ערובי חצרות ושיתופי מבואות, האם גם בנסיבות של ימינו?

מדוע תקנו חכמי ישראל לערב בחצרות ושיתופי מבואות גם בעיר מוקפת חומה והרי מבחינה הלכתית מדובר ברשות היחיד?

באלו נסיבות תתחייב אפילו עיר גדולה רק בערוב אחד המשותף לכל בני העיר?

כיצד ניתן לצאת י"ח בערוב אחד לכל בני העיר למרות שיש לה מספר כניסות ויציאות?