אם ששלחה לבתה הנמצאת בחו"ל בצק מעשה ידיה, האם יתחייב בצק זה בהפרשת חלה?

ציביה נולדה בארץ הצבי ונקראת על שמה, אבל מה לעשות? ירדה מן הארץ, מארץ הצביא לארץ טומאת העמים. וכמובן לא נותר להא לבקר את הוריה מדי פעם בפעם. והיא באה משם לכאן ולפעמים גם עם דברים בידה. ואז השאלה היא זוה קמח או בצק מחוץ לארץ לארץ האם יש חיוב הפרשה של חלה במקרה כזה או לא? וכן אם אמה נותנת לה בעת הפרידה קמח מארץ ישראל ובזקים מארץ ישראל האם והיא לוקחת זה עמה האם יש דין מיוחד לענייני חלה במקרים כאלה או לא? ובכן רבנו כותב בפרק חמישי מהלכות ביכורים הלכה חמישית ואלך אין חייבן בחלה מן התורה אלא בארץ ישראל וארץ בלבד שנאמר והיה באכולכם מלחם הארץ ובזמן ש כל ישראל שם שנאמר בבואכם אל הארץ ביאת כולכם ולא ביעת מקצתכם לפי כך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרה בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם כמו שבארנו בתרומה כלומר קודם כל קביעת דין עקרוני בחוץ הארץ לעולם לא יהיה הפרשת חלה מן התורה אבל בארץ ישראל עם רוב עם ישראל בארץ ישראל הרי חייבים להפריש חלה מן התורה אבל בחוץ הארץ לעולם לא פטורים מן התורה לגמרי לפי פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה ופירות הארץ שיצאו חוץ לארץ פטורים שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים בין על פירות הארץ בין על פירות חוץ על הארץ כלומר שאם מוציאים דגנים מחוץ לארץ ומביאים אותם לארץ בוודאי וודאי שחייבים כאן בארץ בתרומות מעשרות וגם בחלה כרם הביאו אותם משם כשיבולים אז כאן נגמרה המלכה, נעשה מרוח וכאן הם מתחייבים וכן ודאי ודאי בחלה. אבל אם הביאו אותם ברמה של קמח כמו ציבה זו שמביאה שקיות של קמח מחוץ לארץ לארץ, כיוון שהלישה העיסה נעשת בארץ אז מתחייבת. ולדעת הרבה פוסקים מתחייבת מן התורה במידה ו בארץ יש רוב יושביה עליה מתחייבת בהפרשת חלה מן התורה כיוון שיסוד החיוב בהפרשת חלה להבדיל מתרומות מעשרות זה העיסה ראשית עריסותיכם רואים איפה הייתה עיסה העיסה היא סוד החיוב ולכן פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים בחלה ופירות הארץ שיצאו חוץ לארץ פטורין כלומר האמא אשר נותנת קמח לבטה והיא וזה קמח של ארץ האל גדל בארץ וכולי והיא הבת לשה את זה בחוץ הארץ למרות שאילו אותו קמח היה נלוש בארץ היה בר חיוב שם בר פטור תכף נראה האם באמת בחוץ הארץ לא מפרישים חלה תכף נראה אבל ברמה העקרונית נאמר ופירות הארץ יצאו חוץ הארץ פטורים שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבים בין על פירות הארץ בין על פירות חוץ לארץ כאן ורק כאן מתחיל הרמב"ם לכתוב מפרישין חלה בחוץ לארץ מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל ואין מביאין חלת חוץ לארץ לארץ כשם שאין מביאים תרומה וביקורים משם ואם מביא מניח אותה עד פסח ותצרף כתרומה. כלומר היה לו לרמב"ם לכאורה בהלכה שבה הוא כתב שבארץ חייבים בחוץ הארץ לא לומר או מדברי הסברים חייבים בחוץ הארץ. הרמב"ם לא מהקן הוא אביבות הסדרנים המסודרים שמשנתו סדורה וערוכה בהגיון רב. קודם כל קבע שרק חלת הארץ חייבת וקבע את דינה שלה. של הפירות חוץ לארץ שנכנסים לארץ או ההפך. רק לאחר מכן כתב שמפרישין חלה בחוץ על הארץ מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלב מישראל. נראים הדברים שרבנו מעוט לנו. החלב בימינו למשל בארץ א אם אין רבובה עליה היא מדרבנן אבל היא מדרבנן שהיא יסודה מן התורה שהרי אם יהיה רוב יושביה עליה חייבים מן התורה אבל בחוץ הארץ זה פתור מוחלט מן התורה זה פטור מוחלט גם כשרוב יושביה של של ארץ ישראל עליה בחוץ הארץ זה פתור מחלט מדאורייתא וכל מה שחיו חכמים זה זכר שלא תשתכח תורת חלה זה רמה של דרבנן שאין לו יסוד מן התורה ולכן אינה דומה חובה דרבנן בארץ יסודה מן התורה לחובה מ רבנן שאין יסודה מן התורה זה שתי דרגות חיוביים שונות ולכן אין צל של ספק אף על פי שציה מפרישה חלב בחוץ הארץ אבל החיוב שם הוא מדרבנן שאין לו יסוד מהתורה ואילו כאן ברגע שהביאה את החלה את הקמח לכאן וכאן היא עשה עיסה אז לפי רוב הפוסקים שאומרים שהכל הולך אחרי מקום העיסה והחיוב כאן מן התורה אף על פי שבימינו זה מדרבנן אבל זה דרבנן שסדו מן התורה ולכן אין לערבב בין העיסות העיסה של הארץ ונחצה לארץ עד שיפרישו חלות אבל מדוע כי זה דרגות חיובים שונות אבל מן הרגע שהיא לשה את הקמח של חוץ הארץ כאן בארץ זה אותה דרגה ואפשר לערבב בין הקמחים שלה ובין הקמחים של אמא שלה וללוש יחד אפשר לערבב כיוון שזה אותה דרגה עיל והעיסה קובעת את דרגת החיוב אז הנה לנו כבר הבדלים זה גם תלוי בכמות כמה כמה להפריש חלה הכל משתנה ואותו דבר גם קמח אשר יצא מן הארץ לחוץ הארץ אז קמח כזה שמתחייב אך ורק מדרבנן שאין לו יסוד מהתורה ולכן אם א יש לה קמחים לאותה צביה בחוץ הארץ משחוץ הארץ יכולה לערבה ביניהם כי זה אותה דרגת חיוב היא לא צריכה לחשוש בגלל הבדלי דרגות חיוב כי זה אותה דרגת חיוב בחוץ הארץ גם מקמח שיצא מן הארץ לחוץ הארץ ואשר לבצקים הבצק נשל מלאוח וכאלה דברים שמביאים מחוץ הארץ לארץ או מן הארץ לחוץ הארץ א' כבר בדרגת העיסה חייבים להפריש אין להתרשל בדבר בוודאי הוא די אם המלאוח של הארץ מוצא לחוץ הארץ הרי כבר יש חיוב מן התורה או מדרבנן שיסודו מן התורה ולכן לכתחילה מידי צריך להפריש כאן בארץ היה ולא הפרישו ושחו את המלאוח לחוץ לארץ הרי בחוץ לארץ כיוון שכבר נקבע החיוב כאן בארץ יצטרכו לא לערבב בין המלוחים של הארץ ובין המלאחים של של שם כי המלוחים של שם חיובם מדרבנן שאין יסודם לתורה ואלו המלוחים של הארץ יסודם לתורה וזה כבר נקבע חיובו בארץ ולכן יהיה דין הפרשת החלה בחוץ לארץ על המלוח מהארץ כדין הפרשת החלה בארץ מה שאין כן המלוח שחוץ הארץ יהיה לו דינים של חלה כמו בחוץ הארץ שמפרישים שתי חלות אחת לשרפה ואין לה שיעור ואחת א איך קוראים וניתנת לכהן לאכילה אם אין טומאה יוצאת מגופו אבל המלוח של של הארץ שיצא לחוץ הארץ כיוון שכבר יש לו חיוב מן הארץ רק פשעו ולא הפרישו אז שם יהיה לו דין של הפרשה כמו בארץ ולא מפרישים שתי חלות ודרגת חיוב שלו גדולה יותר אבל אם ציויה הביאה מלוח מחוץ הארץ כאן אף ששם כבר הייתה צריכה להפריש והביאה את זה לכאן. מאחר וכבר דרגת החיוב נקבעה שם כדרגת חיוב של דרבנן שאין לו יסוד מן התורה. נראים הדברים שאין לה לערבב את זה הם הם לאחן ותפריש כדין חוץ לארץ כי דינו כבר נקבע בזמן העיסה של חוץ לארץ. הנה ככן אנו רואים שבאמת יש הבדלים בעניין זה קמחים ועיסות אם מוציאים אותם מן הארץ חוץ הארץ או מחוץ הארץ ארץ לארץ רבי ח