שנים שסעדו פת והשלישי אכל עוגה, האם מצטרפים לזימון?

ישתו של "רבנו" (הרמב"ם):

• התנאי הבסיסי הוא אכילת פת: לפי רבנו, אין זימון אלא על מי שאכל "מכזית פת ומעלה". בשלושה אנשים, כל אחד חייב לאכול כזית פת כדי שיוכלו לזמן יחד.
• ציטוט: "בדברי רבנו אין זמנים אלא על מי שאכל מכזית פת ומעלה... בשלושה צריך שיהיה כל אחד מהן אוכל כל אחד מהם כזית פת צריך שיאכל כל אחד מהם כזית פת חזר רבנו על כזית פת ואחר כך מזמנים."
• החרגה במקרה של עוגה: אם אדם אכל עוגה, הדבר תלוי בכוונתו. אם הוא מתכוון באכילת העוגה שזו תהיה סעודתו, כלומר הוא נוטל ידיים ומברך "המוציא" (אם כי ברכתו בפועל היא "בורא מיני מזונות"), אזי הוא מצטרף לזימון.
• ציטוט: "אם השלישי שאמר שהוא יאכל איתם רק עוגה אם מתכוון באותה עוגה שזא תהיה סעודתו הרי הוא מברך מוציא נוטל ידיים ומברך המוציא וממילא שהוא משתתף איתם בזימון."
• אכילת עוגה שלא על מנת סעודה אינה מצטרפת: אם האדם אכל עוגה רק כ"אכילה" ולא כ"סעודה" (למשל, הוא כבר סיים את סעודתו), ברכתה היא "בורא מיני מזונות" והיא לא נחשבת "פת", ולכן הוא אינו מצטרף לזימון.
• ציטוט: "אבל אם הוא אמר לא אני רק כעת גמרתי לאכול אבל אני לא מתנגד להצטרף איתכם אז איי זה שהוא אוכל עוגה זה רק אכילה ולא סעודה ברכתה בורא מיני מזונות היא לא נקראת פת היא נקראת עוגה והוא לא מצטרף ואין זימון זוהי שיטתו של רבנו."
• מאכלים אחרים (דייסה, פירות, ירקות, משקאות) אינם מצטרפים: גם אם אדם קיבע סעודתו על דייסה או אכל פירות או ירקות, הוא לא מצטרף לזימון עם אוכלי פת לפי שיטת רבנו. שתייה בוודאי שאינה מצטרפת.
• ציטוט: "ולכן אמרנו, אם אדם אוכל דיסה ושניים פת, בוודאי וודאי שלא יצטרף השלישי, אף על פי שהוא מברך מזונות, כיוון שהוא לא אוכל פת וגם אם מקבס עוד על על הדייסה, לא יועיל ולא יציל ברכתם מזונות בלבד והוא לא הצטרף. ואין לומר ש שאם אכל רק פירות שוודאי ודאי לא יצטרף..."
• ציטוט: "אין גדר של צירוף במקרה כזה לא מבעיה שתה זה לא דרך של צירוף לא מבעיה אם אכל ירק או פרי לא מצ מצטרף לזימון אלא גם אם אכל דיסה או הריס הרי לא מצטרף..."
• מהות הזימון כהתחברות לשבח: הזימון נתפס כהתחברות של האוכלים לקבוצה אחת כדי להתעלות ולשבח את הבורא בצורה משותפת.
• ציטוט: "שהזימון הוא התחברות האוכלים לחבורה אחת ואז הם מתעלים לדרגה יותר גבוהה שאחד מזמן ומשבח לשם בשם כולם מעין המנון של שבח לבורא עולם ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול את השם רק לפי כללים."

גישות "האחרונים" (כפי שהן משתקפות בשולחן ערוך ובמשנה ברורה):

• השולחן ערוך כמקור למחלוקות: השולחן ערוך מציג גישה שונה מזו של רבנו, בכך שהוא מביא דעות שונות של מפרשים ופוסקים, ולא פוסק באופן חד משמעי כפי שעשה רבנו.
• ציטוט: "אבל השולחן ערוך זה עולם אחר שונה לחלוטין משיטת הפסק של רבנו א' מרן הבית יוסף נחסף לשיטות של מפרשים שונים ופוסקים שונים והוא לא הלך בשיטת רבנו לחתוך בסכין חד כפי הבנתו אלא יש וואו אלה בשולחן ערוך למרות שהשולחן ערוך אמור להיות ספר פסקים לכל יש והוא עלה בשולחן ערוך ויש אומרים ויש אומרים ויש אומרים..."
• הרחבה של תנאי הצירוף: בשולחן ערוך מובאות דעות המרחיבות את האפשרות להצטרף לזימון גם למי שאכל מאכלים שאינם פת.
• ציטוט: "ויש אומרים דגם מהנה אפילו אין הפת כלומר אפילו אם כזית דגן שלא פת גם כן מצטרף השלישי ויש אומרים דבירק ובכל מאכל מהנה כלומר יש אומרים לו דווקא חת אפילו בירק אפילו בפרי זה שונה מהדין התלמודי מצטרף."
• התייחסות למנהג בנוגע לשתייה: המשנה ברורה מציין שהמנהג הוא שאם אדם לא רוצה לאכול פת, נותנים לו לשתות או לאכול דבר אחר מלכתחילה, ובדיעבד אם שתה, מצטרף לזימון. יש אף דעה קיצונית יותר לפיה מלכתחילה לא מצטרף אם לא אוכל, אך אם שתה, מצטרף.
• ציטוט: "ועכשיו נוהגים שאם לא רצה לאכול פת נותנים לו לכתחילה לשתות או לאכול איזה דבר ודעה אחרונה. כלומר ראו את עולמה של ההלכה ש של הללו שפוסקים כמו השולחן ערוך. יש אומרים יש אומרים יש אומרים בסופו של דבר יש גם מנהג והמנהג הרחק כצח קשת מהדין התלמודי אלא אפלו על שתייה לכתחילה לא נצרף אותו בכלל נגיד לו אל תשתה אם אתה לא אוכל איתנו אל תשתה אל תאכל אבל אם בכל זאת שתה אז נצרף אותו ותצטרף לזימון..."

השוואה בין הגישות:

• חדות פסיקה לעומת ריבוי דעות: שיטת רבנו מאופיינת בפסיקה ברורה וחדה, בעוד שהשולחן ערוך מציג מגוון דעות, מה שמקשה על קבלת החלטה הלכתית ברורה.
• ציטוט: "אבל מן הרגע שאומר ויש אומרים יש אומרים יש אומרים אז אני העדות כבר לא יודע איך איך לפסוק. זה לא שולחן ערוך מבחינה הלכתית זה שולחן ערוך מכל טוב."
• החמרה לעומת הקלה בתנאי הצירוף: רבנו מחמיר יותר ודורש אכילת כזית פת (או אכילת עוגה על מנת סעודה), בעוד שהאחרונים מציגים גישות מקילות יותר המאפשרות צירוף גם על ידי אכילת מאכלים אחרים ואף שתייה בדיעבד.

נקודה נוספת:

• הבדל בין צירוף לשלושה לעשרה: קיימת הקלה מסוימת בצירוף לעשרה אנשים, שם גם מי שאכל ירק או ציר יכול להצטרף לזימון של אוכלי הפת, בתנאי שרוב הניכר (שבעה) אכלו פת. אך בשלושה, הדרישה של רבנו היא שכל אחד אכל כזית פת.

לסיכום, קובץ השמע מציג דיון מעמיק בסוגיית הצירוף לזימון בשלושה אנשים, תוך הדגשת המחלוקת בין שיטת הרמב"ם המחמירה בדרישת אכילת פת (או עוגה על מנת סעודה) לבין גישות מקילות יותר המופיעות בשולחן ערוך ובמשנה ברורה, המתייחסות גם לאכילת מאכלים אחרים ואף לשתייה כתנאי לצירוף בדיעבד. הקובץ מבקר את ריבוי הדעות בשולחן ערוך לעומת הבהירות של פסיקת הרמב"ם