צירוף לזימון, האם גם בנסיבות שלא נתוועדו לאכילה משותפת?

שאל חברנו הרב חיאל את השאלה הבאה האם בני אדם אשר נמצאים במטוס והנה הגיעה שעת אודה והם סועדים וראובן מכיר את שמעון ושמעון מכיר את לוי ולבי את יהודה האם הם חייבים בזימון או אינם חייבים בזימון? האם ראובן ושמעון ולוי ויהודה אשר פגשו זה את זה במסעדה? האם הם מצטרפים לזימון או אינם מצטרפים לזימון? האם אלמוני עם כיפה ופלמוני עם כיפה ולמנוני עם כיפה אשר פגשו את זה ואינם מכירים זה את זה במסעדיו אוכלים האם הם מצטרפים לזימון או אינם מצטרפים לזימון האם אדם אשר הוא מוכר לראובן ושמעון הלא הוא לוי אבל הוא בא שכבר שניהם סעדו ונהנו ועכשיו הוא מצטרף אליהם האם הוא מצטרף לזימון או לא אכן באמת הם לא שאלות פשוטות אלא הם שאלות קשות שהרבה מן הפוסקים התחבטו בהם והשיבו תשובות שונות. אבל אנחנו נאמר את אשר נראה לענינו דעתנו על פי דין התלמוד ועל פי דין רבנו כפי שהדברים מורים. גם זה גם נראה בשולחן ערוך שהוא הרבה יותר העריך והרחיב מאשר רבנו אדרבה, דברי רבנו סתומים כמי שמתים את התלמוד. ואילו דברי מרן א מתייחסים למצבים שונים שועלו על ידי פוסקים שלאחר התלמוד. בין כך ובין כך. נאמר על רגל אחת את הכלל. הדבר פשוט שהזימון נועד לבני אדם שאוכלים כחבורה אחת. כי מאחר והם אוכלים כחבורה אחת. התורה רצתה שבגלל אחידות הלבבות ואחידות הדעות, כשהיא על בסיס של אכילה בזמן אחד, אז איי יבואו שלושתם ויהיו כחידה אחת מרוממת וישבחו את השם בשבח של קבוצה להבדיל משבח של יחידים. כי שבח של יחידים עוצמתו נמוכה ואפילו שיש יחיד ועוד יחיד ועוד יחיד ואינו דומה לשבח של רבים קרבים. אבל השאלה היא כאמור באלו מצבים בני האדם נחשבים כחבורה אשר אז הם מתחייבים לזמן את הקדוש ברוך הוא בשבח של רבים שכאמור עוצמתו גדולה יותר. היא מעלה שמרוממת את המשבחים והתשובה לכך זה תלוי ב מציאות ותלוי בכוונה. אין הדבר תלוי רבותיי על בסיס חלוקה בשולחנות ואין הדבר תלוי על בסיס שוויון במאכלים. אין הדבר תלוי על בסיס של קומונה שותפות במאכלים, אלא זה תלוי במציאות של חבורה ובכוונה של חבורה. עכשיו נפרק ונראה את הדברים אחת ל אחת למצוא חשבון. כי כאמור, אם לא מתייחסים בשאלה הזו למקרים הספציפיים, עדיין בני אדם תבלבלו מאוד מאוד בהלכה למעשה. ולכן מתוך ההתייחסות הספציפית למקרים יוכלו בני אדם לאחר מכן להקיש למקרים המתידים מדי יום ויום. במצועיות שונות. רבנו אמר את הדברים הבאים בפרק חמישי מהלכות ברכות. הלכה שנייה שלושה שאכלו פת כאחד. חייבים לברך ברכת הזימון קודם. ברכת המזון. השאלה מה זה נקרא אכלו פת כאחד? מה זה כאחד? האם כיס אחד לכולנו, פת אחד לכולנו? מה יהיה אם אני אוכל פת מלא והוא אוכל לחם לבן, יפה, נעים, כל אחד לפי הרגלו, ואני אוכל מפיתי ואוכל מפיתו. אבל שלושתנו התוועדנו בשביל לאכול ביחד. ואמרנו בואו כעת נסעד את לפינו בפת לחם וזה אוכל פת כזו. זה אוכל פת כזו כל אחד לפי הרגלו ואינם אוכלים מאותה פת מה יהיה אם אין מעריח אחד לשלושתנו אלא כל אחד נתן את פיתו שלו אבל אמרו בואו וכעת נסעודת לפינו בפת לחם זה נקרא כאחד וחייבים בזימון כי הכאחד כוונת אחדות ומציאות של אחדות ומן הרגע שאמרו בואו ונסעדת לפנו בפת לחם הרי כל אחד אחד ואחד אפילו שהוא אוכל משלו, אם אין לו הקפדה שמישהו יאכל אבל כל אחד אוכל משלו, כולם מאוחדים וצריכים לזמן. ואין לומר שוודאי וודאי שאם כולנו נמצאים אצל מעריח אחד ומגישים לכולם, שוודאי וודאי שאז אנחנו כולנו חייבים בזימון של שלושה, בזימון של עשרה, שהרי כולנו נמצאים אצל מערי אחד, שהדבר חש וכשאנו נמצאים אצל מעריח אחד גם אם נמצאים בשולחנות שונים דהיינו שולחן ועוד שולחן ועוד שולחן ועוד שולחן אין השולחנות מפרקים לנו את חובת הזימון לא מבעיה בזימון של 10ה דהיינו יש לי שולחן של חמישה חמישה חמישה ואני בוודאי יכול לזמן זימון של 10ה למרות שכולם בשולחנות שולחנות אלא אפילו אם אנחנו נמצאים אצל מערח לרג' והוא מגיש לכל אחד מנע שולחן לפני כל אחד ואחד וכל אחד נמצא בשולחן בפני עצמו כולם חייבים בזימון אף על פי שכל אחד לא רק במנה בפני עצמה אלא בשולחן בפני עצמו כי כוונתם כעת לאכול ביחד ולכן יש כוונה של מציאות של אחדות אחדות ומציאות שוק להתאחד. לכן בוודאי הזמנו במציאות כזו. אבל אם אנחנו מגיעים למסעדה בלי שום כוונה של אחדות, לא מבעיה שאלמוני עם כיפה ופלמוני עם כיפה ופלמוני עם כיפה. שאינם מכירים זה את זה, אבל עכשיו הם רואים אתם שהם אוכלים במסעדה ול כשכל כבר גמרו אז אומרים מה דעתכם להצטרף בזימון לא כמה חובת זימון ולא יוכלו לזמן מסיבה פשוטה לא הייתה כוונת אחדות בכלל ולא הייתה מציאות של אחדות יכלו בעלי הכיפות הללו זה יכול להגיע בשעה 12 וזה באחד זה בשתיים רק במקרה הזדמנו זה הזדמנות והם אינם מכירים זה את זה אף על פי שישבו בשולחן אחד במקרה פשוט במקרה רק עכשיו מתוודאים מי אתה פלוני מי אתה אלמוני מי אתה פלמלמוני וכולי זה לא נקרא כוונת אחדות ולא מציאות של אחדות אבל אם שלושה האלמונים והפלמוני והפלמנוני הזה כשהם כבר התוועדו ביחד אומרים או נעים וכולי מה דעתכם נאכל ונתרף לזימון הסוף יכול לתקן את ההתחלה א אף על פי שבהתחלה הייתה חובת זימון, אם עכשיו נוצרה אחדות לקראת הסוף אז היי חייבים בזימון. הנה למשל באנשים המכירים זה את זה בפרק 50 הלכות ברכות הלכה טניים שאכלו וגמרו מלאכול ובה שלישי ואכל אם יכולים לאכול עמו כלשהו אפילו משאר אוכלים מצטרף עמהם כלומר אם יכולים שניים אכלו כאחד רובן ושמעון מכירים זה את זה והלכו לאכול ביחד פתאום שמעון הגיע אבל בחור הם כבר גמרו לאכול עכשיו אהלן שמעון עד עכשיו כך נוהגים להגיד עד עכשיו אומר מה אני יכול לעשות תרדות יש בחיים עכשיו יאללה תשב תאכל תפדל והוא מגיש לו זה מסעדה מרגיש לו באוכל עכשיו אנחנו באים רואים אם ברמה כזאת שהם יכולים עכשיו להוסיף ולאכול ואין בתנם קצח באוכל הזה כי הם אכלו צדיק אוכל לסובע נפשו אזי הם מצטרפים בין אם הם אכלו או לא אכלו הראיה שהם עדיין יכולים לאכול ועוד לא אמרו בינם לבין עצמם הבלם ונברך האם אמלו הבלן וברך אפילו שעוד בתנם לא שבעה כל כך אבל הגיעו למסקנה שעברן מברך הם לא הצטרבו כי הם עשו מה שנקרא בלשון הסלים שהיום קט חתכו הם כבר מנועים מלהצטרף כי אם הם יצטרפו יצטרכו לברך מחדש אז אפילו שמכירים זה את זה לא יוכלו להצטרף לזימון אבל כאמור אם יש לי שלושה דתיים אלמונים שבמקרה ישבו שולחן אחד אז אם כל חצנו לעצמו מי הוא מי הוא אני לא יודע מי הוא וכל אחד יכול לעצמו אפילו באותו של חן והם שלושה לא הזמנו כי הם לא חבורה אין כוונת אחדות בכלל כל אחד בפני עצמו הוא מכאן למטוס הוא מכאן למטוס מרן השולחן ערוך העריך יותר מהרמבם והביא כמה וכמה מציאויות חשובות הנה בסימן קצג סעיף ג' אומר היו רוכבים ואמרו נוח אף על פי שכל אחד אוכל מכיכרו ולא ירדו מהבהמות מצטרפים כיוון שעמדו במקום אחד אבל הם היו הולכים ואוכלים לא ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים מפורדים אף על פי שאוכלים כולם בשעה אחת ומכר אחד כיוון שלא קבעו מקום לאכול אינם מצטרפים ונסביר את הדברים טיילים טיילים כולנו קבוצה אחת החלטנו לעשות טיול כולנו שלומי מונה ישראל וולנו הולכים לקדש את ארצאל להכיר אותה וגם להכיר מה רבו מעשיך השם הכל תהיו לשם שמיים קדוש גדול מאוד בדעת ובאמונה והנה רבותיי אמרנו רבות שעת ארוחה עכשיו שעת ארוחה ואנחנו נעים עם הגמלים כמו שהוא אומר או עם הג'יפים אבל כולנו במקום אחד וזו ישי עד ארוחה וכולם רואים את כולם. אומר מרן חייבים בזימון אם כולם רואים את כולם וכולם קבעו שזו שעת ארוחה אף על פי שכל אחד אוכל מהכיס שלו מהארוחה שלו כולם הועיל וזוהי כוונת אחדות שלהם כאן המקום לומר שבאמת ככל שנעבור מן הגמלים לרחבים אז זה שונה הרבה מאוד מאכילה בשולחנות באולם אחד כי בכל זאת אולם אחד יש כוונה של אחדות במקום אחד מצרפם. אבל מן הרגע שהולכים על הגמלים ודאי שלא. לכן מרן לא בכדי אמר דווקא אם נעצרו הגמלים אם נעצרו הג'יפים מאחר ויש כוונה של אחדות ועשו מעשה של אחדות שנעצרו הרי המקום ה הוא אף על פי שהוא לא מתוחם וגדר המקום ההוא הוא כאילו עם שולחנות שולחנות ויש להם כוונה של אחדות ויש זימון ונוצרה חובת זימון אבל הוא אומר אם בני אדם נפוצים בשדה כגון חניון ובאים תיילים כל מיני תיילים ושם בחניון יושבים ואוכלים אלה מקריאת אונו אלה מהונלולו אלה ממגדיאל ואלה מכך וכך ויושבים ואוכרים ואין להם שום זיקה וקשר בינם בינם עצמם. רק זה מקום שאוכלים שאוכלים שם באותו מקום. אז אף על פי שהם אוכלים באותה שעה הואיל ואין להם קשר זה עם זה. אפילו מכירים זה את זה. אין להם קשר זה עם זה ואין להם שום כוונה להצטרף לחבורה אלא כל אחד לעצמו לחלו. כן הוא ואשתו וכי יוצא בזה. אז אין ולא נוצרה חובת זימון. זה מה שאומר מרען אם הם אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים אפילו כולם ביחד אבל לא אמרו בואו ונאכל בואו אין להם שום קשר זה עם זה יתרה מזו אני עובר מן השדה של מרן לשדה דלמטה ולשדה דלמעלה השדה דלמטה זו היה מסעדה שכבר דנו בה ואכל וזה בא ואכל המסעדה פתוחה כל היום אלא מה שיש דתיים ואף אחד לא קבל לאכול ביחד. זה נקרא מפוזרים בשדה שאין להם שום כוונה של אחדות והמקום לא מצרפם ולכן הם אינם חייבים בזימון. ובמטוס רבותיי אם אני עולם לשדה דלמטה לשדה דלמעלה למטוס מדובר רבותיי בבני אדם שונים אין להם שום קשר אחד מהשני חברת חברת התעופה היא מכתיבה כעת את שעת האכילה אבל לנו עצמנו אין לנו שום כוונה של התחברות זה עם זה כל אחד לעצמו אוכל אף שאוכלים באותו מקום ובאותה שעה ואותו אוכל שם מקבלים חמרת התעופה אין ולא נוצרה שום שום חובת זימון אבל אם אנחנו נסענו יחד באותה חברה תעופה ואנח יש לנו כוונה משותפת להיות חבורה אף שכל אחד אוכל את המנה שלו ואנחנו אומרים או בואו נאכל ביחד נצטרף לזימון אפילו שאומרים נצטרף לזימון, כיוון שאנו מכירים זה את זה ואנחנו מנצלים את הסיטואציה הזו שהנה זה שעת אוכל, זמן אוכל וכל אחד בכיסאו שלו אבל בואו נאכל מתוך כוונה של חבורה כוונה כזו מחברת אותם וחייבים בזימון לא הייתה כוונה כזו אינם מתחברים לזימון מכאן רבותיי נגיע למצב הפוך על הפוך בני ישיבות באים רבותיי לשעת אוכל שם חדר אוכל בישיבה פתוח אם כל אחד בא וירשתחו יוסו אכל אפילו שמכירים זה את זה והכל אבל כל כוונתו אני אוכל מתדלק והולך אפילו שיש בו לאכול ביחד אינם חייבים בזימון יש פוסקים שחולקים על ההוראה הזאת אבל אני הולך לפי הפוסקים שאומרים אינם חייבים מזמנים כי לא הייתה להם שום כוונה לאחדות בכלל בכלל אף שהמקום אחדם והזמן חדם והאוכל חדם. אבל אם באו ואמרו רבותיי, אם אנחנו כבר נמצאים כאן בואו נתכוון להיות חבורה. בוודאי הם יהיו חבורה לא שונים מאשר אחד שלישי הגיע, שניים אכלו. אה, ברוך הבוא, כל הכבוד, איזה יופי. תצרף איתם לזימון. זה מראים שיש להם כוונה להתחבר. אבלו זה מטרת זימון, אז הם מצטרפים. אז כאמור, צריך להיות נתונים של אחדות, של התחברות וכוונה של התחברות ואם נמצאים כל הדברים האלה אז יש חובה כפי שתארנו ומן המקרים האלה שתארנו יוכל האדם לצאת לדרך להבין להורות לעצמו בנסיבות השונות והמשתנות כי החיים מאוד גוונים מורכבים יכל לדעת אח לפסוק מתי חייבים בזימון מתי אין חייב בזימון רבי חניה בגד שם דבר