מתי ובאלו תנאים מותר לטבל מצת המצוה או המרור עם החרוסת?
מדוע לא חש הרמב"ם כמרן השו"ע לשיטה בתלמוד הגורסת שמצוות החרוסת מבטלת מצוות המצה או המרור?
מדוע לא תיקנו חכמי ישראל ברכה על החרוסת למרות שמצוותה היא מדרבנן?
כיצד ניתן להסביר פסיקת השו"ע שהבולע מצה ומרור יצא ידי מצה ולא יצא ידי מרור למרות שלשיטתו מצוות מבטלות זו את זו?