האם מותר להשתמש בבגדים, נעליים או פריטים אישיים אחרים של אדם שנפטר?

ודבר ה בגדים של הנפטר, האם מותר להשתמש בהם או אסור להשתמש בהם? במיוחד השאלות מושבות על המנעלים, הנעליים שהרבה מאוד שואלים עוד זה וכמובן יש ולפעמים שואלים גם כן ביחס לפי הנוכרית של הנפטרת כמו כמו כן יש ששואלים לגבי שיניים תותבות של הנפטר או הנפטרת האם מותר או אסור ובכן קודם כל אנחנו צריכים לדעת שהמת עצמו אסור בהנאה כמו כן תכריכי המת אסורים בהנאה אבל אם רק הוזמנו הזמנה ליו מלתה היא מעבר לזה רבנו כתב את הדברים הבאים בפרק 14 מהלכות אבל הלכה הלכה כא המת אסור בהניה כולו חוץ מסערו שהוא מותר בהניה מפני שאינו גופו כבר בעניין זה, לעניין השיער של הנפטר, יש מחלוקת ראשונים בעניין. כי במשנה סוף פרק ראשון במסכת ערכים נאמר שהאישה שהיא יוצאה להרג אין ממתינן לה עד שתלד. ישבע על המשבר ממתינן לה עד שתלד. האישהשנהרגה כלומר הוצאה להורג נהן בשערה ובגמרא יש שתי אוקימטות איך לפרש את המשנה הזו אוקימתא של רב שמדובר לא בשערה הטבעי אלא בפאה נוכרית שלה ואילו רב נחמן בר יצחק אומר אפילו בשערה הטבעי רבנו פסק כמו רב נחמן בן יצחק שאפילו בשערה הטבעי מותר להנות לגזור ז ולעשות שימוש בשיער הזה. לעומת זאת, בשולחן ערוך יורדה סימן שמט א מרן עוסר את האיסור הנאה מן השיער. סעיף ב' אומר, אבל שערו ממש אפילו אם ציווה עליו אסור בהנאה. אז יש כאן מחלוקת בין הרמב"ם ובין מרן אם מותר להנות בשיער של הנפטרת. כמובן מטבע הדברים יגלוש הדיון לעניין פאה נוכרית שעוד מעט נתייחס לכך אומר רבנו כך וכן ארונו וכן תחריכו עצורין בעניה אבל כלים המוכנים לתכריך לא נאסרו בהניה אפילו הרג בגד למת לא נאסר עד שיגע במיטה נקברת אמו שאין ההזמנה עוסרת מוסיף הרמבם ואומר כל הכלים שזורקין על ה מת על המיטה הנקברת אמו אסורים בהניה כי היה דרכם מפעת כאב אוכלה להראות כאילו כיצד חרב העולם של החיים בגלל הסתלקות הנפטר או הנפטרת שהיו זורקים כל מיני קרים על המת ואז אותם קרים שהגיעו למיטה של הנקבר אסורים בהניה ש ומוסיף רבנו ואומר היו אביו ואמו מזרקין כלים וחמתם על המת, כלומר מפעת הכאב, מצווה על אחרים להצילם והם הגיעו למיטה נגברת אין מצילים אותם כלומר הם יכולים לעצור בעד ההורים ולזרוק כלים למיטה של נפטר או אם אפשר לתפוס את זה באוויר עוד לפני שהגיע למיטה של הנגבר אז יש בזה מצווה כי זה בל תשעט אומר הרמבם מלמדים את האדם שלא יהיה חבלן ולא יפסיד הכלים ושליכם לחבלה מוטב לתן אותם לעניים ואל יש לכם לרימה בתולאה וכל המרבה כלים על המת עובר משום תשחית כלומר אומרים לו אדוני תרגע לו בדרך הזו צריך לאופן מושכל ולכן לא להשחיט בגדים לא להשחיט דברים זאת אומרת אתם רואים שמה שיש בני אדם שלפעמים משתוללים מפעת עקב וזה מובן הקאם ואין אדם יכול לדון אדם עד שיגיע למקומו שהלוואי שלא יגיע למקומו אבל לפעמים יש תולות יותר מדי גדולה אני זוכר כשעדיין הייתי ילד קטן ועדיין קרתי בקדימה שאחורה ואיך קוראים שם לא הייתה תחבורה בכלל אבל מוכרית משאית נכנסה בשביל חומרי בנייה כדי לבנות את השיכון אז וילדים לא ידעו מה זה מכונית לא ידעו כלום אז ילדה מרוקאית קטנה חכה מאחורי המכונית בטומ בא הנהג לא הבחין בה עלה ונסע רוורס רס אותה למוות ה לא אשכח את מה שראיתי את האמא איך שהיא השתוללה שרטה את עצמה מרתה את צערותיה הקטה על חזה בצורה נוראה ביותר נכון הכאב גדול אבל אסור לאדם להשחיט את גופו אסור לאדם להשחיט את ממונו וכך אומר מרן בשולחן ערוך רק בפחות עוצמה כזו אבל הוא אומר בשיל מט מת בן גוי בן ישראל תכריכיו אסורים בהנאה ודווקא שזמינם לצורקונתם עליו אבל בהזמנה לבד אפילו עשהם לצורקו לאחר שמת לא נאסרו והזמנה לאו מילתה וכן אם תנם עליו ולא הזמינם לכך בתחילה עדיין לא נאסרו נויה המת המחוברים בגופו כגון פאה נוכרית וכיוצא בה אסורים כמו המת עצמו במ דברים אמורים וסתם אבל אם ציבה שיתנו נוהי גופו המחוברים בו לבנו או לביתו או לצורך דבר אחר מותרים אבל שערו ממש אפילו אם ציווה עליו אסור בהנאה שערו ממש הוא מחובר חיבור טבעי מרן עוסר והרמבם מתיר פאה נוכרת שמחוברת באופן לחותי וכתחילה מרן עוסר כי אז זה לכאורה כמו גוף כמו שער גופו שמחובר אבל אם הנפטר אומר או הנפטרת אמרה שהפאה הנוכרית מיועדת לפלוני פלמונית אפילו שהיא מחוברת על גופו או גופה מותר להוציא בגלל הצבאה אז יש איזה פשרות בהכראה ההלכתית הזו אבל זה הקו של מרן אם היו אבי ואמו מזרקים עליו כלים מצווה לאחרים להצילן אם לא נגעו במיטה הנקברת עמו הגהה ואם מצילן חיה בשמירתן ו חזירן לאבי ולמו וחזרו וזרקו ונאסרו חיה המחזיר לשלם דהב כזרקן למקום גדודי חיות וסתים אבל אם נגעו בה אסורים אם הם של אותו שזרקן עליו והוא שיזרקם על דעת שיקברם וכולי על כל פנים כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום תשע לפי זה יוצא אין צל ספ של ספק בדבר שהבגדים של הנפטר או של הנפטרת כולם בלי יוצא מן הכלל מותרים ואסור לאסור אותם זה גדר של בתשחית אדרבה אם אין היורשים רוצים להשתמש בהם מפחד בלילות או מכל מיני פחדים יתנו אותם לנזקקים וזה יש מצווה גדולה בדבר אלא שאפילו בגדים שהיו על הנפטר או על הנפטרת במידה ואין חשש של זיהום אלא מיטה טבעית והכל רגיל יחפשו אותם כיוון שאין זה חיבור טבעי זה לא פאה נוכרית מה שמרן חמיר בה לכתחילה אלא הבגדים נתנים ללבישה ולפשיתה חדשים לבקרים ולכן הבגדים בוודאי ודאי מותרים כמו כן טבעות תכשיטים שעל הנפטר או על הנפטרת כולם מותרים ומצווה להציל אותם כי החיבור שלהם הוא לא חיבור של קבע אלא זה סתם תלוי ועומד בהם לנוי ועכשיו אין שום טעם לנוי הזה אלא להוציא ולתת למי שנזק ויש מצווה חשובה בזה שלא להשחיט השיניים אם הם שיניים שכבר קבועות ממש עומדות בתוך המערכת השיניים הטבעיות שלו זה לא מוציאים אבל שיניים אשר הם נתנות להוצאה ולשליפה ולחליצה כל הזמן מותר להוציא ולנקות אותם לחטא אותם ולפחות להשתמש בחומר שלהם על מנת שלא להפסידם. זה בנוגע לשיניים. ככה הפוסקים פסקו. ואם כן נותר לנו לדון ביחס למנעלים האם מותר או אסור להשתמש במנעלים. לכאורה דין המנעלים כמו דין בגדים שמותר ולא היה צריך להיות ספק בדבר. דעקה בספר החסידים נאמר בסימן רנד שאין להשתמש במנעל של מתה. עכשיו ואנשים הסבירו את זה שאסור להשתמש במנהל של מתה, באותו דבר מנעל של מת, כי אולי יש בזה משהו סגולי רע שמזיק. אבל הפוסקים תמהו מאוד על הדברים האלה שנמצאו בספר החסידים וניסאו בצורה מאוד מאוד א מתוחמת להציל את דברי ספר החסידים מבלי שיעמוד בניגוד להלכה. ואז אמרו שהכוונה אולי שאין לנעול מנעל מתה לא של אישה מתה. מנעל מעור של בהמה מתה. להבדיל ממנעל אור של בהמה שחוטה. כי מנעל אור של בהמה שחוטה הרי היא המ של הטבעית ולכן מותר להשתמש במנעל כזה אבל במנעל אור של בהמה שמתה שמה הקישה נחש ומתה ואז אולי הארץ ספוק גם בעור ואולי זה יזיק לנועלים מל כזה כך שלא מדובר במת אדם או באישה מתה אלא מדובר בבהמה מתה כך ניסו להציל את דברי ספר החסידים שלא יסתור את ההלכות ושיהיה הגיון לגרסה שם בין כך ובין כך הדברים לא כל כך בטוחים שזוהי הכוונה ומשום כך ניסו לעשות איזה שהם פשרות א בילקות יוסף אנחנו מוצאים את הדברים הבאים בסימן כח עמוד רעו א אין להחמיר למנע מלהשתמש בנעריים או בסנדלים של מת ואין צורך לשח לעבדם ולשחיתם אז קודם כל ברמה העקרונית דין המנעלים או הסנדלים של מת או מתחידים הבגדים ואין צריך להבדם לשחיטם אולם יש להחמיר בנעליים שהם לבוש שהיה לבוש בהם בשעת מותו אבל נעליים שלא היו ברגלו באותה שעה שמת מותר להשתמש בהם ומכל שכן נעליים חדשות שעדיין לא הספיק לובשם בחייו ועל כל פנים אם ליבו נוקפו וחושש מזה יתן אותם לעניים ויודיעם על כך כי כל אחד הם החששות שלו בין כך ובין כך הוא אומר יש לחמיר בן עליים שהיה לבוש בהם בשעת מותו ובאמת יש כאלה שאפילו גם בנקודה זו חלקו עליו ואמרו אם היה נעול מנעלים ונפטר נפטר מיטה טבעית הוא היה אדם בריא לא היה אדם חולה אז מה הסיבה לאסור מנהלים כאלה שהיו עליו ורק רק אם הוא היה חולה במחלות לו עלינו והיה עם מנעלים שמה אולי יזורמה במנעלים האלה שיכולה אולי להדביק את מי שהשתמש בהם זאת אומרת שימו לב שאפילו בנקודה זו ניסו לצמצם את החומרה ואת האיסור אבל אצל המון העם העניין של מנהלים זה דבר מפחיד לא מוכן להתעסק בזה אפילו אם אם זה נמצא בארון ולא היה עליו זה אצל המון העם שצל הרים נראה אצל צללים נראים להם כצל הרים אבל א תלמידי חכמים יודעים את הדין מורים לדעתנים את הדין ומשאירים את החומרה במידה המסוימת ה שנית יש לה איזשהו בסיס של הסבר כמו כן יש בני אדם שאפילו בגדים אפילו בגדים א לא רוצים בשום פנים אופן להשתמש בהם שוב זה כבר בתשעיט לגמרי ומעשה שהיה כך היה שה איך קוראים מי שהיא נפטרה והיו לה בגדים יקרי ערך יקרי ערך ובאו הקרובות שלה החיות שלה ואמרו לה אמא שלקבור את ה לקחת את הבגדים האלה היקרה ערך לקבור אותם יחד איתה אמרה חלילה בשום פנים ואופן יש פלונית אלמונית אין לה כלום עניה מרודה זה הבגדים האלה מצווה גדולה שינתנו לה זו אמא גדולה אפילו שכואב ליבע על סלקות ביטה היא גדולה ונבונה וכך הורצה להביא את זה לנסקקת אז בוודאי וודאי שכך צריך לה