האם מותר לשיר שירים חסידיים שיש בהם חזרות נשנות של שם ה'?

תאריך: 15 במאי 2024 מקור: קטעי שמע "100209hy.mp3" (תמלול חלקי) נושא מרכזי: דיון בהלכות אמירת פסוקים ושמות ה' בתפילה ובשירה, תוך התייחסות למנהגי חסידים וחזנים אשכנזים.

נקודות עיקריות וציטוטים:

1. איסור כפילת פסוקים ושמות ה': הדובר פותח בדברי איסור מפורשים על חזרה מרובה על פסוקים ושמות ה' במהלך תפילה או שירה. לטענתו, חזרה כזו על פסוקים קדושים היא דבר מגונה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בשם ה'.

• ציטוט: "אין לומר פסוק ולחזור ולכפול אותו שכל האומר פסוק וחוזר בכופלו אחרי זה מגונה על אחת כמה וכמה אם הוא חוזר על שם השם עוד ועוד שוודאי הדבר הזה אסור".

1. השוואה לכינוי ה' כ"כלי": הדובר מביא דוגמה קיצונית של חזרה מגונה, והיא כינוי שם ה' כ"כלי" וחזרה על מילה זו פעמים רבות. הוא רואה בכך חילול השם וגידוף.

• ציטוט: "על אחת כמה וכמה אם הוא מכנה מה פירוש זה כלי וענוהו זה כלי זה כלי זה כלי שבמקרה כזה שהוא מכנה את אלי לכלי הרי זה מחרף ומגדף".

1. התייחסות למנהגי חסידים: הדובר מציין כי ישנם חסידים הנוהגים אחרת, אך מסייג ואומר כי "מנהג אבותם בידם ואין מקשים על החיפנים אשר הם מקובלים להגיד סיבולת במקום שיבולת". הוא מבהיר כי אין זה נוגע למי שקיבל מסורת אחרת, ומדגיש את החשיבות של שמירה על "טהרת לשון הקודש כמקובל מדורי דורות".
2. הבחנה בין שירי קודש לפסוקים: הדובר מבחין בין "שירי פסוקים" ל"ישרת קודש שהם אינם פסוקים". לטענתו, בשירי קודש שאינם פסוקים, ייתכן שיהיה מקום לשינוי המילים לצורך משקל או נעימה ("בשביל מתב השיר סרסהו"). אך כשמדובר בפסוקים, יש להימנע מכפילות.
3. יוצא מן הכלל - אמירת הלל על ידי שליח הציבור והציבור: הדובר מזכיר יוצא מן הכלל בנוגע לכפילת פסוקים בהלל, כאשר שליח הציבור אומר פסוקים מסוימים ("אהבתי כי ישמע ה'") והציבור חוזר אחריו. הוא מדגיש שהכפילות היא מצד הציבור ולא החזן עצמו.
4. דברי הגאון מווילנה נגד חזנים אשכנזים: הדובר מצטט את הגאון מווילנה שביקר חזנים אשכנזים על סילסולי קולם, הארכת המילים ופיצולן, וחזרה מרובה על מילים במהלך החזנות בתפילה. הוא רואה בכך "סרוס" של המילה וביזוי.

• ציטוט: "שמעתי בשם הגאון מווילנה שהגאון מווילנה יקרה תגר נגד חזנים אשכנזים אשר במהלך חזנותם בתפילה הם מסלסלים בקולם ומערכים במ באופן כזה שאומרים חסאי מילים ועוד חצי השני ועוד ממש מסרסים את המילה וגם חוזרים על המילים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם".

1. המשל של "הוקר רגלך מבית רעך": הגאון מווילנה משווה את החזרה המרובה על מילים קדושות לביקור תדיר מדי אצל חבר, דבר שעלול לגרום למיאוס. הוא גוזר מכך קל וחומר לגבי הקשר בין אדם למקום וביחס לדברי קדושה, וטוען כי ריבוי חזרות מבטא זילות ואינו מכבד את קדושת הדברים.

• ציטוט: "אומר הגאון מבינה, על אחת כמה וכמה. אם בבין אדם לחברו כך, בבין אדם למקום על אחת כמה וכמה, לא מבקרים יותר מדי, שומרים דיסטנס בגלל קדושה, שומרים מרחק בינינו ובין שכינה וכך אותו דבר ביחס לדברי קדושה הוא אומר לא חוזרים עוד פעם על המילים ועוד פעם על המילים כי זה ביזוי יש בזה מעיסות".

1. הסתייגות מביקורת על החסידים: למרות הביקורת על מנהגים מסוימים, הדובר מסייג ואומר כי אין כוונה לבקר את החסידים, שלהם "זכויות אדירות מאוד מאוד בשמירת היהדות ובעשייה גדולה מאוד מאוד למעןת ישראל". הוא רואה במנהגיהם "מעשה אבותיהם וידיהם".
2. עיקר הביקורת מופנית כלפי מי שמסורתם שונה: הדובר מבהיר כי עיקר הקטרוג והאיסור מופנה כלפי אלה שלפי מסורתם אין מקום למנהגים של שירה וחזרה מרובה על מילים, וקובע כי "וודאי וודאי אסור לשנות ולנהוג במנהגים כאלה שיש עליהם הרבה הרבה סימני שאלה הלכתיים".

מסקנות:

קטע השמע מציג דיון הלכתי נוקב בנוגע לאופן אמירת פסוקים ושמות ה' בתפילה ובשירה. הדובר מביע עמדה ברורה נגד חזרה מרובה על מילים קדושות, תוך הסתמכות על דברי הגאון מווילנה. הוא מבחין בין מסורות שונות ומביע הבנה למנהגי החסידים, אך מדגיש כי מי שמסורתו אינה כוללת מנהגים אלה, אסור לו לנהוג כך. הדברים מעלים שאלות על גבולות החופש בפיוט ובחזנות אל מול שמירה על כבוד קדושת המילים