יהודי ממוצא תימני המתגורר בתפוצות, האם חייב להפריש חלה כמנהג אבותיו בתימן?

שואל ידידנו הרב יאיר שיושב ראש פדרציה של יהודי תימן בארצות הברית האם הם שם בחוץ לארץ צריכים להמשיך את מנהג אבותינו בתימן שבה נהגו להפריש שתי חלות אחת חלה בשיעור כלשהו לשרפה ואחת דווקא כשיעור ונותנים אותה לכהן שטובל לקריו או כהן קטן שעדיין לא יוצא טומאה מגופו. כי באמת רבנו פוסק להלכה ש בחוץ לארץ תיקנו חכמים להפריש חלה למרות שחובת הפ שת החלה היא רק בארץ אשר אתם באים שמה זה עיקרה של החובה אבל בכל זאת בפרק ה מהלכות ביכורים הלכת זען כתב רבנו מפרשים חלה בחוץ לארץ מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל ובאמת כבר תמפרשים מדוע דווקא בחלה תיקנו להפריש כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל. למה לא תיקנו להפריש תרומות ומעשרות בחוץ לארץ כדי שלא תשתכח תורת הפרשה תרומות מעשרות? והשיבו אל נכון שתרומות מעשרות בדרך כלל זה עניין שמסור לחקלאים, לא לכל אדם בביתו. אבל הפרשת חלה כיוון שאין לך אדם שאיננו לשא בביתו ואפילו בעידן הזה שהכל כבר נקנע דברים אפויים לרבות אפילו נקנים בצקים ואם הם בצקים בהכשר כבר הפרושו חלות בכל זאת עדיין ישנם כאלה שאוהבים לכבוד שבתות קודש, מועדי ישראל. ללוש הן בשביל עוגות. והרבה מןעוגות עיסותן חייבות וחלל לא כמו שרבים טועים. יש רק עוגות מיוחדות שעיסותיהם רקות דלילות רובן מתיקות וכל מיני דברים אשר גורמים להם שלא יתחייבו בהפרשת חלה. אבל הרבה עוגות הן מעפה רגיל, מתוק וחייב בהפרשת חלה. ואם כן אז יש עדיין בכל זאת רבים שלשים ואפילו כשיעור שיעור עיסא. ואז השאלה היא למה בחוץ הארץ תיקנו? בגלל שזה מסור לכל אדם בביתו. כך היה בזמן המקדש, כך היום. ולך שיבנה בית המקדש מהרה וישובו רוב ארץ, רוב עם ישראל לארץ הקודש והפרשת חלה תהיה מדין תורה. הרי חלילה כדי שלא תשכח תורת חלה, חיובו חכמים להפריש חלה גם בחוץ לארץ. אלא שחכמים עמדו על שני דברים. דבר אחד יש גדרים שונים בארץ ישראל. יש ארץ ישראל שהיא עיקר הקדושה. זה החלק אשר כבשו עולה מצרים והחזיקו בא עולה בבל. שם עיקר הקדושה. ולכן שם מפרשים חלה כשאור והעיל ובימינו כולנו טמאי מתים עד ש בעזרת השם יתחדשו הטהרות יה אפר פרה אדומה ויתחדשו דיני הטהרות אזי אותה חלש מופרשת כשיעור 1 ח 24 מעיסה של בעל בית פרטי אחד מ-48 מעיסה של נחתום שורפים אותה כיוון שהיא תרומה ותרומה ברגע שאתה מרטיב אותה לרצונך אז האם מקבל טומאה גם האדם עצמו הוא טמא ואסור לאכול תרומה טמאה ודינה לשרפה אלא שכהן יכול להנות בזמן שריפתה אם יש לו עניין שריפתה בדרך כלל מהיום איזה כהן יבקש ממך או תתן לו עיסת חלה טמאה כדי שיהיה מהשרפה שלה הוא יצטרך להוציא את הנשמה כדי לההנות מהשרפה שלה וגם מסתכסך שלו בכלל שהוא מתנף לה את הבית וכולי אבל נשאר לנו לפחות לפחות במושגים של ארץ ישראל לא של חוץ הארץ שמן שרפה דהיינו שמן תרומה שנתמע אז בחוץ הארץ אין תרומות מפני שלא תשתכח תרומה אלא בארץ והוא טמא שמן כזה בהחלט מגיע לכהן לתת אותו לכהן כי דין השמן הזה בשרפה ואז הוא יוכל לנצל את זה בשביל הדלקת נרות כן או העסקה או דלקת נרות יש בזה שימוש שימוש נקי שימוש טוב וזה מגיע לכהן וזהו שמן שריפה אמור במדליקים ומן מדליקים אבל נחזור עניינינו כאמור לגבי הפרשת החלה אז בארץ ישראל שעיקר הקדושה אז שמה מפרישים כשיעור ושורפים אבל במקום שהחזיקו שכבשו עולה מצרים ולא החזיקו עולה בבל ששם של ארצאל נקרא עליה אבל סוף סוף אין לא חזרה להקדושה באותה דרגה כמו שהחזיקו עולה בבל לכן תיקנו להפריש שתי חלות חלה אחת כשיעור כי שם של ארץ ישראל נקרא עליה וזו ל רפה וחלה וכלשהו בשביל הכהן. אבל אה בחוץ לארץ שאין עליה שום שם של ארץ ישראל כמו בתימן, כמו בניו יורק וכי יוצא בזה. אז מקומות כאלה בדיוק הפוך. התקנה היא שיפרישו קצת עיסה, עיסה קטנה בשביל שריפה. כי עיקר הדין בכלל בכלל לא חייבים. וזה יועדת לסריפה וחלק השיעור דווקא בשביל לתת לכהן אבל איזה כהן שטבל לקריו או כהן קטן ילד קטן שעוד לא יוצא טומאה מגופו וזה יכול לאכול ובינינו בין עצמנו בתימן נהגו מאוד בהלכה הזאת והיה בא בזה מצווה צדקה גדולה מאוד מאוד מדוע כיוון שהיו עניים כהנים עניים ולו דווקא כהנים ישראלים לביאים אנשים מאוד מאוד עניים שהיו זקוקים לפת לחם וסיפר לי גיסי הוא כבר נפטר הוא היה כהן הוא אמר שהכשהיה מקבל את החלה בשבילו זה היה רווח והצלה באותו יום יש לו מה לאכול אז כך שבאמת היה בזה צד של צדקה והיה בזה צד של קיום תקנת חכמים כדי שלא ת שתקח תורת חלם מישראל. ואם כן איפה? אין שום סיבה שאחנו שבתפוצות לא משנה נמצאים, אם הם נמצאים בארץ, בתימן או באמריקה או בכל מקום שימשיכו במנהג היפה הזה. ובאמת כך היא ההלכה גם לגבי הסורדים האשכנזיים. אלא שקר האשכנזים מצאנו דעות מדעות שונות. הנה למשל באור החיים שולחן ערוך אור החיים סימן תנז סעיף ב בהגעה אומר הרמה ואם יש כהן קטן שלא ראה קרי או גדול שטבל לקריו מותרים לאפות החלה בשבילו ויש אומרים שאין מאכילים חלה בזמן הזה לשום כהן אז יש אומרים כלומר החינו אשכנזים חלוקים ואומר המשנה ברורה שם בסעיף קטן כב שאין מאכילין שאין מחזיקין אותו ככהן ודאי בדילמה נתחללה אחת מאמותיו כלומר הם חושבים שמה הוא לא כהן ומכל מקום לדינה דעת דעת הרב כדעת כדעה הראשונה כלומר דעת הרב זה דעת הרמע זה ה רעה של המשנה ברורה כדעה הראשונה זהנים לקטן או לגדול שתבע לקריו וחטב הפרקדים ומכל מקום לא ראיתי לנו כן אף בפסח ובמדינותינו יש באיזה מקומות שנותנים לכהן גדול שטבע לקירוע בפסח מגן אברהם שכתב טעם למה למה דווקא בפסח מנהג לתן כלומר אין איסור היו ש אמרו אולי לא כדאי לנו לתת היום לכהן כי בן כך אנחנו לא כל כך בטוחים שהוא כהן וכולי ושמה הוא פסול וכולי אז מה אני צריך להיות חסיד גדול לתת לו תרומה אלא לתת לו חלה אולי בכך אני מחזק מ שאיננו כהן או כהן קדוש ואני מחזק אותו אבל המשנה ברור אומר שעיקר הכראה היא כן לתת לתת לכהן שגדול שטבע לקראו או כהן קטן ילד קטן שעדיין לא רואה כן והנה גם בשולחן ערוך שזה המקור שם יורדע סימן שכב סעיף ה בהגעה ויש אומרים כיוון שאין חלה נאכלת בזמן הזה בארץ ישראל גם בשאר מקומות אין צריכים להפריש רק חלה אחת ולשורפה לכאורה זה טעם אחר וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו שאין מפרישין רק חלה אחת בלא שיעור ושורפין אותם כמו שהיו עושים כשמפרישים שתי חלות שחלת האור לא היה לה שיעור ומכל מקום נוהגים תולכזית והאוכל חלה אפילו בחוץ הארץ מברך תחילה על המין שרוצה לאכול ואחר כך מברך אשר קדשנו ובקדושתו של אהרון וכולי בהתחלה אמר שה נוהגים ואחר כך הוא אמר ואוכל חלה אפילו בחוץ הארץ לא מדובר בישראל שאוכל חלה בחוץ הארץ כי הרי ה ישראלי לא יכול לברך אשר קדשנו מצותיו וציונו בקדושתו של אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציונו וכולל אלא רק הכהן משמע שבאמת היו מקרב החינו האשכנזים שקיבלו חלה או נתנו חלה לכהן בחוץ הארץ והיו שלו ולכן נוכל לומר לאחנו התימנים שבניו יורק תמשיכו להפריש חלה ולתת לכהן אם יש לכם כהן תימני תנו לו כמובן אם טבל לקריו או ילד קטן כהן אם ספרדי בבקשה תנו לו אותו לפי אותו דין לפי אשכנזי אם הוא מעוניין לזכות הן בלחם והן בברכה כמה אנחנו עושים מאמצים עצומים בשביל לסגור 100 ברכות פטו אותו בכך שמה הוא ירצה לסגור 100 ברכות אז בצורה כזו אולי יקבל קיימת אפשרות לפתות בדרך אחרת, לקחת את העיסה הזו, לעשות אותה פיטה תימנית שאפילו כל אשכנזי חוטף אותה ויתן אותה לכהן לראה את הכהן האשכנזי שלא ירצה לקבל פיטה כזו ואז מעשה אבותינו בידינו כי סוף סוף זוהי תקנה של חכמים שלא תשתכח תורת חלם מישראל לא דין ומנהג אלא מדובר בתקנה בתקנה אז איך נתבטל מן התקנה הזו? נכון, כשאף אחד לא רוצה, אז אין מה לעשות, אבל ברגע שקיימת אפשרות שיהיה כהן שירצה לקבל ואין שום סיבה שלו. כי ראינו שהמשנה ברורה אומר בעיקר הוא כדעת הרב הרמה דהיינו שיש לתת. ואם כן נראה לנו דעתנו שרצוי מאוד מאוד שאחנו שבניו יורק ימשיכו את מנהג אבותינו שהקפידו לשמור על התקנה הזו שלא תשתכח תורת חלה מישראל. רבי חני בנגש מספר ב الله