האם יש איסור בצורת השתי וערב (צלב)?

שאל השואל ואמר נפשו בחפו בנו קנה לעצמו חולצה ספורטיבית הגיע לביתו והוא רואה עליה דמוי צלב ואשתו סערת ונשארת אסור והבן לא תומן ידו בצלחת אומר למה החלונות שלנו הם דמי שתי וערב הנה תסתכלו איך זה מחותך התבניות של השמשות כמו צלב ומה קרה פתאום שאת מקפידה עליי בחולצה והוא שולף עלה מוציא את המזרן ומראה שהנה החוטים של המיטה מסורגים עוד מיטות מיוחדות שהיה בהם סירוגים סורגים שתי בערב ולכן מהומה ארעה בבית והבע על האבא נפשו בחפו ושואל קדת מה לעשות תשובה באמת מצד הדין מותר ברור שמבחינת ההנהגה הרחק מן הקעור ומן הדומה לו ברור שבמתות מי יחוש ומה יחוש לזה אבל ככל שהדברים נחזים משתקפים הופכים להיות כאילו מודל חיקוי מעין סמל חר חטא מנקאור מדומה לו אבל מצד הדין אין בכך איסור באמת הטיב הערב הצלב הוא מצוי אצל הנוצרים והנצרות כבר התחילה להתפתח בסוף בית שני ולמרות הכל במהלך הזמן בתלמוד לא דענו על הצורה הזו של שתי ערב כצורה אסורה ולהפך אנחנו מוצאים בגמרא שלגבי הכשר הכחל איך מכשירים את הכח מדמו א מחלבו שהרי הוא ספוק חלב אז נאמר שקורעים אותו שתי הערב כדי להוציא ולמרק את החלב שבו וכך רבנו פסק זה משהו תלמודי ו רבנו וגם מרן פסקו בפרק ט מלכות מאכלות אסורות הלכה יב אומר רבנו הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שכותה אסור מהתורה כמו שבארנו הכח שקראו ומרקח חלב שבו מותר לפסותו ולאוכלו ואם קרעו שתי בערב ותחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלווחית חלב מותר לשלו עם הבשר הנה גמרא מפורשת רבנו שולחן ערוך שקוראים את הכח שתי בערב לכתחילה כדרך איך להוציא את החלב הספוג בתוכו ואם כן יוצא כל שהצורה שתי וערב לא נעשתה לצורך עבודה זרה אלא לצורך צורקי או לצורך נוי, לצורך צורקי זה הסירוק של המיתות לצורך נוי כגון חלונות אם יש שמשות צבעוניות והם בנויות בצורה כזו שיש איזה מין שתי וערב ומצד ימין צבע כזה שמשה מצד שמאל צבע כזה מלמטה צבע כזה משמאל בצד כזה הרי כיוון שזה נעשה לנוי אין שום חשש ומותר לכתחילה ולכאורה אותו דבר גם כן הדמות השתיב הערב שנמצאת בחצה היא לא נועדה לצורך עבודה זרה אלא לצורך נוי וכל שהוא לנוי לכאורה מותר באמת אנחנו מוצאים בדברי הרמע על השולחן ערוך כי החינו האשכנזים הם גרו באירופה ב הנוצרים ולכן הם התמודדו במשאלה הזו יותר מאיתנו כבר מוצאים בקרב חכמיהם הראשונים המרדכי הרבע כל גדולי הראשונים אשכנזים מתמודדים עם השאלה הזאת אומרת הדשן וכולי לכן אין פלא שבשולחן ערוך יורד דעה סימן קמא אז אה סעיף א' אומר כל ה צלמים של עבודה זרה הנמצאים בכפרים אסורים דסתמה לשם אלילים נעשו והנמצאים בכרחים מותרים בוודאי לנוי נעשו אלא הם כן עומדים על פתח המדינה ובאמת זו הלכה שנמצאת ברבנו כל שמנסתם הוא נעצא לאלילות אסור כל שמנסתם נעשה לנוי מותר והיה והרמ מגיע באותו סעיף הגה צורה שמשתחווים לו דינו כדין צלם ואסור בלא ביטול אבל אותם שטולין בצובר לזיכרון לא מקריצלם ומותר כלומר הרמה מביא בשם המרדכי ובשם הרביה אותם שטולין בצווא כוונתו לדמות צלו שתיב הערב טולין אותו בצו אז הוא אומר מאחר והם טונים את זה לזיכרון אין בזה איסור זה לא נועד לצורך אלילי זה נועד לצורך נוי ולכן אין בזה איסור באמת הספתי כהן סעיף קטן ו שם אומר סתם צלבים אסורים כי נעשו ודאי לעבודה לעבודה זרה עד שלא יוכח שהם נעשו לנוי וספקה דאורייתא לחומרה באמת הרב מודו יוסף בשאלות תשובות חו דעת חלק ג סימן סה שם הוא דן בנוגע לאדם נכבד שקיבל מהמלכות מדליית זהב בצורת צלב לאות כבוד האם מותר לו לענות אותה או להשתחווה להשאותה בביתו וליההנות ממנה משוב בחיוב על השאלה הזו כדרכו בקודש ראשונים ואחרונים והוא אומר אף על פי שזוהי שיטתו של השך לחומרה ספקדורית לחומרה רוב הפוסקים לא התלקדו מסביב לדעה הזו אלא רוב הפוסקים בעצם התייחסו לצלבים מן הסתם שהם לנוי כל עוד לא יוכח ההפך במיוחד ככל שה הצלב ניכר שהוא לנו כגון שהוא מזהב, כגון שיש אבנים טובות עליו, מי עושה בשביל עבודה זרה דברים כאלה? אז דברים כאלה עושים בשביל לענות, בשביל להתפאר, מעין מדליון. במדליון מותר. גם השך מתיר מדליון. כל שיודעים שזה מדליון. אבל על כל פנים הוא אומר שרוב הפוסקים לא התלקדו מסביב לשח שמסתם יש לאסור, אלא מן הסתם ובמיוחד כל שנקר שזה לנוי. אז מותר. וכשמלך מכבד מישהו בצלו כמדליה, זה ודאי שזה לנו ומותר. והביא את סבר בתי כהונה שהביא שרבנים יהודים קיבלו צלבים, מתנות אנשי שלטונות, גויים ולא נמנע מרקבל אותם ואפילו לטלוט אותם עליהם. והביא גם כן את הרבי יעקב מאיר, רב ראשי בארץ ישראל שהיה ראשון ציון שקיבל מהנציב העליון והצטלם עם כך ותלה אותו על צברו כיוון שזה היה לנוי ואם כן איפה כל שזה לנוי או מן הסתם לנוי מותר אומנם אנחנו מוצאים בקיצור שולחן ערוך שוב אשכנזי מקור אשכנזי בסימן קופסמחזן אלילים אסורים בהנאה ותשמישיהם ותשמישיהם ונויהם ותקרובתם וכולי ובשערים מצוינים בהלכה שגם זה מחבר אשכנזי על הקיצור שולחן ערוך מביא שבאמת הצלבים א ע אסרו אותם מדין עבודה זרה אבל גם הוא בהמשך דבריו מביא מקורות כי אכן באמת סלבים שיודעים שהם לנוי שהם מותרים וגם הוא מביא דוגמאות של א לא שייכות לצלב כצלב אלא לצורה של שתי וערב שוודאי ודאי אין בהם איסור כגון המסרג את המיתות שתי הערב וזה כבר נמצא המסרג מיתות שתי וערב גם זה מקור תלמודי לו בגמרא מועד קטן דף י אז הרי הנה יש לנו בנוגע לקח מחת חושתי וערב סירוג מיטות שנאמר בתלמוד מעב קטן שתי בערב שלא נאסר כל שנעשה בדרך של צורך, בדרך של נוי, לא נעסר. וכן חלונות שנעשים לצורך הנוי, מותר הצורות האלה. זאת אומרת אפילו בשערים המציאים בהלכה שלכאורה ריכז מיני מקורות שהם אוסרים צלבים מסוימים אבל כל שנוי מותר. ואם כן איפה נוכל לחזור לענייננו ולומר שלגבי המהומה שאראה בבית היא אה על מאומה. צריך להסביר לאישה בטוב טעם ודעת שזה רק נוי בעלמה ואין בזה איסור. כשם שהצורך בסירוג המיטה אין בהו אסור. כשם שצורת שתייב ערב בחלונות אין בה איסור. ולבן לומר לו אף שזה מותר. מן הראוי? בעזרת השם כשהפחות הציסה הנערותית תדבק בך. בעזרת השם תשתדל. תמיד לקנות בגדים שהיהדות תשתקף מהם ולא אוירה חולינית גית פרחית וכ יוצא בדברים האלה בדרך כזו יש להנחיל דברים ולא בדרך של תקיפה ובמקום בעיקר במקום שלא צודקים כשמנמקים לא נכון ובאים בכביאה אז מפסידים את הקרב בחינוך לגמרי אז לכן צריך לדעת בשום שכל איך להנחיל לבן את העניין הזה אבל מכאן אנחנו נגררים למה שהיה בשובה של החלב שהיינו ברומא בעת שפיור בקרב בית הכנסת אז היהודי ברומא אז רבים שאלו מה עם הצלבים האם הפיפיור היה עם הצלב האם איך אתם נפגשים איתם והם עם צלב איך לפעמים אומרים שלום וקדים קידה ויש עליהם צלב וכולי ובכן באמת מבחינת מערכת היחסים שבדיאלוגים האלה בין מנהיגים רבניים ובין מנהיגים כתוליים אז זה מוסכם כשנכנסנו פעם ללשקה שלו הורידו את כל הצלבים מעל הקירות מעליו כי ג'סטה הם מבינים תרגישות שיש לדברים האלה וכן המושב שאנחנו יושבים יחד עם נציגי הקתולים לשת ולתת בנושאים מסוימים מרוקן מכל צורה כזו. יש כומרים שבאים אמצלב עליהם אבל אלה א לא תמיד הולכים עםצלו. וכשהם הולכים צלו הם הולכים זה חקרנו ודרשנו זה הרבה יותר נוי מאשר כאילו משהו אלילי בכל העניין. ולכן גם באותו מעמד לא היה עם הצלב כדי לא לפגוע ברגשות של היהודים. אבל נזכור כ אמור שאם באמת יש צלב שידוע שמשתחווים לו אז זה אסור אבל אם יש צלבים שבמקרה נמצאים כמוצר אומנותי אין לאסור וסיפרו לי משפחת צדוק מירושלים זוהוב אלה שעוסקים ועסקו בענייני זהב שהיה להם פעם ביקוש לצורות מסוימות שבתוכם גם נמצא לימוד של צלב והביאו שאלה את זה למורי ומורי חקר ודרש ראה שכל העניין הזה הוא לנוי והתיר להם כי יש כאלה שמחמירים לפגום בצורה לבטל את הצורה לפגום אותה אבל אם ככה תפסיד את הלקוחות כי הלקוחות לא ירצו משהו פגום וכאמור מורי חקר ודרש וראה שזה עניין של נוי ואומנות ולא עניין אלילי והתיר כך לסיכום נוכל לומר כל שידוע שהוא לנוי או אפילו מן הסתם שהוא לנוי אין בזה שום איסור ולמרות שאין בזה איסור מן הראוי שבתוך החינוך הפנימי שלנו יש להתרחק מן הכאור מן הדומה לו רבי חניג