האם גם חכמי אשכנז מודים שמותר, מן הדין, לדבר בין נטילת ידיים לבין ברכת "המוציא"?
"תכף לנטילת ידים ברכה", לאיזה נטילה התכוונו חכמים ומהי משמעות התכיפה האם דבור או הפסק שתיה וכד'?
מה חמור יותר, דיבור בין נט"י לבין הברכה על הנטילה או דיבור בין נט"י לבין ברכת "המוציא"?
וכיצד יפרנסו את ההלכה שנפסקה על בסיס הגמרא: "נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום ואינו צריך ליטול ידיו לכל אכילה ובתנאי שלא יסיח דעתו"?
pixabay