בנסיבות שאין זימון, האם רשאי להסתפק בשמיעת ברהמ"ז מפי זולתו?

האם כשיש שניים שאכלו פת כאחד ומטבע הדברים אין זימון כי אין שלושה. האם אחד יכול לברך והשני לשמוע? כשם שכשיש זימון המזמן מברך וכולם שומעים או לא? תשובה, מבחינה עקרונית יכול כל אדם לשמוע כל ברכה ולהתכוון לצאת בעצם השמיעה והוא יוצא ידי חובה ועוד יותר אם הוא עונה עמן אחר המברך לא רק שהוא יוצא ידי חובה אלא הרי הוא קם מברך שהעונה אמן הרי הוא כם מברך אבל זה לא קשור בכלל בכלל לרעיון של הזימון כלומר זה דין כללי בדיני ברכות שהאדם יכול לשמוע את זולתו מברך בברכה שהוא בעצמו חייב בה והתכוון לצאת ידי חובה באותה ברכה ווא יצא ידי חובה למרות שהוא לא הוציא אף מילה מפיו או כאמור לענות אמן אחר אותו מברך והשומע שענה אמן הוא כמו מברך זה דין כללי בדיני ברכות כל ברכה לא דווקא בברכת המזון אלא שבברכת המזון יש גדר של זימון שאם התוועדו לאכול פת ביחד, לא סתם מזדמנים כמו במסעדות, זה בא לאכול ויוצא וזה בא לאכול ויוצא ואין להם קשר בינם ובין עצמם, אלא רבים נתוועדו לאותו מקום בשביל לאכול פת ביחד. אז יש מה שנקרא חבורה. הם התלגדו ונהיו חבורה. ובמקרה כזה צריכים ביא לידי ביטוי שני דברים. כל ישראל ערבים זה לזה וברובעם מזת מלך. ואיך שני הדברים האלה יבואו לידי ביטוי על זה שאחד מזמן מכין אותם לברכה רבותיי מברך וכולם שומעים ומתכוננים ומשתתפים. ואז הוא מברך את ברכת המזון מילה מילה והם שו שמעים ואינם אומרים איתו שום מילה אלא עונים אמן אחר ברכותיו בצורה כזו של ברכה מביאים לידי ביטוי את כל ישראל ערבים זה לזה שאחד יכול להוציא את הכלל המברך האחד וכן ברובעם מדרת מלך וזהו מנהג אבותינו מדורי דורות וכפי שכתב מעריץ בשאלות ותשובות פעולה צדיק סימן רלב חלק ב סימן רלב באותם זמנים פרצה מחלוקת עצומה בין חכמי תמן בעניין שהחתן מברך המוציא בשביל כולם למרות שהיו הרבה מסובים והיו כמה שולחנות אבל מהריץ הכריע שנגבותינו הקדמון שאחד מברך לכולם ברוב עמדת מלך והמחלוקת הזאת גלגלה כמה זמן אחרי מרית עד שהוכרה כמו והוא מעיד שם שאותו דבר בזימון ובברכה אחד מברך לכולם ועד כדי כך שזהו מנהג אבותינו שמורי נשאל אם יש כאלה שכבר נוהגים לומר את הברכה מילה במילה עם המברך ברכת המזון האם מן הראוי שיחז למנהג הקדום שאחד מברך לכולם וכולם שומעים ועונים אמן. הוא אמר שכן שבאמת צריך להחזיר עטרה ליושנה שזה הוא המנהג. אבל כדי להבין את הבעיה שיש בעניין הזה מן הראוי לומר שבשולחן ערוך סימן קפג אור החיים סעיף ז נאמר נכון הדבר יש המלצה שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפילו החתימות. כלומר מרן ממליץ לומר את הברכת המזון מלא מילה עם המברך ואפילו את החתימה. ברוך אתה השם על הארץ ועל המזון. ברוך אתה השם בונה ברחמה ראשיים כל גם את החתימות מילה ומילה מטבע דברים יהיה שלענות אמן כי אין אדם צריך לענות אמן אחר ברכותיו אז הרמה אומר הגאה ויקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן וכבר אמרנו בהזדמנות שאף שמורי התנגד בתפילה שיאמרו עם משליח ציבור מילה במילה ויקדימו שלוש תיבות כדי לענות אמן. זה רק בתפילה. בברכת המזון הוא לא התנגד לרעיון של הרמ כי בתפילה יש מה שנקרא תפילה בציבור. ותפילת הציבור האידיאלית, האמיתית והמדויקת זה שאומרים עם החזן משליח ציבור מילה מילה. אין דבר כזה שאדם בתפילת ציבור ישמע את החזן בלי להוציא מילים מפיב. אין דבר כזה. תפילה רחמנא ליבאי זה לא כמו שאר הברכות ואפילו לא כמו ברכת המזון שהיא דאורייתא. בברכות ואפילו ברכת המזון דאורייתא שומע ומתכוון לצאת יוצא ידי חובה העונה אמן אחרי הוא כם מברך אבל בתפילה רחמנא לבבאי וצריך שהאדם עצמו לומר מילה במילה ולא רק שישמע ולא רק שענה אמן ואם הוא אומר מילה ומילה עם משליח ציבור ואם גדר תפילה בציבור זה ממש התאמה ותאום ללא סתייה ללא חריג מהשליח ציבור אז הוא לא יכול להקדים שלוש תיבות כי אז הוא יפגום בתפילה בציבור ולכן מותרים על האמן לפי שיטת מורי אבל זה רק בתפילה אבל בברכת המזון הוא לא התנגד לכך רק כאמור למרות שמורי לא התנגד לכך לרעיון שלרמה להקדים שלוש תיבות כדי לענות אמן מורי אומר בכללי צריך לחנך את הציבור שברכת המזון אם יש זימון לא כשאין זימון אם יש זימון אחד מברך לכולם רובעםת מלך וכל ישראל ערבים זה לזה אבל בהחלט שאם יצא שהוא אומר כמו השולחן ערוך מילה במילה עם המברך יכול להקדים שלוש תיבות לפחות בששע אמן זה מורי לא התנגד אבל לעניין הזה שאמרנו שהשולחן ערוך ממליץ נכון הדבר שכל אחד מהמסובין יאמר בלחש מברך על כל ברכה וברכה ואפילו אה ואבלו החתימות הדין הזה ה צה הזו לקח אותה משיבו ללקת באורחות חיים בשם רבי פרס והמשנה ברורה מאיר שם בסעיף קטן כז נכון הדבר היינו אף דמדינה היה יותר נכון שישמעו המסובין כל הברכת המזון מפי המזמן והוא יוציא הם בברכתו ובעצמן לא יברכו כלל אומר המשנה ברורך הדין האמיתי הוא ש שיש זימון, יש מזמן ויש מברך. אחד מברך על כולם וכולם שומעים והוא יוציא את כולם. הוא לא אומר מה הסיבה אבל הסיבות נתברו גם במקומות אחרים עד המשנה ברורה. רוב עמר דת מלך זה הגדר מתאחדים וזה גם כל ישראל ערבים זה לזה. לכן צד הדין זה כך אלא שהוא אומר מכל מקום בעבור שמצוי בעוונותינו המרובין שם סובין מסיחים דעתם ואינם מכוונים את דברי כלל עם זמן מתחיל לברך ופתאום מסיחים דעתם ויש אפלו מדברים באמצע אז אומר המשלם רואה ונמצא שחסה להם ברכת המזון לגמרי מבטלים עשה דאורייתא בידיים לכך נכון כהיום יותר כלומר היום בגלל מצבנו הרוחני המדרדר הזה שלא יודעים לשמוע את ברכת המזון תחיל עצוב שהמסובים יאמרו בעצמן בלחש כל מילה ומילה עם המברך כדי שיברכו יחדיו ונקרא על ידי זה ברכת זימון שימו לב הוא הרגיש אולי זה פוגם בזימון כזימון כי מה זה זימון שאחד מברך בשם כולם תתכוננו אני עומד לברך בשם כולנו ואנחנו מתאחדים ליחידה אחת ואולי על ידי כך שאחרי הזימון כל אחד ואחד מלך עצמו אולי פגמנו ברעיון של הזימון ברעיון של החבורה שלושה 10ה פגמנו ברעיון של חבורה הוא מרגיש שזה משתמרה אומר למרות הכל ונקרא על ידי זה ברכת זימון הוא מתקיים מה שאמר הכתוב גדלו לשם איתי רומה שמו אחד מזה עלפינ קת זימון. זאת אומרת, רואים מכאן עד כמה באמת מנהג אבותינו הוא המנהג האמיתי שאחד מברך לכולם, שזה הדבר היותר אמיתי ברב עמד מלך. גדלו לשם זה דרך של הוד והדר, איך כחידה אחת, כחבורה אחת מהלים את השם. למרות זאת, כפי שאמרנו, אנחנו עכשיו בבעיה. מה מה הבעיה? מצד אחד מנהג אבותינו שהוא דין התלמודי וכאמור יש בו את הביטוי העצום גדלו לשם איתי אונרומה שמו יחדיו כחבורה אחת ברובע מדת מלך כל ישראל ערבים זה לזה אבל מצד שני יש לנו את הבעיה הקשה שבאמת מסיחים לדעתם ובגלל זה השולחן ערוך ממליץ שכל אחד יאמר מלמילה כאן הראוי להראות כיצד מעריץ בעץ חיים הביא בשם התורי זהב את הדברים הבאים שערוריה זאת בנותנו בעוונותינו שאין המסובין מתאים אוזן לשמוע הברכה ובפרט א בסעודות גדולות ומסיחין בדברים אחרים ועוברים על עשה דאורייתא כלומר כבר מעריץ מביא את דברי התז כדי לזעוק כדי לזעוק ולומר אה שהיזהרו יש לנו מנהג אדיר שאחד ברך כולם אבל אל תפסידו ברכת המזון דאורייתה על ידי הסחת דעת בכל שכן על ידי דיבורים לכן איפה צריך להיות הפתרון או איך ימצא הפתרון לדילמה הזו מצד אחד החזרת עטרה ליושנה שאחד מברך לכולם כמו שמורי אומר ומצד שני להגן על המתפללים א על המברכים שכל אחד לא יסיח את דעתו אלא שמע ועני אמן זה תלוי בציבור עצמו אם זה הוא ציבור שניתן לחנך אותו ככל שהוא קטן וכל שהוא עוסק בתורה וניתן לחנך אותו אז אפשר לחנך אותו ולומר להם את החשיבות של הברכה הזו שאחד מברך לכולם וממש לזרז אותם שכל אחד יזרז את השני שלא יעשה את דעתו ככל שהציבור הוא גדול והוא עממי ופחות עוסק בתורה. אפילו שהרב יאמר לפני כן רבותיי תשמעו מיל ממילא יש ביטוי תימני שאומר נכנס מאוזן אחת יוצא מהאוזן השנייה זו מציאות חיים ולכן מתוך מציאות חיים זו כשהכל אהמוני אזי אני נותן להם שיברחו מילה במילה כמו המלצת השולחן ערוך ובלבד שלא יפסידו את ברכת המזון למרות שאני דבק במנהגי אבותיי ורוצה את מנהגי אבותיי במיוחד שהם דין תלמוד במיוחד שיש בהם את הרעיון גדלו לשם מטיון רמו שומח דו וכל ישראל ערבים זה לזה וברובעם דת מלך אבל אם יש לך ציבור כיוצא בזה אותו דבר נוגע ללחש וחזרה כשיש לנו ציבור נבחר אתה אומר להם רבותיי אנחנו מתפללים תפילה אחת כמו שהנהיג רבנו כמו שהתין רבנו אבל כל אחד למען השם ישמע אתשליח ציבור ויאמר איתו מילה במילה בתפילה שזה שונה מהברכות בתפילה מילה מילה כי אין השפיח ציבור מוציא את מי שיודע רק את מי שאינו יודע אז אם יש לך ציבור נבחר מעט לומדי תורה שומע זה לחייה מעשים שבכל יום ככל שהציבור גדול יותר עממי יותר פחות אפילו שהרב אומר שבתילה צריך לומר מילה יש הרגל ואז הם מסיחים דעתם ולא עוד אלא אפילו לא אחת אני רואה באמצע תפילת 18 זה צובט את זה זה צט זה קורץ לזה רומז לזה איפה הם ואיפה התפילה הם לא יוצאים ידי חובה ועל כך זועקים הללו אשר מדברים על אחש וחזרה ואומרים האם לזה התכוון הרמבם כשנהג את ההנהגה הזו של תפילה אחת יודע שהרמב"ם לא התכוון בזה רק אנחנו גם משיבים להם ואומרים האם כשהחכמים קבעו לחש וחזרה את ככונו לכך שיסתובבו וידברו. אז כל אחד ואח אחד יש לו תשובה אחד לשני. אבל נזכור ככל שהציבור נבחר צריך לדעת בתפילה צריך להגיד מילה במילה עם משתיח ציבור וברכת המזון לשמוע ולא לומר ולענות אמן ולא אבל לא להסיח את הדעת לחלוטין. רבי חניש