כיצד מתייחסת ההלכה לחולי נפש במישור הממוני, הפלילי, צירוף למנין ועוד?

השאלה שנעסוק בה היום היא שאלתו של חברנו רבי חיאל והיא בעק תוצאה מדברים שהזמן גרמן לצערנו הרב האם אפשר להתפלל עם חולי נפש לצרפם למניין כשהם רוב או כשהם מעוות האם אפשר לצרפם לחוקה כשהם רוב או כשהם מעוט כוונתי שהם יודעים לענות אמן חלק שתקנים חלק טוהים וכולי ובאמת הדברים האלה כאמור נשאלים רקע הדברים המזעזעים כמו אתמול שאב רוצח את שלושת ילדיו בדם קר בתכנון וזה אדם שכבר פעם הושפז בבית חולים לחולי נפש וכולי וזה מעלה לנו את השאלה במלא חומרתה מה הוא מעמדו מה דינו של חולי נפש. מי הוא נחשב כחולי נפש ומה הם הדינים שלו? הן לדיני עונשים, הן לדיני ממונות, הן לדיני איסור והיתר, הן עניינים דתיים, מצוות זימון, תפילה וכל כיוצא בדברים האלה. וזו אחת השאלות הקשות ביותר בתחום המשפט, בתחום ההלכה זה לא מן הדברים הקלים. אבל רק לפני כן בטרם תייחס להשאלה מן הראוי לעיר הערה שבאמת בעוד שאנחנו קרועים ושואים לרגל האסונות הנוראים הללו שמגיעים אל אוזנינו אל עינינו בעניין אלימות נוראה כמו זו של אתמול לצערנו לא לא ראשונה וכנראה לו אחרונה. אז בוודאי ודאי העניין יתבדק ויחקר מה מצבו בשעת מעשה. היה חולי נפש, לא חולי נפש. הם עצם המעשה הוא הביטוי שחולי נפש. מוטב לרשום הערת אזהרה ששני גורמים צריכים בדיקה. הגורם האחד זה ברור שזה אות אב רוצח. הגורם השני שטעון בדיקה ומיד זה הגורם החברתי. צריך לבדוק נדמה לי שלא אגזים אם אומר החברה המודרנית יש לה תסמונת של חולת נפש וזה דבר שצריך מאוד מאוד בדיקה ובהקדם. הרבה תובנות שנקראות מודרניות שסובבות סביב העני סביב העני טיפוח העני יוצרות מציאות חיים איומה ונוראה כי עלינו להבחין בין חברה שהיא ערקית דתית ויש התבטלות של העני לפי הקדוש ברוך הוא ובין חברה שהיא מלכתחילה מתפחת את העני ובצורה עזב יותר לא מבעיה לגבי רכוש, גם לגבי קריירה, גם לגבי דפוסי התנהגות, שבעבר או הרוב, גם בהווה מתנגדים או פוסלים את זה תכלית הפיסול, דברים שהם חרפה הופכים להיות למצעדי גאווה וכן בעלותיי על גופי אלה הם מלדיי, זה שלי אני יצרתי אותם הכל סובב סביב העני סביב התשוקות, סביב המעוים. אין ספק שדברים כאלה יש להם השלכות חולניות, דהיינו התנהגות שלא כדרך ההתנהגות הנורמלית. ומן הראוי שדבר כזה יבדק. כי מאוד מאוד יכול להיות שיש כאן צירוף של שני הדברים, גם תסמונת של חולי נפש, חולי נפש וגם החולי נפש, החולי נפשי החברתי. שהוא מקרין, מקרין אלימות, מקרין בעלות, מקרין דקאות, מקרין את אני מנצח, אני קובע את המילה האחרונה וכולי. השם מצילנו. ומכאן לתשובה, לשאלה, באמת מאז ומתמיד היה קשה מאוד מאוד להגדיר מי הוא חולה נפש. קודם כל, מבחינת המינוח בהלכה הוא נקרא שוטה שודע כדי שלא נתבלבל כי אצלנו היום שותה זה טיפש בעוד שבהלכה המינוח שותה הוא גם מתייחס אל אנשים שהם בבחינת חולה נפש והשאלה היא גם מי הוא החולה נפש ומה מה הוא מה הם סימניו ברור שכשאנחנו מדברים על חולי נפש אנו מדברים על שינויים מאוד קיצוניים בהתנהגות של האדם. כי אם האדם הנורמלי מתנהג בדרך כזו וכזו והלא נורמלי מתנהג באופן חריג מהדפוסים המקובלים בחברה, אז איך אורה הוא בבחינת חולי נפש? ועדיין הגדרה כזו היא מאוד מאוד מסוכנת. מה נקרא נורמלי? מה נקרא לא נקרא נורמלי. כלום התנהגות של הרוב היא נורמלית והמיעוט לא נורמלי. אז זאת אומרת, התנהגות חילונית היא נורמלית. בהתנהגות דתית אם נאמר כך, היא לא נורמלית, חס ושלום. לכן בוודאי שאין הכוונה כאן לדבר כזה. אלא חכמי ישראל אמרו ונתנו דוגמאות מה הלך ארום ברחוב לן בלילות בבית הקברות בכל מיני סימנים. כאלה שבאמת הם לא נורמליים גם בעולם חילוני, גם בעולם רגיל שלא קשור עם דת או לא דת, אלה הם דפוסי התנהגות חרגים מאוד מאוד מהדפוס ההתנהגות האנושי. ולא כל קשר עם דת או בלי דעת. ולכן כשיש מצב כזה אז יש חולי נפש. אלא מה? שעדיין אנחנו צריכים לדעת שלמרות סימנים מאלה יש גם סימנים אחרים למשל יש בעלי המרה שחורה אנשים דיכאוניים הוא לא לן בית הקברות הוא לא הולך ערום ברחוב הוא לא עושה משהו שהוגדר בהלכה כסימן לסימן של שגאון זה הוא חולי נפש אבל לא בהכרח שאנחנו כבר ניתן לו דין של חולה נפש עם ה הלכות הלכתיות או משפטיות הוא ודאי חולינפש אם הוא סובל ממראה שחורה והוא דיכאוני אבל לא בהכרח שיש לזה השלכות משפטיות והלכתיות למשל אם האדם שהוא סובל מדיכאון הוא איננו מדבר עמה חברה שקט מופנם מבודד אבל הוא מחזיק כסף והוא הולך למכולת קונה א מישהו נתן לו כסף שמר על הכסף או אם יש צדקה במידע והוא נותן צדקה, הוא יודע את אותם דברים מינימליים של מה שנקרא לשמר, לשמר כסף, לשמר דברים, להתנהל בצורה קיומית. אז זה שהוא לא חי כמונו ולא פתוח ולא מדבר ולא ולא מתנהל בשמחה, מה אפשר לעשות? הוא זקוק באמת לרפואה שלמה, לסלק את פיכאונו, אבל זה עוד לא אומר שהוא הגיע לדרגה של חולה. נפש שהוא כבר יש לזה השלכה משפטית והלכתית. לכן צריך לדעת שבית כנסת לעניין צירוף למניין וכאלה דברים כל אותם אנשים מופנמים כל אנשה טמהוניים כל עוד הם לא עושים לא מתנהגים בדפוסי התנהגות מאוד חריגיים ואין והם לא מאבדים ממונם לא מאבדים עצמם ואני אומר מאבדים עצמם אין מתכוון מתאבדים שזה ודאי ודאי שלא אלא לא מאבדים עצמם פתאום אדם מסתובב ברחוב כבר איננו יודע איפה הוא נמצא וכולי בוודאי שאדם כזה במצב כזה אי אפשר לצרפו למניין אין אין אין תוקף למעשים הקנייניים שלו אלא שכאן אנחנו צריכים לדעת עוד דבר והוא שלא תמיד ההתקפות השגעוניות הם נמשכות אלא יש והם מופיעות ונפסקות. מופיעות ונפסקות. וזה נקרא אתים שותה אתים חלים. והלכה קבעה בשעה שהאדם הוא שותה בהתקפה אז איננו מצטרף למניין. אין תוקף למעשיו הקניינים. אין אפשרות להעמיד אותו לדין. אין אפשרות להעמיד אותו לדין. כי באישעתה הוא שותה. ובזמן שהוא חלים דהיינו בלי התקפה אזי הוא נחשב לבריא ויש תוקף למעשיו לחוזים שלו לקניינים שלו למעשים שלו והיה גט מקליבה שהרעיש עולמות הרעיש עולמות חתן התחתן מיד אחרי החתונה כבר ברח והתנהג בצורות מאוד מאוד משונות וכולי והבינו שחייבים גט ולפרק את חבילה כל מה שיותר מהר ואז בעל תפארת ישראל הרב ליפשיץ שפעם הליו נצל את ההזדמנות שהגיע אליו טה על קנקנו ראה שבאותו רגע הוא היה שפוי מיד בציע את הגט וזה שערו שערו הרוחות האם יש תוקף לאותו גט או אין תוקף לאותו גט כי הרי באופן בסיסי הוא חולה נפש אבל הרב קבע שבאותו רגע הוא היה חלים וניצל את הרגע הזה פשוט ניצל את הרגע הזה ורוב גאווני עולם הנודע ביהודה שאגת אריחתם סופר התי יצאו יחד עמו בהכרעה הזו למרות שהיו כאלה שהסעירו עולמות ללמדנו שבאמת הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר הנה רבנו אומר בספר בספר שופטים עדות פרק ט הלכה ח אז אומר רבנו את הדברים הבאים הלכה ט וי השטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בין מצוות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אף על פי שהוא מדבר ושואל כעניין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל השטים יחשב הנכפה בעת כפייתו פסול ובעת שהוא בריא כשר ואחד הנכפה מזמן לזמן או הנכפה תמיד בלי בלא קבוע והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד שהרי יש שם נכפין שגם בשעת בריאותם דעתן מתרפת עליהן וצריך להתיישב באלות הנכפין הרבה אומר מורי הנכפה האמור כאן זה לא בעל אפילפסיה אפילפסיה זה ברור שבזמן שיש לו נפילה זה ברור שאין תוקף למעשיו ואין אין אפשרות להעמיד אותו לדין וזה הדבר פשוט אלא הנכפה אומר מורי האמור כאן הוא בעל מחלת הסכיזופרניה בעל פירוף מדי פעם בפעם תחושת נרדפות והתנהגות מטורפת מדי פעם בפעם בעת שהוא מטורף אין תוקף למעשיו ואין אפשרות לצרפו לא למניין לא לכלום ועוד ש מטורף אבל בזמן שאינו עם התקפה הוא חלים יש תוקף לקנייניו לגיתיו לקידושיו וניתן לצרפו למניין אלא שכיוון שדברים כאלה עלולים להיות כמו רוח תזזית צריך להתיישב בדבר זה לא דבר פשוט צריך שבני אדם חכמים ויתהו על קנקניו ויהיו עדות ברורות מי הוא מה הוא וכן בפרק 29 מלכות מכירה א הלכה ד' וה השוטה אין מקחו מקח ואין ממקרו ממקר ואין ואין מתנה ממתנותיו קיימת ובין מעמידים אפוטרופוס לשוטים גדרך שמעמידים לקטנים מי שהוא עץ שותה ועת שפוי כגון אל שהוא הנכפין בעת שהוא שפוי כל מעשיו קיימים וזוכה לעצמו ולאחרים ככל בן דעת או צריכים העדים לחקור הדבר היטב שמה בסוף שפיותו ובתחילת שיטותו עשה מה שעשה כלומר תראו איך הדברים נזילים מאוד מאוד וצריך חקירה בדברים האלה ושוב גם כאן מורי אומר אין הכוונה על מחלת הכפיון לפילפסיה כי זה פשוט שבעת שהוא נחפע אין בו ולא כלום אלא הכוונה על אותם הנתקפים בשטות לזמן מסוים כגון הנתקפים סכזופרניה וכדומה בצורה קלה שבעת כפיונו הוא מהלך ומדבר ללא מעצורים ללא מעצורים ואני אמרתי לכם אני כשפונים אליי בשאלות בטלפון לא יודע מי הוא או אפילו באים אליי לשקתי קודם כל אני נותן להם לדבר חופשי חופשי לא עוצר לא שואל נותן ולפעמים המזכיר טמח מה אין לך זמן תזדרז ואני פשוט רוצה צה לטות על קנקנו הוא נורמלי או לא נורמלי? אם הוא מדבר ללא מעצורים אזי א' זה כבר לא נורמלי שהוא מדבר לא מעצורים או היא מדברת לו למעצורים ב' תראו אדם כזה אחרי שלושה ארבעה משפטים פתאום יש קפיצה למשפט אחר שאיננו מתחבר עם המשפט הקודם אף שהוא מדבר רהות הוא מדבר יפה אבל פתאום חל נתק הגיוני ברצף החשיבתי והעיקר לדבר הוא לא נורמלי אלה הם דברים שצריך לדעת, להתיישב בדבר. הם אינם פשוטים. צריך לחקר הקדשה. לכן בעניין תפילה חופה וכאלה דברים כל עוד לא ראינו את הדברים המיוחדים. הולך ערום לנבית הקברות מדבר באותו רגע בשיגאון וטירוף ועם איך כולם צדיקים על עמך כולם קשרים. זה החלק הקל יותר שבכל ה התייחסות הזו. אבל בחלק העונשי למשל בחלק המוני עשה עסקה, נחייב אותו, לא נחייב אותו, גרם נזקים, עונש. כאן רבותיי אומר רבנו איך קוראים בפרק שמיני פירוש המשנה בבא קמה הלכה ד' על החר שותה וקטן אז נאמר א פגיעתן ראה הם שחבלו באחרים פטורים עכשיו אומר רבנו וכבר אמרנו חרי שטה וקטן זה נקרא חולי נפש. אומר רבנו, כל זה פשוט אבל יש לדיין להקותם מכה רבה כדי למנוע ענזקים בבני אדם. כלומר, העולם איננו הפקר. אם המשוגע הזה יודע הוא באמת לא נורמלי והוא באמת משוגע אבל הוא מזיק לסביבה. אם הענשה גופנית חמורה תרטיע אותו כי גם בכל שגאון יש הגיון כמו שבכל הגיון יש גם שגאון. אבל אם אה תגובה אלימה עונשית יכולה להרתיע לא כי הוא שפיט, הוא לא שפית כי הוא לא נורמלי, אלא כי יש אינטרס עליון להגן על החברה, אז בית הדין יקו אותו מכה עונשית חמורה כדי להגן על החברה. כך אותו דבר. נאמר אמר אחד הפוסקים אמר דבר יפה מאוד. אומרים הוא לא נורמלי אז הוא לא שפיט. מה זה לא נורמלי ולא שפית? אם הוא מבין מה זה עונש, אפילו שבאמת הוא לא נורמלי, תעניש אותו כי אתה צריך להגן על החברה. או אם באמת הגעת למסקנה שהוא לא היה לא נורמלי, לחלוטין לחלוטין, לחלוטין לחלוטין, תכניס אותו לא מתורת עונש, תכניס אותו לאסגר על מנעול ובריח כדי שזיק לחברה. לא כי מגיע לעונש. ויקומו כל ההומנים לסוגיהם השונים ויזעקו ויאמרו את איך אתה מכניס חולי נפש למעשר עולם וכאלה דברים? זה לא קשור. יש הסגר של מישהו שמזיק מהווה פוטנציאל מאוד מאוד מסוכן לחברה. הסגר לא מדין עונש אלא מדין הגנה על החברה. כמו שגם חולה עם מחלה מאוד מאוד מדפקת ומסוכנת שפוגעת בחיים שחייבים לבודד אותו ולסגור אותו. לא כי מגיע לעונש אלא כי צריכים לשמור על על החברה. על החברה. כך אותו דבר גם כאן. משום כך בזה נתחיל בזה נסיים שכל מה שקשור לחלק הדתי והיוחדתי נראה לנו שזה החלק היותר קל אבל בכל מה שקשור לחלק המשפטי הנזיקי והעונשי זה זה החלק היותר חמור וכאן צריכים מאוד מאוד להיות זהירים בהבחנה בין שפית ובין ההגנה על החברה ששני הדברים האלה צריכים להדריך את השופטים בבואו להכריע בעניינים אלו רבי חניבן הגשם הז צריך להוסי