דג שנפל לקדרת בשר, האם נאסרה התערובת לאכילה?

שאל השואל לרגל מעשה שהרע לו שביום שישי בשעה שאשתו הכבודה מבשלת את התבשילים לכבוד שבת קודש נפל לה דג לתוך סיר בשר והשאלה כעת מה דין הבשר מה דין הדג ובכן לאן דעתנו מסלק את הדג וכלו ענבים ויסבעו הן ברמת הבשר והן ברמת הדג מקסימום אם יש לו חשש שיקלוף את הדג ויאכל אותו זוהי ההוראה שנראה שהיא קרובה כמה שיותר לפסיקת רבנו אבל עליב אמת כבר אה הרב יוסף נשאל לפני עשרות שנים בשאלה הזו או על כל פנים הוא התבונן בשאלה הזו והוא כותב בשאלות ותשובות יביע עומר חלק א' יורד דעה סימן ז' עמדתי ואתבונן בדין דגים שנפלו לתוך תבשיל של בשר עם בית אלים 60 ולאחר שהוא כותב כדרכו בקודש תשובה מקיפה מאוד הוא מגיע למסקנה כלל הדמילתא דאף במדיסקא כגון בשר ודגים יש לו הורות שבטל ב60 ומכל שכן שיש עוד כמה סניפים להקל והתורה חסה על ממונם של ישראל ומגם שהעידו כמה מגדולי אחרונים שכן בשתה ההוראה להקל נראה בוודאי להכן הקטינן כלומר לגבי השאלה שנשאלנו לפי הכראעתו של רב עודה יוסף שהיא תואמת את ההכראה את ההלכה שבשולחן ערוך באחרונים שאם יש פי 60 נגד הדג אז היי מותר התבשיל מותר זה מה שהוא מכריע לכולה אבל אם יש פי 60 ואז השאלה נשאלת מה יהיה אם אין פי 60 מה יהיה אם הדג גדול היה ואין בתבשיל פי 60 נגד הדג אז בסימן ח הוסיף וכתב שאלה האם מותר להוסיף ולהרבות על תבשיל הבשר עד שיהיה 60 כנגד הדגים ש פלו לתוכו. כלומר, יש כלל שאם יש דבר שהוא אסור מדרבנן שנפל לתוך תערובת, למשל ניתן דוגמה אם היה לנו סיר בבשר עוף ונשפך חלב לתוך הסיר בשר עוף, האיסור הוא מדרבנן. כי בשר עוף בחלב האיסור מדרבנן. אז אם יש פי 60 נגד החלב שנשפח אז ודאי שזה מותר אם אין פי 60 מרבה מוסיף על התערובת או מים מרק או תפח אדמה או בשר מרבה על על החלב עד שמבטלו פי 60 והכל מותר כן הרב יוסף נשאל מה קורה אם אין פי 60 כנגד הדג והוא משיב ובצירוף דעת הפוסקים שאומרים שכעת נשתנו עד טבעים ואין לחוש לסכנה כל כך בזה. יש להקל בפשיטות להוסיף על התבשיל כדי להתיר את התבשיל מפני הדג שנפל לתוך התבשיל הבשרי. עכשיו, לאחר שראינו את הכראותיו של רב אודו יוסף. כאן המקום לשאול את השאלה. האם מדין התלמוד דגים ובשר, תערובת כזו שמתבשלים ביחד אסורים או לא? באמת בתלמוד נאמר שדג ובשר אסורים משום דבר אחר. לא יאכל דג ובשר ביחד משום שהם אסורים משום דבר אחר. רבנו התעלם מן הגמרא הזו ולא הביא אותה להלכה. ואילו מרן בסימן קטטז יורד אה סעיף ב' כתב צריך לזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד מפני שקשה לצרעת. כלומר מה זה משום דבר אחר? פרשו משום צרעת וחששו שהאוכל בשר ודג ביחד אז אי אסור משום צרעת ולכן מרן הביא את ההלכה הזו כדברים שאסורים בגלל סכנה של חולי של צרעת. כמובן שהתמיהה על רבנו גדולה שבעתיים. א' מדוע הור שלעת שמאלת על מגמרא מפורשת? ב' כרב שהוא גם היה רופא ושהקפיד מאוד מאוד בענייני בריאות היה לו לכתוב את ההלכה הזו כי כידוע מחמירים בענייני בריאות יותר מהיסורים אוכלל ידוע הוא חמירת סכנתא מאיסורה ולמה רבנו התעלם מכך אז המגן אברהם בסימן קעג מנסה לומר שנשתנו הטבעים מזמן התלמוד עד רבנו וקולו לרבנו שאין סכנה ולכן לא כתב את האיסור הזה אבל אין זו דרכו של רבנו כך להתעלם אלא אם באמת היה סבור שבזמן התלמוד הייתה סכנה היה כותב ש בימי התלמוד הייתה סכנה ועכשיו אין סכנה ומותר וזאת למה כדי שביום מן הימים או במקום מן המקומות אם אכן תחזור הסכנה הזו יחזור איסור הזה ואבל בגלל המצב בימיו לבוא ולתעלם מדין תלמוד ועוד יותר שזה קשור בענייני בריאות זו אין ה דרכו של רבנו אלא יותר נראים הדברים שרבנו הבין שהגמרא הזו איננה להלכה, או שהגמרא הזו היא יותר בעלת משמעות אגדית מאשר הלכתית. כלומר, פרמז על תערובת של מיני דעות ומיני תכונות שהרי הבשר גדל ביבשה, הדג במים ולא תמיד הזיווגים בין שני עולמות אנושיים יכולים לעל לעלות יפה. לפעמים הבדלים גדולים במנטליות, בתכונות של בני אדם לא עולים יפה ואולי אפילו בסופו של דבר אינם טובים. אל נשכח שאפילו ברמת המקרא הלשון אוכל הוא לא תמיד במובן של אכילה ממשית אלא במובן המיני כי הם את הלחם אשר הוא אוכל. כלומר אצל אשת פוטיפר שום דבר הכל מסר לידיו של יוסף כי אם את הלחם אשר הוא אוכל דהיינו רק באישה אל תרגע לא יותר כמו במשלה לגבי האישה ואכלה ומחתה את פיה האישה המזנה כלומר אנחנו מוצאים שהל לשון אכילה הוא על עניין מיני כמו שגם לפי הפירושים בעניין אכילת פרי עץ הדעת ואם כן איפה הרבנו יכול להסביר את הגמרא בדרך אגדית ולא בדרך הלכתית לכן הוא תעלם מהאיסור הזה ואז מה יוצא שלפי רבנו במובן ההלכתי בשר ודגים אין בהם שום איסור כלל ועיקר בין לאוכלם ביחד בין לבשל אותם יאכלו ענבים ויסבעו ומשום כך הלייבד רבנו אם נפל דג לתוך ה הבשר סיר בשר אז סלק את הדג אם הוא חושש לפי רבנו לא צריך אבל אם הוא חושש ויאכל יאכלו ענבים ויסבעו ואם הוא עוד חושש מפני הדג יקלו כי זה כבר ענייני סכנות וחששות אז מן דכת גבדינן בהדם מן דלא כבד לא כבדינן בהדם הוא חושש אבל לפי מרן מה הדין? כאן כפי שאנו רואים הרב יוסף שנס את מותניו ובדק באמת בקרב הפוסקים כדרכו בקודש והביא פוסקים אשכנזים שאמרו שחמיר את הסכנתא מאיסורה הרמה תרומת הדשן חמיר את סכננתא מאיסורה ולכן אסור כיוון שכיוון שהוא מדובר בסכנה זה ורה אם למשל יש לנו סיר גדול מאוד של מים, דוד מלא מים או דוד מלא תבשיל ושכחנו אותו מגולה. ועכשיו כל התכולה אסורה שמה אולי נחש הטיל בו ארס. והרי בדוד הזה יש פי אל מאשר גודל הארס. ולמרות הכל אסור כי חביר את הסכנדה מסורה. מה שיך לבוא להגיד שזה מתבטל ב1000 חמיר את הסכנתאיסורה אפילו במשהו שבמשהו אבל הנמלא בדבר שהסכנה היא ידועה וברורה אז עלינו להחמיר יותר אפלומני איסור אבל אומר הרב יוסף באיסור הזה של דג בתוך בשר או עם בשר חכמים אסרו כך הוא אומר חכמים אסרו משום איסור לא שזה אסור ממש, חכמים אסרו. זה אומנם דיוק כלוש ואז הוא אומר, אם זה חכמים אסרו, זה כמו איסור דרבנן וביסור דרבנן מרבה עליו ומבטלו בתערובת כמו בשר עוף וחלב. אבל א הוא אומר הרי סוף סוף יש אומרים שנשתנו הטבעים ויש כאלה שאומרים שמה שחז"ל אמרו לא בכל דג אלא ביניית. סוג מסורים של דג שזה אם הוא עם בשר והוא סור משום דבר אחר אבל לא כל דג אז אומר הרוד יוסף בצירוף כל הטעמים האלה נראה לנו באמת לבטל ב60 ואם אין 60 לא הוסיף עליו ולבטל ובאמת יכולנו הרי לשאול עוד שאלה יותר קשה הרי דג שלם הוא בריה ולפעמים דג שלם גדול הוא בבחינת אף חתיכה רויה להתכבד ואלה אפילו ב1000 לא בטלים ולמרות הכל ה רבו יוסף אין לנו ספק יגייס את כל כוחות הידע ההלכתיים שלו על מנת להתיר מדוע כי כיוון שכל האיסור הזה הוא תלוי על בלימה והבדלי פרשנויות וספקי ספקות בפרשנויות השונות לכן כוח הדתר עדיף ומשום כך הוא נטה להכראות שהוא נטה ומכאן הערה באמת אבותינו בתימן כשראו את השולחן ערוך וידעו את דברי מרן. אז הם לא חששו לאיסור בשר וחלב א באיסור בשר ודגים ברמה כפי שבני אדות אחרים עוסרים. בבני אדות אחרים שיש מנקים את הידיים אם הם אכלו דג וכלים מחליפים כלים החלבת כלים וכל מיני חומרות כאלה ועוד שאבותינו בתימן היו מגישים בג'עלה שני סוגי שהוא יהיה אבלו שלושה סוגי שהוא יהיה הייתה שהוא יהיה שהיא סלט ירקות והייתה שהוא יהיה חוטי דגים צלויים מבושלים והייתה שהוא יהיה ממרוגה בשר צלוי במבושל והאוכל מזה לא מערבב ביחד נצרו לו לערבב אבל למר לאכול מזה, אוכל מזה. ולא לא הקפידו לאכול משהו בנדבנה, לא הקפידו לנקות את הפה, את הידיים, לשמור מפני כלים. הוא יכול באותה כפית שהוא אוכל כאן, אם בכלל הוא השתמש בכפית ולא ביד, כן? והרי היו ביד לוקחים בזה ולא הקפידו כל כך, אלא רק ברמה הכללית מחר וידעו בשולחן ערוך שזה עשו משום דבר אחר, לא ערבו בפועל ממש לאכול. הועיל וזה כבר יצא מפי השולחן ערוך אבל לא מעבר לדבר הזה רואים מכאן שאבותינו גם בשעה שנחשבו לדין של השולחן ערוך וגם בשעה שחששו לו לקחו אותו במינון נמוך ולא מעבר לכך רבי חניב השם