האם מותר להכניס מיטת המת לבית הכנסת בדרכו לבית הקברות?

האם ביום קיץ חם, בזמן שמביאים את הנפטר ליד בית כנסת? אם אין מבואה לבית הכנסת או אין מספיק מקום, האם מותר להכניס את הנפטר לתוך בית הכנסת וכל המלבים יכנסו לבית הכנסת ויספידו בבית הכנסת? כי מרוב ההספדים והקיץ חם. קשה מאוד שהציבור יהיה בחוץ. והתשובה לשאלה זו לא בא' רבתי. חלילה חלילה מלהכניס את הנפטר לבית הכנסת. כדי להבין את התשובה ההחלטית הזו. עלינו לומר יש שתי שיטות בהלכה. השיטה של רבנו היא שיטה החלטית שלילית. רבנו אה, בהלכות אבל פרק והי אומר בקצרה שלוקחים את הנפטר מביתו לבית הקברות ולא הזכיר בשום פענים ואופן שהולכים או עוברים דרך בתי כנסיות. בהלכות תפילה פרק 11 הלכה אה ו הרמבם מביא בהלכה ז' הרמבם מביא את מה שכתוב במסכת מגילה בדף כ"ח עמוד א' נמצאת משנה ששם כתוב שאין מספידין בבתי כנסת אפילו חרבים כי גם בשומותם הם קדושים באשימות התמקדשכם אפילו הם שומעים הם מקודשים שאסור להשפיד בבית הכנסת אלא אם כן מדובר בהספ של רבים ובגמרא בדף כח עמוד ב נאמר מה זה הספת של רבים רב חיזה אומר כגון רב שת רב רשי אומר כגון אם תלמיד חכמים גדול נפטר עומים מקרוביו באים רבים ואז עושים את ההלוויה א עושים את ההספד בית כנסת אז לא ברור מרשי שמכניסים את הנפטר שם אלא את ההספד גם שלא בזמן שהנפטר נמצא כגון שכבר קברו אותו ובאים להספדים הרבה בני אדם אבל הרמבם מסביר בהלכה ואומר אם גדול גדול הדור בא להספיד ולא בזמן הלוויה כי אין דרכו להיות בזמן ההלוויה אלא שבמשך השבעה ואז בגללו באים רבים מתעספים בית כנסת ואז הוא מספיד וזה נקרא ספד רבים אבל לקחת את הנפטר ליד בית כנסת יש לרבנו תשובה בסימן קסא שהוא התייחס למנהג שהיה באלכסנדריה שהוא מביאים את הנפת לחצר בית הכנסת והוא תוקף את זה ואומר בשום פנים באופן אסור כלומר לפי רבנו אסור בשום פנים באופן להביא את הנפטר גם לא לחצר בית הכנסת כל שכן לא לתוך בית הכנסת הוא אומר שמה שהתירו הספד זה רק הספד רבים של גדול הדור וזה לא בפני הנפטר כבר הנפטר נקבר בית הכנסת זה בגדול הדור בא זוהי שיטתו של רבנו שהיא החלטית מאוד ו אילו השיטה של הטור והשולחן ערוך ביורי דעה סימן שמד בסוף בסוף הסימן אז אומר מרן חכם ועלוף וגאון מכניסים אותו לבית המדרש מניחין המיתה במקום שהיה דורש וסופט וכולי כלומר אסור בדרך כלל להכניס אה להכניס נפטר בית הכנסת אבל אם מדובר בגדול לדור מכניסים אותו לבית הכנסת וסופדים אותו היכן שהיה דורש ומלמד להרמב"ם גם זה אסור אבל טור בשולחן ערוך את זה התירו המאירי בחיבור התשובה בשבר גאון מאמר ב פרק ג' אז הוא מסביר שלפי הרמבם אסור להכניס את הגביה לבית הכנסת כי זה פוגע בקדושת בית הכנסת. אלא שהוא טוען שלמרות וגם הם כבדים כך הוא אומר מכבדים את האדם תוך חילול השם. כך הוא אומר כך הוא מסביר את שיטת הרמב"ם ולמרות שבדרך כלל המאירי הוא הולך בשיטת הרמב"ם אבל בזה הוא היה מסויק כי הוא היה עדיין צעיר. את המאמר הזה הוא כתב כשעדין צעיר וכתב שזה חסידות מרובה ואפשר להכניס את המלת חכמים בבית הכנסת אלא שהוא אומר כאן צריכים לשים לב כי כל אחד התחיל להגיד זה חכם, זה חכם, זה חכם והכניסו בית הכנסת הוא אומר צריך לעמוד על המשמר באמת בוא ראו בעוד שלפי רבנו אסור בצורה החלטית הרי לפי מרן שהתירו לגדול הדור כבר נפרצה הפרצה הנה הרב יוסף בשאלות ותשובות יביע עומר חלק ז' יורדע א סימן לא השיב לרבי שלום כהה מי שהיה אז רב של עקרון ורצו להכניס נפטרים בית הכנסת ורבי שלום עמד על המשמר והרב יוסף אמר לו תמנע בכל כוחך ותשתמש בי אסור זה מנהג גיהנום אסור להכניס נפטרים בית הכנסת וכולי ואז הוא מביא את החוכמת אדם שקורא תגר נגד הללו שפרסו גדר הכניסו את הגאון מבינה שהוא גאון עולם לבית הכנסת וספידו אותו זה בסדר לפי לפי שיטת הטור והשולחן ערוך אבל חוכמת אדם קורא תגר על זה שכבר התחיל להכניס כל מיני חכמים בעקבות הכנסתו של הגאון מבינה לבית הכנסת והוא קורא ועליהם נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ואת מקדשי כלומר קורא תגר איך מתירים באמת מי יגלה עפר מעיניו שחמת אדם היום זה כבר חזון נפרט אצל השנבים רב בעיר רב ראש ישיבע מכניסים אותו בית הכנסת ומספידים אותו ועוד שכאמור לפי התור והשולחן ערוך רק לגדול הדור ואני זוכר שבישיבת חברון כשלמדתי עדיין בשבת חברון רב ארון קוטלר נפטר הביא אותו לארץ לקבורה אז היה ויכוח גדול מאוד אם להכניס אותו לישיבת עץ חיים כי בהכרעו כיוון שהוא מגדולי הדור התירו להכניס אותו אלמה לכן לא אבל היום אצל אשכנזים זה כבר חזון נפרץ אבל הרעודה יוסף עומד על המשמר ואומר לא אסור בשום פנים ואופן רק מה שהותר בשולחן ערוך הותר אבל לא מעבר לזה וכאמור הוא קורא למנהגים כאלה גיהנום היפוך אותיות גיהנום ואין להכניס בשום פנים באופן את הנפטר את הנפטרים לבית הכנסת ובאמת רבותיי מורי מפנה תשומת לבנו לדבר מעניין מאוד הוא אומר היום בימינו אסור להכניס נפטר לבית כנסת כי זה חוקות הגויים כי הנוצרים מוציאים את הנפטרים שלהם מהכנסייה והמוסלמים מוציאים את הנפטרים שלהם המסגד. אז תאמרו אולי הנוצרים והמוסלמים למדו מאיתנו לחייה. אם היינו מוצאים במקורות שבאמת מעבירים את הנפטר בית הכנסת, משנה, תלמוד וכן גאונים ראשונים לחי אנחנו לא מוציאים את הדבר הזה בכלל. יש איזה איזשהו מדרש בכהלת רבא שלכאורה עשו לרבי 18 לקחו אותו ל-18 כנישין והיה נראה שכאילו בבתי כנסיות אבל מורי עלי פירוש פני פני משה על הירושלמי כל עין מסביר שהכוונה כניס התכנסויות 18 מעמדות לא רק שבעה אלא 18 מעמדות אבל דווקא בבית כנסת ובאמת צור הוא בספרים מתערים את הלוויות לא מבעיה קדמונים אף לא אחרונים אין הם אינם אומרים מעבירים את זה דרך בית הכנסת הנה ניקח את גשר החיים של רב טוקצ'ינסקי שזה אשכנזי הוא מתאר את הלוויה הוא לא אומר שמעבירים דרך בית כנסת למרות שהם רבנים גדולים לבית הכנסת אבל זה לא אומר אותו דבר גם כן באיך קוראים ילקות יוסף כל אלה שמתארים לא מתארים שדווקא לוקחים בית הכנסת והנה זה מתחיל להיות הרגל הרגל גדול שלוקחים אותם בבית הכנסת ובאמת רבותיי בתימן היו מעבירים את הנפטר מביתו לבית קברו ולא עוברים דרך בית כנסת אפילו לא רבנים גדולי הרבנים תימן לא העבירו אותם את בית כנסת נכון דן נחלת יוסף במנהגים דף כא עמוד א' מביא שנהגו לקחת בית כנסת והוא הושיב בית דין ומנעו מלהכניס את הנפטרים בית כנסת גם לא לחצר רק אם הוא רב עיר אם לא גם זה כבר נטייה מסוימת אבל קראת גר נגד נגד הדבר הזה אבל בדרך כלל לא מעבירים אבל בימינו כבר כל אחד ואפילו נשים מעבירים אותם ליד בית הכנסת זה לא זה לא המנהג זה לא מנהג נכון. ולכן איזהו חכם הרואה את הנולד? אם יודעים שהיום יום קיץ חם ולא להעביר ליד בית הכנסת ממש, אם יש לסמוך לבית הכנסת איזשהו מבנה מוצל שם לעמוד, אפילו לא לית בית כנסת. כי כאמור, לוויה ליד בית כנסת זה לא מעיקר הדין וזה לא חלק מהמסלול בתיאורים שיש לנו, לא בתלמודים ולא בספרים שאחר מכן. אלא זה מנהג שהולך ומתפתח, הולך ומתפתח וכאמור הפוסקים מנסים לבלום אותו כמה שאפשר. אז משום כך, האלה שמנהלים את הלוויה בימי קיץ צריכים למצוא תמיד נקודות מוצלות אפילו שהם לא ליד בית כנסת אדרבה רחוקים משהו מבית כנסת ושם להעמית ושם להספיד ולא להביא אותנו מצב כזה שמגיעים מאית בית כנסת ויש לחץ של ציבור בגלל שיש השמש קופחת כי אז באמת יכולים לקשל הזה שכאמור מחוייבים לשמור על קדושת מקדש מעט. רבי חני מנגש