נער שהגיע לגיל המצוות במוצ"ש, האם חייב בהבדלה והאם מוציא אחרים ידי חובה?

שאל השואל, האם ילד שמגיע לגיל המצוות במוצאי שבת, האם הוא חייב בהבדלה? והאם הוא יכול להוציא אחרים י ידי חובה? באמת בשאלה זו כבר דנו האחרונים ובדרך כלל הם סבורים שלו כיוון שהם יוצרים קשר בין הקידוש ובין ההבדלה בין החיוב בין שמירת שבת ובין ההבדלה כך שות הר צבי אור החיים חלק א' סימן קסחה וכך גם מסתפק בדבר הרב אוירבך ולאחרונה ראיתי שדן בזה שאל אותו תשובות דברי דוד וכאמור המגמה בדרך כלל היא לומר שאיננו חייב ווודאי ודאי שאם הוא יברך לעצמו לא יוכל להוציא את האחרים בהבדלה לעומת זאת לענינו דעתנו הוא חייב בהבדלה כגדול לכל דבר ועיקר והוא יכול להוציא את אחרים מדי חובה. ראשית ה התליה שלמדו אותם מדברי רבנו בפרק 29 שבת הלכה א' שבה הוא אמר מצוות עשה מן התורה לקדש יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זוכרי זכירת שבת וקידוש וצריך לזכרו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. ההתליה שיצרו בין ההבדלה ובין הקידוש כוח הלכה זו אחרי בקשת המחילה מוטעה. לא מבעיה למנדאמר וזה שיטת מורי בשיטת רבנו כמו המאירי בשיטת רבנו להבדיל מהמגיד שנה בשיטת רבנו שהקידוש הוא מדאורייתא והבדלה מדרבנן אלא אפילו לאלו שהסבירו בשיטת רבנו שההבדלה עם דאורייתא כמו מגיד משנה ועוד רבים שהם אומרים כמו שהקידוש זכור כך זוכה ביציאתו שזה מן התורה עדיין אפילו לפי שיטה זו אין שום שמץ של התל שרק מי שנתחייב בזכור, בכניסה, בקידוש, מתחייב בהבדלה. שום שם אצל התליה אין בהלכה הזו. אלא לפי שיטה זו, הקדוש ברוך הוא אמר לנו, אתם חייבים לקדש את השבת בדברים בכניסתו ואתם חייבים להבדיל את הקודש מנחול ביציאתו, אבל ללא כל קשר אם באותו זמן הייתי ברחיו או לא בר חיוב. שום שמץ של התליה אין בהלכה הזו. לכן מאוד מאוד תמוה ההסתערות או ההשתענות על דברי רבנו בעניין זה. ובאמת רבותיי נראה לנו כלל גדול גדול בכל התורה כולה. אין לנו אלא מקומו של אדם ושעתו ועל בסיס זה נוצרים החיוביים. ואין בשום פנים אופן ליצור קשר בין העבר ובין ההווה. הילד הזה הקטן בליל שבת וביום שבת עדיין הוא היה פטור. עכשיו מוצאי שבת הוא חייב במצוות. ואם כן בין אם הבדלה מדאורייתא בין מדרבנן עכשיו נתחייב. עכשיו הוא חייב. כלום אדם אשר היה חולה במחלת הנפילה או במחלת הנפשית ש כידוע יש מצבים נפשיים עתים שותה עתים חלים מכפה וזה רבנו אומר בליל הסדר אם אדם נתקף בהתקף של חולי של כף יות הנפש חולי הנפש בזמן שהוא נכפה ואוכל את המצה הוא לא יוצא ידי חובה התעורר וחזר לשפיותו הוא יוצא ידי חובה וזה תלוי מה מצבו באותו עת ואין שום ואין שום התליה עם באותו שכל הזמן יהיה ברצף של חיוב. אין לזה שום קשר. כיוצא בדבר אפילו אכל חמץ. אם אכל מצה קיים קיים את המצוות אכילת מצה. אדם שחילל את השבת עכשיו מוצאי שבת רוצה לעשות הבדלה אז בבקשה למה לא הוא מקיים מצוות הבדלה? אין לזה שום קשר. בין אם הוא חייב, בין אם הוא שמר בפועל השבת, בין אם מדובר במצווה נמשכת. כמו ספירת העומר מתחילה עד שבועות והגדיל הקטן באמצע הוא חייב בלספור ובברכה ואין בזה שום קשר במתחילתו היה פטור כלומר כל הניסיונות האלה אשר מתלים עניין ועניין כל מי שכל פוסק שמטלה עניין ועניין צריך עליו חולת הראיה הגדולה מאוד לפני שהוא פותר בני אדם במצוות כי זהו חידוש גדול מאוד ליצור את ההתליות האלה ולכן כאמור נראים לנו הדברים שדווקא דברי התשובות שאלות ותשובות והנהגות בחלק ג סימן צא הם הם היותר קולעים והוא כותב שקטן שהגדיל מוצאי שבת חייב בהבדלה ויכול להוציא אחרים מדי חובה כיוון שמצוות הבדלה אינה רק במי שקיים שבת ויצאה השבת הוא מרגיש הבדה בין קודש לחול אלא הבדלה זמן הודעה לקדוש ברוך הוא שברא שבת וששת ימי בראשית וכך דין שוטה שנתפקח מוצאי שבת כלומר אדם שחולה נפש כל השבת ועכשיו התפקח מוצאי שבת חייב להבדיל למרות שכל השבת הוא היה פטור מלשמור את השבת בגלל שדותו עכשיו הוא התחייב דוד אדם שחילל שבת שחייבים בהבדרה כאן תוחן דבריו ונראים לנו שדווקא הדעה הזו יהיה יותר מכוונת להלכה ברמה העקרונית של כל שמירת המצוות של כל עיקרי החיוב איך הם מתנהלים וגם בעניין הזה של הבהבדלה רבי חנן בן גש