האם מותר להשתמש בבגדים, נעליים או פריטים אישיים אחרים של אדם שנפטר?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך הטקסט המצורף, העוסק בהלכות הנוגעות לחפצים של נפטר, ובפרט בגדים, נעליים, שיניים תותבות ושיער. המסמך מתייחס למחלוקות בין פוסקים שונים ומציג גישות שונות לנושאים אלו.

1. איסור הנאה מהמת ותכריכיו:

הנקודה הבסיסית ביותר שעולה היא האיסור ההלכתי להנות מהמת עצמו ומתכריכיו:

"ובכן קודם כל אנחנו צריכים לדעת שהמת עצמו אסור בהנאה כמו כן תכריכי המת אסורים בהנאה"

עם זאת, הרמב"ם מציין כי כלים שהוכנו לתכריכים אך טרם שימשו, ובגדים שלא נגעו במיטת הנפטר, אינם אסורים בהנאה:

"אבל כלים המוכנים לתכריך לא נאסרו בהניה אפילו הרג בגד למת לא נאסר עד שיגע במיטה נקברת אמו שאין ההזמנה עוסרת"

2. שיער הנפטר/ת והפאה הנוכרית:

נושא השיער מעורר מחלוקת בין הרמב"ם לבין השולחן ערוך (מרן). הרמב"ם מתיר הנאה משיער הנפטר/ת, בהסתמך על דעת רב נחמן בר יצחק בגמרא, שאפילו שיער טבעי מותר בהנאה:

"רבנו פסק כמו רב נחמן בן יצחק שאפילו בשערה הטבעי מותר להנות לגזור ז ולעשות שימוש בשיער הזה."

לעומת זאת, השולחן ערוך אוסר הנאה משיער הנפטר/ת, אפילו אם הנפטר/ת ציווה/תה אחרת:

"אבל שערו ממש אפילו אם ציווה עליו אסור בהנאה."

בנוגע לפאה נוכרית, השולחן ערוך מחמיר בתחילה ואוסר, מכיוון שהיא מחוברת לגוף. עם זאת, קיימת הקלה במקרה שהנפטר/ת ציווה/תה לתת את הפאה לאדם מסוים:

"אבל אם הנפטר אומר או הנפטרת אמרה שהפאה הנוכרית מיועדת לפלוני פלמונית אפילו שהיא מחוברת על גופו או גופה מותר להוציא בגלל הצבאה"

3. כלים שנזרקו על המת בעת האבל:

הרמב"ם מתייחס למנהג לזרוק כלים על מיטת הנפטר/ת מתוך צער, וקובע כי כלים אלו אסורים בהנאה אם הגיעו למיטה. אם ההורים זרקו כלים מתוך צער, יש מצווה לנסות להצילם לפני שיגיעו למיטה:

"כל הכלים שזורקין על ה מת על המיטה הנקברת אמו אסורים בהניה כי היה דרכם מפעת כאב אוכלה להראות כאילו כיצד חרב העולם של החיים בגלל הסתלקות הנפטר או הנפטרת שהיו זורקים כל מיני קרים על המת ואז אותם קרים שהגיעו למיטה של הנקבר אסורים בהניה ש"

הרמב"ם מדגיש את האיסור על השחתת רכוש יתר על המידה בזמן האבל:

"וכל המרבה כלים על המת עובר משום תשחית כלומר אומרים לו אדוני תרגע לו בדרך הזו צריך לאופן מושכל ולכן לא להשחיט בגדים לא להשחיט דברים"

4. בגדי הנפטר/ת:

בניגוד לחששות של חלק מהאנשים, הטקסט קובע באופן חד משמעי כי בגדי הנפטר/ת מותרים בשימוש ואין איסור בכך. יותר מכך, אם היורשים אינם רוצים להשתמש בהם מסיבות שונות, יש מצווה לתת אותם לנזקקים:

"לפי זה יוצא אין צל ספ של ספק בדבר שהבגדים של הנפטר או של הנפטרת כולם בלי יוצא מן הכלל מותרים ואסור לאסור אותם זה גדר של בתשחית אדרבה אם אין היורשים רוצים להשתמש בהם מפחד בלילות או מכל מיני פחדים יתנו אותם לנזקקים וזה יש מצווה גדולה בדבר"

הכותב מדגיש כי בגדים אינם חיבור טבעי לגוף כמו שיער, ולכן אין מקום להחמיר בהם כמו בפאה נוכרית לדעת מרן.

5. תכשיטים של הנפטר/ת:

גם תכשיטים שהיו על הנפטר/ת מותרים בשימוש ויש מצווה להצילם ולתת אותם לנזקקים, מכיוון שחיבורם לגוף היה לצורך נוי בלבד ואינו קבוע:

"כמו כן טבעות תכשיטים שעל הנפטר או על הנפטרת כולם מותרים ומצווה להציל אותם כי החיבור שלהם הוא לא חיבור של קבע אלא זה סתם תלוי ועומד בהם לנוי ועכשיו אין שום טעם לנוי הזה אלא להוציא ולתת למי שנזק ויש מצווה חשובה בזה שלא להשחיט"

6. שיניים תותבות של הנפטר/ת:

בנוגע לשיניים תותבות, הפוסקים מתירים להוציא אותן, לנקות ולחטא אותן, ולכל הפחות להשתמש בחומר שלהן כדי למנוע הפסד. זאת בניגוד לשיניים קבועות שאינן ניתנות להסרה.

7. נעליים של הנפטר/ת:

סוגיית הנעליים מורכבת יותר. על אף שבאופן עקרוני דינן כבגדים ומותרות בשימוש, ספר חסידים מזכיר איסור על שימוש בנעליים של מת/ה, דבר שהעלה תמיהה בקרב הפוסקים. הוצעו מספר הסברים לאיסור זה, כגון חשש לסגולה רעה או שמדובר בנעליים מעור של בהמה מתה ולא שחוטה.

ב"ילקוט יוסף" מובאת גישה מקלה יותר, המתירה שימוש בנעליים וסנדלים של מת/ה ואין צורך להשמידם. עם זאת, יש להחמיר בנעליים שהנפטר/ת לבש/ה בשעת מותו/ה:

"אולם יש להחמיר בנעליים שהם לבוש שהיה לבוש בהם בשעת מותו אבל נעליים שלא היו ברגלו באותה שעה שמת מותר להשתמש בהם ומכל שכן נעליים חדשות שעדיין לא הספיק לובשם בחייו"

ישנם פוסקים שחלקו על חומרה זו, במיוחד אם הנפטר/ת נפטר/ה במיטה טבעית ולא סבל/ה ממחלות מדבקות. למרות זאת, בקרב הציבור הרחב קיימת לרוב רתיעה משימוש בנעליים של נפטר/ת.

8. חשיבות ההתנהגות המושכלת בזמן אבל:

הטקסט מזהיר מפני התנהגות קיצונית ובלתי מבוקרת בזמן אבל, כגון השחתת הגוף או הרכוש מתוך צער עמוק, ומביא סיפור טראגי כדוגמה לכך. מרן בשולחן ערוך מציין זאת בעוצמה פחותה, אך עדיין מדגיש את האיסור על השחתה.

לסיכום:

הטקסט מציג דיון הלכתי מפורט בנוגע לשימוש בחפצים של נפטר/ת. באופן כללי, בגדים ותכשיטים מותרים בשימוש ואף יש מצווה לתת אותם לנזקקים. סוגיית השיער והפאה הנוכרית נתונה במחלוקת בין הרמב"ם לשולחן ערוך. נעליים הן נושא מורכב יותר, עם דעות שונות והמלצה להחמיר בנעליים שלובשו בשעת הפטירה, אם כי ישנן גישות מקלות יותר. הטקסט מדגיש את הצורך בהתנהגות מושכלת ולא משחיתה בזמן האבל