הכורכים את הטלית סביב צווארם בלבד, האם יוצאים בה ידי חובת עיטוף?

ראיתי מעשה ולכן הנני מעיר ש יש והכלית גולש מעל הראש וגם כבר אינה מכסה אינו מכסה את הכתפיים אלא הופך להיות כמו צעיף שהוא מקיף את הצווא מצד ימין לצד שמאל ולא יותר. ודרך העיתוף של הטלית היא שהטלית מכסה את הראש ומכסה את הכתפיים של המתפלל. אלא שיש והטלית גולשת מעל הראש ועדיין היא מכסה את הכתפיים. אבל כאמור, יש והטלית גולשת והופכת להיות כמו צעיב שרק מקיף את הצווא, לא מכסה את הראש ולא את הכתפיים. דבר כזה אנחנו יכולים לראות אצל החנו הטריפולטנים שיש והם משתמשים בטלית משי צרה אף על פי שהם גדולים, גדולים בגיל וגדולים בגוף במבנה הבשר. לוקחים איזה מין תלית קטנה של משי. ושמים אותה מסביב לצובר. מהציציות משתלשלות מימין ומשמאל ואין אפילו כיסוי על הכתפיים. במקרה כזה יש להעיר שאין יוצאים מדי חובת עיתוף והברכה לבטלה, אלא חובה חובה שהטלית חסה את הכתפיים ו צריך ורצוי גם את הראש וגם את הכתפיים. עלבד האמת אבותינו בתימן היו עטופים בטלית על גבי הראש ועל גבי הכתפיים במהלך כל התפילה. אלה שכאן בארץ בזמן שמתעטפים בטלית בזמן הברכה מברכים אשר קדשנו צותיו צבענו תעתב בציצית ושמים על הראש ועל הכתפיים. אבל אחר כך, כאמור, הטלית גולשת והופכת להיות כמכסה רק את הכתפיים ולא את הראש. ועדיין יש בזה גדר של עטוף, אבל שגם כיסוי הכתפיים לא קיים, אלא רק מעל הצווא ומסביבו ולא יותר, כמו איזה נחש קרוך או נחש שעומד לקרך על סברו. זה כאמור לא נקרא עיתוף לחלוטין וכאילו הטלית נפלה מעליו וצריך רבותיי להתארגן מחדש, לעטוף ראשו וכתפיו ואפילו ייתכן שצריך לברך אבל בכלל ברכה מחדש אולי לא נחייב אבל כאמור ודאי צריך להזהיר בעניין הזה. כאן המקום להעיר שהתורה מצווה אותנו שאם יש לא לאדם כלית בין ארבע כנפות, בגד בין ארבע כנפות, אז הוא חייב לקבוע או להטיל ציציות באותו בגד. אבל התורה אומרת על ארבע כנפות כסך. משמע דווקא בגד שהוא מכסה אותך, כסך, אבל בגד בן ארבע כנפות שאיננו מכסה אותך ולא רק בגלל ששיעורו קטן שאינו מכסה אותך, אלא בגלל שהוא לא נועד לכסות, הוא לא נועד ללבוש. או בגד אשר הוא מונח במדפים של אהרון. במקרה כזה אין חובה להטיל ציציות כי אין החובה הזו של הטלת ציציות. חובת מנה, חובת הכלי שמתקנים את הכלי על ידי הטלת ארבע ציציות בבגד בין ארבע כנפות. והיא גם לא חובת גברא שצריך האדם לרדוף, לרדוף אחרי המצווה זו ושיהיה לו טלית בין ארבע כנפות כמו בתפילין, כמו במזוזה אלא אם יש לו לאדם בגד בין ארבע כנפות ואם הוא מתכסה בו אז הוא חייב להטיל בו ארבע ציציות אבל המחנה המשותף דווקא כסך שהוא מתכסא בו. מכאן חכמי ישראל לא בכדי תיקנו את נוסח הברכה על הציציות. לא אשר קידשנו במצוותיו וציונו להטיל ציציות אלא להתעטף בציצית. כלומר על שם תכלית המצווה. על שם סופה כמו שלא תקנו ברכה אשר קדשנו במצוותה וציונו על עשיית סוכה אלא על שם תכלית המצווה שהיא לשב בסוכה אף שבעשייתה יש מצווה ולכן רק שהוא יושב אז הוא מברך אשר קדשנו צותה וציונו לשבסוכה ואינו מברך על עשיית הסוכה ומן הנוסח שתיקנו חז"ל אשר קדשנו בצוותיו וציונו להתעטף בציצית. אנו מבינים שלא מדובר בבגד בין ארבע כנפות עם ציציות שמונח על הכתפיים, אלא שמכסה, שמעטף. והשאלה היא מה זה העיתוף הזה? אז טוב השולחן ערוך אומר לכאורה צריך להיות סוף הישמעאלים תעטף בציצית ויברך מעומד סדר עטיפתו כדרך בני אדם. בסימן ח נאמר שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש ונכון שיחסה ראשו בטלית והם נוהגים שבזמן שהוא מברך על העיתוב הציצית אז הם נוהגים כמו שנאמר בסעיף ד' מחזיר שתי ציציות לפניו ושתיים לאחריו כדי שיהיה מסובב במצוות ולעוד אלא הוא מכסה ראשו ומשליך את כל ארבע ציציות מאחוריו ומתעטף כעתובי ישמעאלים מה שהם קוראים עתובי ישמעאלים הם מודעים שאין זה מעקב להתעטף כעתוב הישמעאלים מה שהם קוראים כעת הישמעאלים והעיקר שיהיה מכוסה בראשו ובכתפיו אבל המרן אומר ונכון שיחסר ראשו בטלית. משמע שזה חשוב כמו שהמשנה ברורה אומר שטוב שיהיה חוסר ראשו בטלית כי זה יותר הכנאה יותר יראת שמיים אבל אם אין ראשו מחוסה בטלית ועדיין הטלית מכסה אותו אז עדיין בסדר מה זה נלקם מכסה אותו את גופו את כתפיו לא כשזה מונח על עורו על סברו ולא יותר אז זאת אומרת גם גם לפי מרן הדבר פשוט שאם הטלית מונח על צברו או על עורפו ואינו מכסה לא את ראשו ולא את כתפיו אז לא יצא ידי חובת המצווה כלל ועיקר ואם הוא ברך להתעטף בציצית ולא שם את הטלית על ראשו ולא על כתפיו אלא רק על צברו בוודאי וודאי שלא יצא ידי חובה בזה צריך לדעת אנחנו מדברים רק אם הוא התעתף הראשו במהלך הזמן זה גל אבל אם לכתחילה שם את זה רק על סברו, לא יצא ידי חובה. ואם אחר כמה זמן הוא בא לסדר את זה, אז הוא יצטרך לברך מחדש, כי לא מדבר כאן בגללישה. כי בגללישה צריך לדעת מתי הוא מתחייב לברך מחדש. האם כשכבר הטלית נפל על הארץ או שדיאי בכך שהתלית כבר איבד את שם עיתוף מעל מעל העניין ואז חייב לסדר ולברך או לא? בזה צריך עדיין עיון. אבל אם לכתחילה שם את הטלית על גבי הצווא בלבד, בוודאי ודאי שלא יצא ידי חובה. שוב, יש צורך להעיר שבסעיף ג' אומר מרן, תליתות קטנים שלנו שאנו נוהגים ללבוש, אף על פי שאין בהם עטוף, יוצאים בהם מידי חובה ציטית. וטוב להניח אותו על ראשו, רוחבו, לקומותו עתב בו ויעמוד כך מאותיו לפחות כדי לוך ארבע עמות ואחר כך ימשכנו מעל ראשוישנו אנחנו טוענים שטלית קטנה בכלל אין עליה השם של כסך שיש בעת אלא היא מונחת על הכתפיים של האדם אבל אין בה גדר של עטוב ולא ראויה לעטוף בכלל ולכן אין ברכה עליה כלל מרן אומר לא יש עליה שם של כסט ולכן אפשר אפשר לברך עליה רק רצוי שלפני שהוא לפני שהוא שם אותה כרגיל כדרכה שהראש נכנס בתוך איזשהו חור ומניח אותה על כתפיו רצוי שקודם כל ישים את הטלית הקטנה על ראשו כדי לוך ארבע עמות ואחר כך יכול להניחה כבר רואים את את ההתלבטות של מרן ואת ההתפטלות של מרן אנחנו חותכים בסכין חד ואומרים אין כאן גד של עטוף אינו ראוי לעטוב אין יוצאים בזה לחובת מצוות עיתוף וציצית אין אפשרות לברך עיתוף ציצית כי זה לא ראוי לעטוב אז כך שיש להם סתירה פנימית מובנת הם מודעים שאם אני לוקח תלית שראויה לעתוב ואני שם אותה על הצווא ולא מכסה את הראש לא מכסה את הכתפיים הם ודעים שהם יוצאים מדי חובה אז אם כן אומה בטלית הראויה לעטוב לכסות הראש ולכסות את הכתפיים היא מניחה על גבי הצו לא יצא ידי חובה ובזה הם מודים אז על אחת כמה וכמה טלית שלפי המבנה שלה תלית קטנה שלפי המבנה שלה בכלל לא ראויה לעטוף והיא לא אמורה להיות בדרך של עטוף שוודאי וודאי שאין יוצאים די חובה וגם אין לברך אבל זה כבר עניין אחר שזלגנו גם להקשר של טלית קטנה אבל אנחנו חוזרים לעניין העיקרי והוא שיש להזהיר בדרך נועם בהסבר מנאות לחברים אשר לא יודעים את הדבר והרבה פעמים הטלית הגדולה זלגה מעל הראש וכבר אפילו לא מכסה את הכתפיים ורק נמצאת על הצו שבזה לא יוצאים דחובה כלל רבי חני בנגש