דיילת או מלצרית המגישה לאורח יין ומזון, האם נכלל באיסור השימוש באשה לצרכים שונים?

תזכיר תמציתי: שימוש בנשים למתן שירותים על פי ההלכה

מקור: קטעים מתוך "הטקסט שהודבק" (מקור עברי העוסק בסוגיה הלכתית).

נושא מרכזי: היתר או איסור השימוש בנשים (דיילות, מלצריות) למתן שירותים כגון הגשה ומזיגת משקאות, על רקע האיסור ההלכתי ("אין משתמשים באישה") המוזכר בתלמוד ובפוסקים.

נקודות ומסקנות מרכזיות:

1. האיסור הבסיסי בגמרא ובראשונים: המקור פותח בהצגת האיסור העקרוני מהגמרא (קידושין פ"א ע"א) של "אין משתמשים באישה", ומרחיב על דברי הרמב"ם (הלכות ביאה כ"א, ה') שאוסר שימוש באישה בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת, מחשש להרהור.

• הרמב"ם מפרט את סוגי השימוש האסורים כ"גון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה בפניו ומזיגת היין", ומסביר כי אלו הם "מלאכות של חיבה ואישיות שאין עושה דברים כאלו רק האישה".
• ציטוט מהרמב"ם: "אסור להשתמש באישה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משחררת שמה יבוא לידי הירור ואיזה שימוש אמרו כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצאת המיטה בפניו ומזיגת היין שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו בלבד".

1. צמצום האיסור על ידי מפרשים: הכותב מציין כי מדברי הרמב"ם משמע שהאיסור מתייחס דווקא למלאכות בעלות אופי אישי ואינטימי ("דברים ייחודיים הללו", "דברי חיבה אישיים כאלה") שאותן נהוג שהאישה (הנשואה) מבצעת עבור בעלה.

• לפי הבנה זו, פעולות שאינן בעלות אופי אישי כזה, כמו הגשת אוכל ופינוי כלים על ידי מלצריות, לכאורה מותרות.

1. התייחסות למזיגת יין: נשאלת השאלה לגבי מזיגת יין, שלכאורה יש בה מימד של חיבה.
2. עמדת השולחן ערוך: מרן השולחן ערוך (אבן העזר סימן כ', סעיף ה') חוזר על האיסור להשתמש באישה, ומפרט שימוש אסור כ"רחיצת פניו ידיו ורגליו ואפילו לצעוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו... והצעת המיטה בפניו... ומזיגת היין".

• מרן מצמצם את האיסור להצעת המיטה "בפניו" בלבד, מה שמרמז שהצעת מיטה שלא בפניו מותרת.

1. הגהות הרמ"א וההקלות השונות: הרמ"א מביא מספר דעות מקילות:

• יש אומרים שאין איסור באכילה עם אישה בקערה. (הכותב מציין שלא זה הנושא).
• ציטוט מהרמ"א: "ויש מקילים בכל אלו דלא עשרו דברים אלו דברים של חיבה אלא בשתו נידה". - יש מקילים בכל המלאכות הללו, כי האיסור נאמר רק באשתו שהיא נידה.
• ציטוט מהרמ"א: "ויש אומרים בכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון מרחץ מותר לרחוץ מקוטים בשבחות וכן נוהגים". - יש אומרים שהאיסור חל רק במקום ייחוד, אך במקום ציבורי כגון מרחץ מותר להשתמש בשפחות למרות האינטימיות של הרחיצה, וכן המנהג.
• הרמ"א אף מביא דעה המתירה רחיצת ידיים ורגליים על ידי שפחה במרחץ במקום ציבורי, אך הכותב מציין תגובה חריפה כנגד דעה זו המופיעה בבית יוסף.
• ציטוט מהרמ"א: "ויש אומרים בכל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמיים מותר לכן נהגו להקל בדברים אלו". - יש אומרים שמותר אם הפעולה לא נעשית מתוך חיבה אלא לשם שמיים (הרמ"א מביא כדוגמה מנהגים אשכנזיים כמו ריקוד עם הכלה עם מטפחת). הכותב מסייג זאת ומציין כי יהדות המזרח נמנעת מכך.

1. עמדת ערוך השולחן: ערוך השולחן מציין שאם האישה עושה את הפעולה "לא דרך שירות", יש מקום להקל. אך אם זה "דרך שירות", נראה שאין איסור.

• הכותב מסיק מכך שכיוון שדיילות ומלצריות פועלות "דרך שירות" ובמקום ציבורי ("ברבים") ולא באופן אישי ("לא רק לו אלא לכולם"), יש מקום להקל בשימוש בהן להגשת אוכל ומשקאות, כולל יין, במטוסים ובאולמות.

1. הצורך בהרחקה למרות ההיתר: למרות המסקנה המקילה במצבים שאין ברירה (כגון במטוס), הכותב מדגיש את הצורך העקרוני להתרחק ככל האפשר משימוש בנשים למתן שירותים, במיוחד לאור העובדה שחברות תעופה ובתי מלון מעסיקים לעיתים קרובות נשים בעלות מראה מושך ולבוש לא צנוע במטרה לעורר גברים.

• הכותב קורא ליצור מסגרות "של יראה השם" שבהן גברים יקבלו שירות מגברים ונשים מנשים.

ציטוט מרכזי המסכם את ההיתר במצבים מסוימים:

"אז הנה ככן כבר מצאנו את המבנה ההלכתי לגבי דברים שלא היינו רוצים אותם היינו שמחים ששרת ישרטו את הגברים ודיילות את את הגברות היינו שמחים שמלצרים שרטו את הגברים ומלצריות ישטו את הגרות וכך צריך לעשות רבותיי בעולמות של יראה השם ושמיוחדים לראה השם ואבל כשאין לנו ברירה ומכתיבים לנו את הדברים הללו בעיקר כגון במטוס זה לא כמו בעולם נניח שעדיין בעל הבית יכול לומר לו תשמע אני אוסיף לך כסף רק אל שמלצריות לאלא לא יגישו אלא מלצרים יגישו אז אוקיי בידינו הדבר אבל במטוסים לא בידינו הדבר לכן במקום שאין בידינו הדבר אז ראויים כל הל כל הטעמים האלה שאמרנו שירות וזה לרבים וכולי כדי להתיר את העניין הזה"

הערה: המסמך מציג דיון הלכתי מורכב עם דעות שונות. המסקנה הסופית של הכותב היא להקל במצבים של "אין ברירה" תוך הדגשה על הצורך בהרחקה מעין זה ככל האפשר