האם יחיד רשאי לומר סדר קדושה בתפילת "יוצר אור"?

תמצית ומסקנות ממקורות בנושא אמירת קדושה על ידי יחיד

מסמך זה מסכם את הסוגיה ההלכתית העולה מתוך המקורות המצורפים, הנוגעת לשאלה האם יחיד רשאי או צריך לומר "קדושה" בתפילתו, ובפרט בברכת "יוצר אור". הסוגיה מתמקדת בעיקר בפסיקותיו של הרמב"ם (רבנו משה בן מימון) ובסתירה לכאורה בין תשובה שלו לבין פסיקתו במשנה תורה.

נושא מרכזי: האם יחיד אומר קדושה בתפילתו, בדגש על קדושת יוצר? מהי שיטת הרמב"ם בנושא זה, וכיצד מתיישבת הסתירה לכאורה בין תשובה שלו למשנה תורה?

נקודות מרכזיות ועובדות חשובות:

• השאלה הראשונית: האם יחיד המתפלל לבדו אומר את קדושת השם (קדוש קדוש קדוש) בברכת "יוצר אור", כפי שהוא אומר קדושה בתפילת שמונה עשרה (אלינו)?
• סתירה לכאורה בפסיקת הרמב"ם:משנה תורה: בפרק שביעי מהלכות תפילה, הלכה י"ז, פוסק הרמב"ם בצורה ברורה כי היחיד "מדלג הקדושה מברכה ראשונה של פניה שאין היחיד אומר קדושה". כלומר, היחיד אינו אומר סדר קדושה כלל בברכת "יוצר".
• תשובה (סימן ש"ג במהדורת בלאו): בתשובה, מצטט הרמב"ם דעה בשם גאונים אחרים שאין היחיד אומר קדוש, אך הוא עצמו כותב: "ואמנם היוצר אני רואה כשם שמתפלל אותו שליח ציבור כך מתפלל אותו היה יחיד אוכבר אמר זולתנו מנגאונים זכרונם ברכה זולת זה וניטלו באומרם אין היחיד אומר קדוש". מכאן נראה שהרמב"ם סובר בתשובה שיחיד כן אומר קדוש קדוש ב"יוצר".
• הרמב"ם אף מביא את דעת רוב גאוני המערב (צפון אפריקה) שתומכים בדעה זו, מכיוון שקדושה זו היא סיפור שבח המלאכים, ואין היחיד מקדיש בעצמו, אלא מספר על הקדשת המלאכים. "לפי שזה הוא מספר מה שאומרים המלאכים והקדושה שאין היחיד מה שאומרים המלאכים והקדושה שאין היחיד ראוי לעומרה הוא שיכוון הוא להקדוש א להקדיש כמו שאמר השליח ציבור ב תפילה נגדישך ונעריצך אוכבר כתב זה המאמר וראייתו עם גסוס עדן תלמיד רבנו ניסים תלמיד רבנו ניסים בספרו שחיבר בתפילה ובלי ספק שהוא מצאו אצלכם".
• הסבר ההבדל בין קדושת יוצר לקדושת שמונה עשרה לפי התשובה: בקדושת שמונה עשרה ("נקדישך ונעריצך") אנו מקדישים את השם בעצמנו כפי שהמלאכים עושים, בעוד שבקדושת יוצר אנו רק מספרים מה המלאכים אומרים ("קדוש קדוש קדוש"). לכן, לדעת הרמב"ם בתשובה, מותר ליחיד לומר את קדושת יוצר.
• התלבטות הפוסקים המאוחרים (רשב"א, בית יוסף, מרן): בעקבות הסתירה לכאורה, גם פוסקים מאוחרים התחבטו בסוגיה. הבית יוסף מציין תשובה בשם רבינו אברהם בן הרמב"ם שטען שאביו (הרמב"ם) חזר בו ממשנה תורה והורה ליחיד לומר קדושת יוצר.
• פסיקת מרן (רבי יוסף קארו) בשולחן ערוך: מרן נשאר בהתלבטות ולא הכריע באופן חד משמעי. הוא מביא את שתי הדעות: יש אומרים שהיחיד אומר את הקדושה שביוצר כי היא רק סיפור דברים, ויש אומרים שהיחיד מדלג אותה כי היא נאמרת רק בציבור. לבסוף, הוא מציע פשרה: "יש להח לדבריהם ולהיזהר שיחיד יאמרנה בניגון הטעמים כקורא בתורה". כלומר, היחיד יאמר את פסוקי הקדושה בנעימה של קריאת התורה, כך שזה לא ייחשב כאמירת קדושה ממש, אלא כקריאת פסוק.
• מנהג יהודי תימן: בסידורי יהודי תימן יש הקפדה שהיחיד אומר "קדושת השם צבאות" במקום "קדוש קדוש קדוש" גם ביוצר וגם ב"ובה לציון". דבר זה מעורר תמיהה, מכיוון שיהודי תימן היו ידועים בהקפדתם על פסקי הרמב"ם במשנה תורה, בו נאמר במפורש שהיחיד אינו אומר קדושה. לא נמצאו תיקונים או שינויים בנוסח משנה תורה בכתבי יד תימניים בנוגע להלכה זו.
• דברי המורה (המחבר המצטט את המקורות):המורה מציין שהתשובה (סימן ש"ג) אינה נושאת תאריך, ולכן אין ודאות שהיא מאוחרת למשנה תורה ושהרמב"ם חזר בו. ייתכן שהתשובה קדמה לחיבור.
• המורה מטיל ספק באמינות העדות של רבינו אברהם בן הרמב"ם על חזרת אביו, באומרו: "אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה". כלומר, אם זו מסורת מקובלת, נקבל; אך אם זו רק סברה, יש מקום לדון בה.
• המורה מדגיש את חשיבות קבלת אבותיו של יהודי תימן, שהקפידו לא לומר קדושה כיחידים, ורואה בקבלה זו עדיפות על פני הספק לגבי חזרתו של הרמב"ם.
• המורה מעלה טיעון נוסף נגד הדעה המאפשרת ליחיד לומר קדושה כי היא רק סיפור דברים: אם כך, מדוע שיחיד לא יוכל לומר את נוסח "כתר יתנו לך" במוסף, שגם הוא מתאר את שבח המלאכים? העובדה שאמירת "כתר" על ידי יחיד אינה מקובלת מוכיחה שההבחנה בין קדושה של סיפור לקדושה של הקדשה אינה פשוטה.
• המורה מביא ראיה נוספת מהמשנה תורה: כאשר הרמב"ם מתאר את סדר תפילת היחיד, הוא מציין שמדלגים על הקדושה ב"יוצר" וגם משמיטים את "ובא לציון", שגם בו יש אמירת קדושה. מכאן רואים ששיטת הרמב"ם במשנה תורה היא שהיחיד אינו אומר כל סוג של קדושה בפיו.
• המורה מביא תשובה נוספת של הרמב"ם (סימן רכ"ט) העוסקת בדין מניין שהתחיל להתפלל ופחת. העובדה שהתשובה דנה בשאלה האם אומרים קדושה במצב כזה מרמזת שלכתחילה יחיד אינו אומר קדושה, אחרת לא הייתה רלוונטית השאלה לגבי המשך אמירתה כאשר המניין פוחת. המורה מסכם שהתשובה ש"ג היא החריגה והמוקדמת, ואילו תשובות רכ"ט והמשנה תורה מייצגות את דעתו הסופית והמוסמכת של הרמב"ם.
• מסקנה סופית של המורה: שיטת הרמב"ם העקבית והמאוחרת היא שהיחיד אינו אומר קדושה, לא ביוצר ולא ב"ובה לציון", וכך נהגו אבות יהודי תימן.

ציטוטים רלוונטיים:

• משנה תורה, הלכות תפילה, פרק ז', הלכה י"ז: "ומדלג הקדושה מברכה ראשונה של פניה שאין היחיד אומר קדושה".
• תשובה סימן ש"ג: "ואמנם היוצר אני רואה כשם שמתפלל אותו שליח ציבור כך מתפלל אותו היה יחיד".
• תשובה סימן ש"ג: "לפי שזה הוא מספר מה שאומרים המלאכים והקדושה שאין היחיד מה שאומרים המלאכים והקדושה שאין היחיד ראוי לעומרה הוא שיכוון הוא להקדוש א להקדיש כמו שאמר השליח ציבור ב תפילה נגדישך ונעריצך".
• מרן בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן נ"ט, סעיף ג': "יש אומרים שהקדושה שביוצר יחיד אומרה לפי שאינה אלא סיפור דברים ויש אומרים שיחיד מדלגה ואינה נאמרת אלא בציבור ויש להח לדבריהם ולהיזהר שיחיד יאמרנה בניגון הטעמים כקורא בתורה".
• דברי המורה: "הרי התשובה שיג איננה נושא תאריך וכל אמת שיש לנו סתירה בין תשובה ובין החיבור ברור שאנחנו מסתכלים קודם כל על התאריך והמוחר קובע".
• דברי המורה: "חזקה היא מאוד מאוד קבלת אבותינו כיוון שהיו מחוברים אליו מקושרים אליו ובכל התקליל ככה הם מקפידים אז הקבלה הזו אצלנו עדי על ספק קבלה של של רבנו אברהם בן הרמבם".
• דברי המורה: "הנה רבנו בתשובתו סימן רכיט מביא את הדינים מה קורה אם היה לנו מניין בזמן אה תחילת 18... נשאלת השאלה למה רבנו בתשובתו סימן ריט אומר שאם באמת התחילו ברכת יוצר בעשרה ויצאו מקצתם אומרים קדושה למה זה נפקמינה הרי היחיד לכתחילה יכול לומר קדושה לפי תשובה של יג אלא הנה כבר התשובות רשות ט ושג אינן תועמות זו את זו יוצא איפה ש יגה החריגה היא יוצאת מכלל והיא המוקדמת ואילו תשובה רשותת והחיבור הם היותר מאוחרות והם משנתו האמיתית והעתקנית של רבנו".

מסקנה כוללת: הסוגיה של אמירת קדושה על ידי יחיד בברכת "יוצר אור" היא נושא מורכב עם דעות שונות בקרב הפוסקים, הנובע מסתירה לכאורה בפסיקותיו של הרמב"ם. למרות שבמקורות מסוימים נראה שהרמב"ם מתיר ליחיד לומר קדושה זו כסיפור דברים, פסיקתו המפורשת במשנה תורה, יחד עם מנהג יהודי תימן והבנת הפוסקים המאוחרים, נוטים לכיוון שלאיסור אמירת קדושה על ידי יחיד, הן ב"יוצר" והן ב"ובה לציון". מרן מציע פשרה של אמירת פסוקי הקדושה בניגון של קריאת התורה כדרך להימנע מאיסור תוך ציון שבח הבורא. המחבר המצטט את המקורות נוטה לדעה שהמשנה תורה מייצגת את פסיקתו הסופית של הרמב"ם בנושא