה חוששים לטומאה.

Question 8

האם כהנים יכולים לברך את הציבור עם כפפות במקום נטילת ידיים?

Answer 8

לא, גם בנשיאת כפיים של הכהנים לא יועילו כפפות, אלא יהיה צורך בנטילת ידיים ממש. הדבר נובע מאותו עיקרון של הצורך בניקיון וטהרה לפני עבודת הקודש.

Full text

מאחר ומצאנו הלכה בדברי רבנו שמקורה מהתלמוד שאדם יכול ללוות ידיו במפה ולאכול בלי נטילת ידיים. אם כן, איפה? האם גם כן בבוקר, כשהאדם משקים בבוקר במקום נטילת ידיים יכול אולי הוא ללבוש כפפות על ידיו ואז אין צורך מנטילת ידיים. לא לשחרית כשונעור ולא לתפילה האמנם ובכן נראים הדברים שלו שהפתרון של לת אדם ידיו ומפה ואוכל הוא אך ורק לצורך אכילה וזה נלמד מתרומה כי הרי נטילת ידיים לחולין היא משום סרך תרומה ובתרומה חוששים שמה יגע בידיו והועיל וחכמים גזרו על הידיים שתהינה שניות לטומאה ואם יגע בתרומה אז התרומה תהיה שלישי ותתיפסל ואם יגע בקודשים אז הקודשים יהיו טמאים שלישי לטומאה כי בקודשים יש שלישי ואם כן ואז דינם בשריפה אז שם יש חשש שמה יגע לכן לת אדם ידיו במפה ואוכל תרומה אם כי בחולין אומר מורי ובצדק אין חשש שמה יגע שהרי האישה כל עצמה לשה עופה בידיה עצמה בחולים אבל דימו את זה לתרומה כמו שבתרומה לת אדם ידיו ואוכל תרומה כך בחולין לת אדם ידיו במפה ואוכל אלא שכאן החכמי הלכה נחלקו עם רבנו שמדברי רבנו משמע שזה לכתחילה כלומר הוא אפילו יכול לכתחילה לא לטול ידיים במים אלא ללבוש כפפות ולאכול ואילו בשולחן ערוך נפסקה הלכה כמו פוסקי הלכה שאומרים זה רק בדיעבד אבל לא לכתחילה והנה לגבי תפילה אומר רבנו בפרק רביעי הלכה א' ובמישה דברים מעקבים את התפילה אף על פי שהגיע זמנה טהרת הידיים וכיסוי הערבה וטהרת מקום התפילה ודברים החובזין אותו וכוונת הלב טהרת הידיים כיצד רוחץ עד ידיו ומים עד הפרק ואחר כך התפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה ורבנו בפרק 60 ברכות הלכה ב אמר שכל הדברים הטעונים נטילה כמו לשחרית כשאדם קם וכן לאכילה ועוד כל דבר בדבר של טעון נטילה אומר רבנו צריך לברך לפני כן על תילת ידיים וכן אותו דבר צריך כלי נטלה במכוח אדם שאדם יצוק על על ידיו ולא סתם א חיצת ידיים אלא נטילה כדין נטילה לכל דבר ועיקר אבל אה למרות הכל אומר רבנו כך היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילים שהם 8000 אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך התפלל היה בינו ובין המים יותר מכן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה הוא מתפלל וההלכה זו שוב מקורה בתלמוד והיא נפסקה בשולחן ערוך אור החיים סימן ד אור החיים סימן צב ואז נשאלתשאלה למה צריך לטרוח כל כך הרבה ללכת 8000 אמה כדי ליטול ידיים לשחרית יאמר הרמבם ילות אדם ידיו במפה ילבש כפפות ויתפלל ובכל זאת רבנו לא אמר כן מדוע מה נשתנה דין הנטילה בשחרית מאשר האכילה הרי אמרנו שנטילה לצורך אכילה ונטילה לצורך שחרית אינם שווה מכלי ומברכים לפני כן והכל אז אם כן למה בעניין זה הדין שונה והתשובה שם כפי שהסברנו זה בגלל שבתרומה יש חשש של נגיעה וטומאה כאן הרחץ בניקיון כפיי אומרת הגמרא כלומר רצו חכמי ישראל שכשאדם קם בבוקר או כשהוא או כשהוא הולך להתפלל צריך להיות עםחצה ארחץ בניקיון כפיי נכון שכשהוא רוחץ צריך להיות כדין נטילה לכל דבר ועיקר אבל הרחץ בניקיון ולכן אם יש לו מים ויכול לרחוץ את הידיים במים ברמה של קדושה דהיינו בכלי כמו טהרה לחיה אין לו אז בניקיון לפחות ניקיון אקט של ניקיון מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל אבל כשאדם לובש כפפות אז הוא לא אין בו את האקט של רחיצה ולא אקט של ניקיון יש אקט של מניעות אבל לא א של ניקיון. וכשאדם קם בבוקר וכן שהוא מתפלל צריך את האקט של ניקיון וזה אין וזה אינו. לכן לא נאמר שבנטילת שחרית צריך להיות אפשר ללוט את ידיו כי כאמור צריך להיות אקט של רחיצה ואקט של או אקט של ניקיון. ומזה נבין הערה מעניינת. הרב הודו יוסף ביביע עומר חלק ד' אור החיים סימן ב אות ח דן בשאלה אם אדם הלך לישון ושם לו כפפות על הידיים וישן כשידיו בתוך כפפבות האם כשיש קמקום צריך לטול ידיים או לא אם אנחנו אומרים שנטילת ידיים היא בגלל שהידיים עסקניות הם מנוגעות מקומות המטונפים הרי הם מוגנות הרי סוף סוף יש כבפות ולא צריך נטילה ואם אנחנו נאמר בגלל שאדם הוא בריה חדשה או משום רוח רעה וחיוצד הדברים האלה אז צריך נטילת ידיים למרות הכפפות ואם כן אז באמת אם קרה מקרה כזה יש לנו בעיה אם יש צורך בין כל ידיים עד כמה נחייב אותו או עד כמה לא נחיב אותו או נפתור אותו אבל אומר הרב אודו יוסף בהקשר זה של הבירור הזה שאם אדם יודע בבירור שלא יהיה לו מים תילה בבוקר אז ילך לישון עם כפפות כדי שלפחות על פי דעה מסוימת הוא כבר לא יצטרך לטול ידיו אלא כיוון שהוא היה עם כפות כל זה רבותיי כשהוא לן עם כפפות אבל הרב יוסף לא אמר שכשאין לו מים והוא לן בלי כפפות שיטול כפפות וזה יועיל לו זה לא אלא אם לן עין כפפות אז הוא נכנס לפי הדעה שאומרת שאין סיבה לחיוב נטילת ידיים. לסיכום לעניין נטילת ידיים שחרית הן כשאדם קם בשחר והן לתפילת שחרית לא יועיל כפפות אלא צריכה צריך נטילת ידיים ממש אותו דבר נוסיאת כפיים של הכהנים לא יועיל כפפות יהיה צורך נטילת ידיים ממש רבי חניה בנגשמר