כיצד מתייחסת ההלכה לחולי נפש במישור הממוני, הפלילי, צירוף למנין ועוד?
מי קובע את נורמת ההתנהגות של הפרט עד כדי קיטלוגו כ"שוטה" (חולה נפש), האם ביחס שונה לערכי החברה ממנה הוא בא?
כיצד נתייחס לאדם דיכאוני ומופנם, האם בגלל זה לא נצרפו למנין או לא ניתן תוקף למעשיו הקניניים?
מי שנקלע להתקפת טירוף, למרות שלפעמים הוא מתנהג באופן נורמלי, האם נקבע שהוא "בלתי שפיט" למרות שהוא מסוכן לציבור?