מי שניסה להתאבד, האם מותר לחלל עליו שבת ע"מ להצילו?

מסמך תדרוך: חילול שבת להצלת מתאבד על פי מקורות הלכתיים

מקור: קטע מתוך דיון הלכתי (ככל הנראה תשובה או חיבור תורני) העוסק בשאלה האם מותר או חובה לחלל שבת כדי להציל אדם שניסה להתאבד.

נושא מרכזי: הדיון ההלכתי בשאלה האם דינו של אדם המנסה להתאבד שונה מדינו של אדם אחר הנמצא בסכנת חיים לעניין חילול שבת. האם העובדה שהסכנה נגרמה על ידו משנה את ההיתר או החובה לחלל שבת כדי להצילו?

נקודות ומסקנות מרכזיות:

• הכלל היסודי: אין דבר שעומד בפני פיקוח נפש מלבד שלוש עבירות חמורות (גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים). השבת, למרות קדושתה הרבה, נדחית מפני הצלת נפשות, לא רק במקרה של סכנה ודאית אלא אפילו במקרה של ספק סכנה ("אפילו מספק ספקה מחלים את השבת").
• השאלה המרכזית: האם חילול שבת מותר או חובה במקרה של אדם המאבד עצמו לדעת, בהתחשב בכך שהוא זה שהכניס את עצמו לסכנה?
• חילוקי דעות בקרב הפוסקים האחרונים: המקור מציין כי קיימים חילוקי דעות בין הפוסקים האחרונים בשאלה זו. יש הסוברים שחובה לחלל שבת כדי להציל מתאבד, ויש הסוברים שאין חובה ואולי אפילו אסור, מכיוון שהאדם הכניס את עצמו לסכנה בשבת. המקור מפנה לשו"ת ציצליעזר חלק ח סימן טו ולקונטרס משפטים פרק ד' שם נידון הנושא בהרחבה.
• דעת "רבנו" (ככל הנראה הרמב"ם): למרות הדיון בין האחרונים, עולה מהמקור כי דעת "רבנו" היא שיש לחלל שבת גם על מתאבד. המקור מבסס זאת על דברי הרמב"ם בסוף פרק י"ח מהלכות סנהדרין העוסקים בדין מודה בעבירה.
• דברי הרמב"ם בהקשר של מודה בעבירה: הרמב"ם קובע שאין ממיתים או מלקין אדם על סמך הודאתו בלבד, אלא על פי שני עדים. הוא מסביר זאת בכך ש"שמה נטרפה דעתו בדבר זה שמה מנעמלין מרי הנפש המחכים למוות שהן תמיד תוקעים אחרבות בבתנם ומשליכים עצמם מעל הגגות".
• הקשר להתאבדות: המקור מפרש את דברי הרמב"ם כך שהמתאבדים נכללים בקטגוריה של "מרי הנפש" שאולי נטרפה דעתם. כלומר, בזמן מעשה ההתאבדות, האדם נחשב כמי שאינו בהכרה מלאה וייתכן שאף משוגע באופן זמני ("בחזקת טירוף הדעת").
• מסקנה הנובעת מדברי הרמב"ם (לפי המקור): מאחר והמתאבד נחשב כמי ש"נטרפה דעתו" בזמן המעשה, אי אפשר לומר שהוא הכניס את עצמו לסכנה במצב של דעת צלולה. לכן, חלה החובה להצילו, הן ביום חול ("אסור לנו לעמוד מנגד. אלא אנו מוזהרים לא תעמוד על דם ראכיו ומחייבים להציל אותו") והן בשבת ("כך בשבת מצווה וחובה לחלל את השבת כדי להתחיל אותו למרות שזה בא ממנו כי הוא זה לא הוא אלא הוא נמצא בהתקפה נפשית חריפה הוא נמצא בטירוף הדעת").
• החזקה ההלכתית: המקור מדגיש כי בהלכה דנים על פי חזקות. במקרה של ניסיון התאבדות, החזקה היא שהאדם נמצא במצב נפשי לא תקין ("בחזקת טירוף הדעת"), ולכן יש חובה לעזור לו ולחלל שבת לשם כך.
• דוגמא נוספת: המקור מביא את המקרה של אדם שמתנהג כמשוגע בזמן התקף ובשעת רגיעה מתנהג כפיקח, ומסיק מכך שגם במעשה ההתאבדות יש להתייחס לאדם כמי שאינו שקול בדעתו.

ציטוטים מרכזיים:

• "נכון מאוד שבאמת אין שום דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ משלוש עבירות גילוי עריות והעבודה זרה ו שפכו דמים אבל שבת אפילו שהיא קדושה מאוד מאוד היא נתיחת בגלל חצרת נפשות ולא רק מפני פיקוח נפש ודאי אלא גם בפני פיקוח נפש מספק ואפילו מספק ספקה מחלים את השבת" - מדגיש את העדיפות של הצלת חיים על שמירת שבת.
• "אבל למרות הדיון החשוב והערוך שהוא מביא ומפלפל בדברי אחרונים דומה שבאמת דברי רבנו או לפי רבנו הדברים ברורים שצריך לחלל עליו את השבת" - מצביע על נטיית המקור לפסוק כדעת הרמב"ם בסוגיה.
• "שמה נטרפה דעתו בדבר זה שמה מנעמלין מרי הנפש המחכים למוות שהן תמיד תוקעים אחרבות בבתנם ומשליכים עצמם מעל הגגות" - דברי הרמב"ם המובאים כהסבר למצבם הנפשי של מתאבדים.
• "ואם כן מאחר והמעבד את עצמו לדעת ובחזקת טירוף דעת. אי אפשר בשום פנים ואופן לבוא ולומר שבגלל שהוא הכניס את עצמו לסיכון לא נחלץ להציל אותו" - המסקנה העיקרית של המקור בנוגע לחובת חילול שבת עבור מתאבד.
• "אלא אנו מוזהרים לא תעמוד על דם ראכיו ומחייבים להציל אותו. כך בשבת מצווה וחובה לחלל את השבת כדי להתחיל אותו למרות שזה בא ממנו כי הוא זה לא הוא אלא הוא נמצא בהתקפה נפשית חריפה הוא נמצא בטירוף הדעת" - השוואה לחובת הצלה ביום חול ויישום החובה לשבת.
• "אל עד אלם כנוכח אחרת והועיל להם בחזקה כזו וכל התורה אנו דנים על פי החזקות הרחובה על כל אדם להגיש להם עזרה לא מבעיה בחול אלא אפילו בשבת אפילו תוך כדי חילול שבת רבי ח" - הדגשת החזקה ההלכתית וחובת העזרה גם בשבת תוך חילול שבת.

סיכום:

הקטע מציג דיון הלכתי בשאלה מורכבת הנוגעת לחילול שבת לצורך הצלת אדם שניסה להתאבד. למרות קיומם של חילוקי דעות בין הפוסקים האחרונים, המקור נוטה לדעה כי על פי שיטת הרמב"ם, קיימת חובה לחלל שבת גם במקרה זה. הנימוק המרכזי לכך הוא שהמתאבד נחשב כמי ש"נטרפה דעתו" בזמן מעשה ההתאבדות, ולכן אין לראות בו כאחראי מלא למצבו. כתוצאה מכך, חובת הצלת חיים גוברת, בדומה לכל מקרה של פיקוח נפש, וכוללת אף חילול שבת במידת הצורך. המקור מדגיש את החזקה ההלכתית בדבר מצבו הנפשי של המתאבד ואת החובה המוטלת על כל אדם להושיט עזרה במצבי סכנה, גם במחיר חילול שבת.