נטילת ידים למניקה
שלום לכבוד הרב!
ב"ה יש לנו תינוקת שיונקת. אני קמה מספר פעמים בלילה - פעמים כדי להאכיל אותה ופעמים רק כדי להרדימה בחזרה. בחלק מן הפעמים אני גם הולכת להתפנות. מה דין נטילת ידים בכל המקרים הנ"ל? ומתי על הנטילה להיות מכלי שליד המיטה?
מהם דרכי הנימוסין שיש לנקוט בזמן שמברך ברכת המזון והאם כולל גם את השומעים?
אם נאלץ לאכול או לשתות תוך כדי הליכה, האם יצא ידי חובה בברכה שמברך שלא בישיבה?
האם דינים אלו מתייחסים גם לברכת במ"מ וכיצד יש לנהוג בברכות על לחמניות מתוקות המוגשות באולמות השמחה?
מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והנקודות החשובות שעולות מתוך הטקסט המצורף. הנושא העיקרי הנדון הוא החובה לברך ברכת המזון וברכה מעין שלוש בישיבה ובמקום האכילה, תוך התייחסות למנהגים שגויים ולפרטי דינים נוספים הנוגעים לסעודה וברכות.
נושא מרכזי: ברכה בישיבה ובמקום האכילה
הכותב פותח בתרעומת על מנהג שגוי הרווח בציבור, לפיו אנשים אינם מקפידים לברך ברכת המזון ואפילו ברכה מעין שלוש בישיבה ובמקום שבו אכלו. הוא מביא סיפור אישי מחתונה כדוגמה למצב זה, בו אדם שכיבדו בברכה לא ישב למרות בקשות חוזרות, ואף נראה מזלזל בצורך לשבת.
הכותב מבסס את טענתו על דברי הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ד הלכה א): "כל המברך ברכת המזון או ברכה אחת מעין שלוש צריך לברך אותה במקום שאכל. אכל כשהוא מהלך ישב במקום שפסק ויברך. אכל כשהוא עומד ישב במקומו ויברך."
הרמב"ם מדגיש את הצורך לברך במקום האכילה, ואם אכל בהליכה או בעמידה, עליו לשבת במקום בו הפסיק לאכול כדי לברך. אמנם, בדיעבד אם בירך במקום אחר או בעמידה, יצא ידי חובתו.
הכותב מצטט גם את הטור אורח חיים (סימן קפג סעיף ט): "וצריך לישב בשעה שמברך כלומר ברכת המזון בין אם היה הולך כשאכל או עומד או ישב כשמגיע לברך צריך לישב כדי שיוכל לכוון יותר וגם לא יהיה עומד שהוא דרך גאווה אלא ישב באימה."
הטור מוסיף שני טעמים לצורך הישיבה: כוונה טובה יותר בברכה והימנעות ממצב של גאווה.
כמו כן, מצוטט השולחן ערוך (סימן קפג סעיף ט) המביא את דברי הטור כלשונם.
הכותב מציין כי יהודי תימן נהגו להוסיף כיסוי ראש (טלית) בזמן הברכה כדי ליצור את הביטוי "באימה" הנזכר בשולחן ערוך, בנוסף לישיבה.
הרחבה לגבי ברכה מעין שלוש:
הכותב מציין שיש דעה (המיוחסת לרמב"ם) שגם ברכה מעין שלוש טעונה ברכה בישיבה, בדומה לברכת המזון, במיוחד כאשר מדובר בברכה על מיני מזונות שהיא חיובה מהתורה.
הערה לגבי אכילה ושתייה בעמידה:
הכותב מדגיש שההיתר לשבת לברכה לאחר אכילה או שתייה בעמידה או בהליכה מתייחס למצבי אילוץ בלבד. לכתחילה, יש להימנע מאכילה ושתייה בעמידה משום דרך ארץ, ובוודאי שלא ברחובות ובשווקים. מי שאוכל במקומות כאלה עלול להיחשב כפסול לעדות בהלכה. אפילו בבית, אם אין אילוץ, יש לשבת בזמן האכילה והשתייה, קל וחומר בזמן הברכה.
חובת המסובים לשבת בעת שמיעת ברכת המזון:
הכותב מביא את דברי המשנה ברורה (סעיף קטן לג): "כל המסובין דכוון דכולן יוצאין בברכתו צריכין לישב ובאימה כמברך עצמו."
המשנה ברורה קובע כי אם המברך מתכוון להוציא את המסובים ידי חובת ברכת המזון, גם הם צריכים לשבת באימה בזמן שהם שומעים את הברכה, כאילו הם עצמם מברכים. מקרה נוסף מחתונה מתואר בו אנשים עמדו סביב המברך ברכת המזון, ומוסבר כי אם הם חייבים בברכה מחמת האכילה, חובתם לשבת בזמן השמיעה.
התייחסות ל"לחמניות מתוקות" וברכתן:
הכותב עובר לדון בסוגיית ה"לחמניות המתוקות" המוגשות באירועים. לשיטת פוסקים אשכנזים, אם יש בלחמנייה מתיקות מסוימת, מברכים עליה "בורא מיני מזונות" ובכך נמנעים מנטילת ידיים. עם זאת, הבעיה מתעוררת כאשר אכילת לחמניות אלו הופכת לקביעות סעודה.
לשיטה זו, קביעות סעודה היא אכילת כ-230 גרם מזונות. אולם, לשיטת הכותב, מתיקות קלה בעיסה אינה מצדיקה ברכת "בורא מיני מזונות". לדעתו, רק כאשר רוב המרכיבים הם סוכרים או דבש יותר מאשר קמח, מברכים ברכה זו. עיסה עם מעט מתיקות עדיין חייבת בהפרשת חלה והברכה עליה היא "המוציא לחם מן הארץ" ולאחריה ברכת המזון.
הכותב מדגיש שאפילו אם מברכים "בורא מיני מזונות" על לחמניות אלו, עדיין יש צורך בקביעות סעודה כדי להתחייב בברכה מעין שלוש לאחריה, ולשיטתו העיקר הוא כוונת הסעודה ולא רק הכמות.
הוא מזהיר כי הטעות בהגדרת הלחמניות כ"מיני מזונות" גוררת טעויות נוספות, כמו ברכה בעמידה לאחר האכילה מתוך קלות ראש. הוא מדגיש כי אפילו לשיטת המקילים ולמברכים "בורא מיני מזונות", חובה לברך ברכה מעין שלוש בישיבה וביישוב הדעת במקום האכילה.
סיום בקריאה לתיקון:
הכותב מסכם כי המנהג שלא לברך בישיבה ובמקום האכילה הוא "הלכה רופת" (חלשה, שאינה מקוימת כראוי) ויש מצווה לפרסם ולתקן את הדבר בדרכי נועם. הוא מסיים בציטוט חלקי משמו של רבי חני בן... (הציטוט אינו שלם).
נקודות עיקריות נוספות:
מסמך זה מצביע על חשיבות הקפדה על פרטי הלכות ברכות, במיוחד ברכת המזון וברכה מעין שלוש, תוך הדגשה על הצורך לברך בישיבה ובמקום האכילה, וכן על חובת המסובים לשבת בעת שמיעת ברכת המזון. כמו כן, נידונה סוגיית ברכת ה"לחמניות המתוקות" והשלכותיה על הברכות שלאחר האכילה.
שלום לכבוד הרב!
ב"ה יש לנו תינוקת שיונקת. אני קמה מספר פעמים בלילה - פעמים כדי להאכיל אותה ופעמים רק כדי להרדימה בחזרה. בחלק מן הפעמים אני גם הולכת להתפנות. מה דין נטילת ידים בכל המקרים הנ"ל? ומתי על הנטילה להיות מכלי שליד המיטה?
כבוד הרב שלום,
יש לי מספר שאלות כלליות, אשמח אם תוכל לעזור:
1. לאחר נטילת ידיים לסעודה - האם מותר לאדם לדבר בין הנטילה שעשה לבין ברכת המוציא שאומרים?
2. האם מותר לאכול לחם (–סעודה) מעבר ל -3 הסעודות בשבת? למשל: האם מותר לאכול סנדוויץ' לאחר שאדם אכל כבר 3 סעודות בשבת.
3. בסיום תפילת שחרית בשבת - האם מותר לאדם לאכול משהו לפני שעשה קידוש?
4. האם לאחר שאדם עשה קידוש (ברך על היין) מותר לו לדבר לפני נטילת הידיים שעליו לעשות? או שזה נחשב הפסק?
תודה רבה בברכת שבוע טוב ומבורך.
שלום עליכם הרב.
רציתי לשאול, מהי דעת מארי יוסף קאפח, לגבי אמירת הפסוק באשרי יושבי ביתך - "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון". האם חייב לכוון, שהראשי תיבות של פסוק זה, הם פא"י. וסופי תיבות חת"ך. בא"ת ב"ש סא"ל. ובגימטרייה יאהדונהי. שזוהי סגולה לפרנסה. או שמא אין חיוב כזה?
ב. אם אכן אין כזה חיוב, מדוע אין לנו לחשוש לדעת הקבלה?
תודה רבה. תזכו למצוות.
שלום וברכה לכבוד הרב,
ידוע לי המנהג הקדמון שבו הש"צ מכריז לפני תפילת מוסף ואז מתפללים לחש וחזרה לנוהגים ואמרים מוריד הגשם בשניהם,
אינני מבין כיצד יש היום הנוהגים שלא מכריז הש"צ לפני תפילת המוסף ואומרים בלחש מוריד הטל, ובחזרה אומר שליח הציבור תיקון הגשם ואז מוריד הגשם (נאמר לי שזה ע"פ הלבוש).
כיצד הדבר אפשרי שהציבור והש"צ מתפללים שונה, בסופו של מעשה היחיד לא אומר מוריד הגשם אלא רק בתפילת המנחה כתוצאה מזה, והש"צ אומר יחידי מוריד הגשם בתפילת המוסף.
אודה לרבנו יבאר לי הנושא.
ושכרו כפול מן השמים.
שלום,
יש לי חדר עבודה בקומה למעלה שהכניסה אליו נפרדת. אם אני מברך מזונות או המוציא למטה
ומתכוון להמשיך לאכול למעלה בחדר עבודה וגם לוקח איתי מעט פת- האם יש בכך בעיה?
ברוך ה' ניצלנו אני ואשתי מתאונת הרכבת ה' ירחם. ונפגענו קלות כמה שריטות בלבד. האם יש לברך הגומל לפי הרמב"ם? ומה לפי פוסקים אחרים?
כה תומר לבית יעקב
זה המשך לשאלתי הקודמת, פורסמה ב
https://net-sah.org/he/node/5463
שאלה:
למה חז"ל לא קבעו ברכת התורה בלשון "אשר קדשנו במצותיו וצונו על לימוד תורה"?
וגם, ציווי התורה הוא ללמד והמלמד תורה לבניו ותלמידיו אינו מברך על קיום מצווה זו.
א) גויה הבא להתגייר חייבת ללמוד תורה ואילו "רק" את המצוות המוטלות על נשים ודברים כלליים של אמונה והקדושה שהיא עומדת לרכוש – והיא אף תבחן על זה אם היא למדה יפה יפה.
לרב שלום שאלתי שאלה בנושא וקבלתי תשובה ובכ"ז כתוב בתוספתא ברכות היה מקריב מנחות בירושלים וכו' כשאוכלן מברך המוציא לחם מן הארץ מדוע לפי הרמב"ם מברכים המוציא הרי דרך עשייתם הוא עם הרבה שמן ( אולי פת הבאה בכסנין ) ולפיכך צריך להיות במ"מ אם הרב ייכול לציין את המקור ברמב"ם סליחה על הטרחה
כתב רבנו הלכות תפלה וברכת כהנים ז שחייב אדם לברך מאה ברכות ביום ובהלכה טז כתב: כיצד -- אוכל מעט ירק, ומברך לפניו ולאחריו; וחוזר ואוכל מעט מפרי זה, ומברך לפניו ולאחריו, ומעט מפרי זה, ומברך לפניו ולאחריו. ומונה כל הברכות, עד שמשלים מאה ברכות בכל יום. האם מותר לעשות כמצויר להלן - בדעת מרי לפי ביאורו במשנ"ת יש בג'עלה צלחות עם פירות. צלחת ענבים, צלחת שקדים וצלחת תפוחים. וכן צלחת אבטיח, צלחת מלון, וצלחת שומשום.
לק"י שלום וברכה לכבוד הרב!
יש לי שלוש שאלות: א) על אלו בגדים יש לברך שהחיינו?
ב) כיצד מברכים את הברכה? (ז"א האם מסתכלים על הבגד לאחר שלבשנו אותו ומברכים או משהו בדומה)
ג) אם לבשתי בגד חדש אבל לא ברכתי עליו שהחיינו - האם יש צורך לברך אע"פ שעבר זמן מאז שלבשתי אותו?
תודה רבה לכבוד הרב!