נער שהגיע לגיל המצוות במוצ"ש, האם חייב בהבדלה והאם מוציא אחרים ידי חובה?

גישות קיימות (ונדחות על ידי הדובר):

• קישור בין שמירת שבת והבדלה: הדובר מציין כי "בדרך כלל הם סבורים שלו כיוון שהם יוצרים קשר בין הקידוש ובין ההבדלה בין החיוב בין שמירת שבת ובין ההבדלה". גישה זו רואה את ההבדלה כחלק אינטגרלי מיציאת השבת, ולכן רק מי שהיה מחויב בשמירת השבת בכניסתה וביציאתה חייב בהבדלה. הדובר מזכיר בהקשר זה את דברי "הר צבי אור החיים חלק א' סימן קסחה" ואת הספק של "הרב אוירבך".
• התליה בין קידוש להבדלה: הדובר מתייחס ל"התליה שלמדו אותם מדברי רבנו בפרק 29 שבת הלכה א'", שם נאמר "מצוות עשה מן התורה לקדש יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זוכרי זכירת שבת וקידוש וצריך לזכרו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה". הדובר טוען כי "ההתליה שיצרו בין ההבדלה ובין הקידוש כוח הלכה זו אחרי בקשת המחילה מוטעה". הוא מדגיש כי אין בהלכה זו כל רמז לכך שרק מי שנתחייב בקידוש חייב בהבדלה.

דעת הדובר (המחייבת את הקטן בהבדלה ומאפשרת לו להוציא אחרים):

• חיוב על בסיס זמן ומעמד נוכחי: הדובר קובע כי "דעתנו הוא חייב בהבדלה כגדול לכל דבר ועיקר והוא יכול להוציא את אחרים מדי חובה". הוא מסביר את עמדתו באמצעות עיקרון יסודי: "אין לנו אלא מקומו של אדם ושעתו ועל בסיס זה נוצרים החיוביים. ואין בשום פנים אופן ליצור קשר בין העבר ובין ההווה". לטענתו, ברגע שהילד הגיע לגיל מצוות במוצאי שבת, הוא חייב במצוות, בין אם ההבדלה מדאורייתא ובין אם מדרבנן.
• הבדלה כמצווה עצמאית: הדובר מדגיש כי "מצוות הבדלה אינה רק במי שקיים שבת ויצאה השבת הוא מרגיש הבדה בין קודש לחול אלא הבדלה זמן הודעה לקדוש ברוך הוא שברא שבת וששת ימי בראשית". לפיכך, החיוב בהבדלה אינו תלוי בהכרח בשמירת השבת בפועל.
• השוואה למצבים אחרים: הדובר מביא מספר דוגמאות כדי לחזק את טענתו:
• חולה נפש בליל הסדר: אדם שהיה חולה נפש בליל הסדר ובזמן אכילת מצה לא היה בהכרה, אך לאחר מכן התעורר, חייב במצוות הסדר. "וזה תלוי מה מצבו באותו עת ואין שום ואין שום התליה עם באותו שכל הזמן יהיה ברצף של חיוב. אין לזה שום קשר."
• חילול שבת והבדלה: אדם שחילל שבת רשאי לעשות הבדלה במוצאי שבת. "אדם שחילל את השבת עכשיו מוצאי שבת רוצה לעשות הבדלה אז בבקשה למה לא הוא מקיים מצוות הבדלה? אין לזה שום קשר."
• ספירת העומר: קטן שהגדיל באמצע תקופת ספירת העומר חייב לספור ולברך, למרות שבתחילת התקופה היה פטור. "והגדיל הקטן באמצע הוא חייב בלספור ובברכה ואין בזה שום קשר במתחילתו היה פטור."
• ביקורת על יצירת התליות: הדובר מזהיר מפני יצירת קשרים והתליות לא הכרחיים בין מצוות שונות, וטוען כי "כל מי שכל פוסק שמטלה עניין ועניין צריך עליו חולת הראיה הגדולה מאוד לפני שהוא פותר בני אדם במצוות כי זהו חידוש גדול מאוד ליצור את ההתליות האלה".
• תמיכה מדברי "שאלות ותשובות והנהגות חלק ג סימן צא": הדובר מציין כי "דווקא דברי התשובות שאלות ותשובות והנהגות בחלק ג סימן צא הם הם היותר קולעים והוא כותב שקטן שהגדיל מוצאי שבת חייב בהבדלה ויכול להוציא אחרים מדי חובה".

סיכום:

הדובר טוען באופן נחרץ כי ילד שהגיע לגיל מצוות במוצאי שבת חייב בהבדלה ויכול להוציא אחרים ידי חובה. עמדתו מבוססת על העיקרון שהחיוב במצוות נקבע לפי מצבו של האדם בזמן קיום המצווה, ללא קשר למצבו בעבר. הוא מבקר את הגישות המקשרות בין חיוב בקידוש/שמירת שבת לחיוב בהבדלה, ורואה בהבדלה מצווה עצמאית בעלת משמעות של הודאה לקדוש ברוך הוא על בריאת השבת. הוא נסמך על מקור הלכתי ספציפי ("שאלות ותשובות והנהגות") ומביא דוגמאות שונות כדי לבסס את טענת