האם גם חכמי אשכנז מודים שמותר, מן הדין, לדבר בין נטילת ידיים לבין ברכת "המוציא"?

שאל ידידנו רבי שלום השואל אשר כידוע הוא מתפלל בקרב אחנו השכנזים ומוציא ומביא וכנראה לו אחת שהם שואלים אותו בתמייה על שומה יהודי תימן נוהגים לדבר בין נטילת ידיים לפני המוציא והתשובה לכך שעליבד אמת גם יהודי אשכנז הקדמונים ואפילו גם תלמידי חכמים היותר מאוחרים מודים שמותר לדבר בין נטילת ידיים לבין המוציא לחם לארץ אלא שמנהג הוא שהתפתח בקרב יהודי אשכנז שהם מקפידים שלא לדבר בין נטילת ידיים לבין המוציא על בסיס פרשנות שפרשו את דברי חז"ל שתכף לנטילה ברכה כפי שעוד רגע כת נראה ואמנם בגמרא נאמר שתכף לנטילת ידיים ברכה. כך נאמר בגמרא. אבל ראו זה פלא. רבנו כותב בהלכה בסוף פרק שישי מהלכות ברכות את הדברים הבאים צריך אדם לנגב את ידיו ואחר כך יאכל וכל האוכל בלא ניגוב כאוכל לחם טמא וכל הנוטל ידיו באחרונה כלומר מים אחרונים לפני ברכת המזון מנגב ואחר כך מברך וכאן רבנו כותב ותכף לנטילת ידיים ברכת המזון כלומר נכון כתוב בגמרא תכף לנטילה ברכה כותב הרמבם תכף לנטילת ידיים ברכת המזון כלומר הדחיפה השמיחות בין הנטילה ובין הברכה האמורה בגמרא היא בין נטילת ידיים אחרונים לברכת המזון שהיא מדאורייתא אבל לא בין נטילת ידיים ראשונים לברכת המוציא וגם בנטילת ידיים אחרונים לברכת המזון אומר רבנו לא יפסיק ביניהם בדבר אחר אפילו לשתות מים אחר שנטל ידיו באחרונה אסור עד שיברך ברכת המזון והכסף משנה בצדק דייק מדברי הרמבם שהדחיפה שהשמכה של ברכת המזון למים אחרונים היא רק לעניין זה שלא יפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון בשתייה או באכילת עוגה או קינוחים אבל לדבר גם בין נטילת ידיים אחרונים לברכת המזון מותר לדבר אומר מרן השולחן ערוך דהינו מרן הקסם משנה תוך שהוא מדייק זאת מדברי רבנו ובאמת שהטור אור החיים סימן קסו שהוא רבנו יעקב בן הראש שהוא מגדולי חכמי אשכנז אומר את הדברים הבאים וינגב ידיו היטב כלומר נטלת מים ראשונים ויברך ברכת המ מיד אבל הוא ציין ומי הוא רבנו יואל כתב שוב מחכמי אשכנז שאין לחוש על הפסק בין נטילה להמוציא כיוון שהשולחן לפניו בדעתו לאכול לא חשיב הסח הדעת כלומר התור אומר אמנם אני אמרתי שצריך מיד אחרי הנטילה לברך המוציא אבל דע לך שרבנו יואל שהוא מגדולי חכמינז הקדמונים אמר לא אפשר בהחלט להפסיק בין נטילת ידיים לבין ברכת המוציא כי השולחן לפניו והרי הוא מתכונן לאכול מה יעלה ומה יוריד אם הוא דיבר בין נטילת ידיים להמוציא הרי דעתו לאכול ומביא רבנו יואל את לשון הגמרא והייד תכף לנטילה ברכה אומר התור בשם רבנו יואל מפרש לה על מים אחרונים בדיוק כמו הרמבם וכן פירש רב אילפס והרמב"ם זכרון ברכה כלומר רבנו יואל מגדולי חכמה זכנת הקדמונים אמר מה שכתוב בגמרא תכף לנטילה ברכה אין הכוונה תכף לנטילת ידיים ראשונים ברכת המוציא אלא תכף לנטילת מים אחרונים ברכת ה מזון שהיא דאורייתא הוא אומר כך תרש גם הרמבם כך תרש גם הריף אבל רבנו אשר רבנו יעקב מביא את סברת אביו הראש רבנו אשר באדוני אבי הרוזל היה רגיל אף בראשונים שלא להפסיק ושלא לדבר נשים לב טוב טוב שהיה רגיל אף בראשונים שלא להפסיק לדבר כלומר גם אבא שלי הראש שהוא מגדולי חכמי אשכנז מודה שמה שכתוב בגמרא תכף לנדיל ברכה זה מכוון על מים אחרונים אלא שהוא אמר יש להנהיג גם במים ראשונים שתכף אחרי תלד עדיין ברכת המוציא בהיה רגיל משמע הנהיג על עצמו הנהגת חומרה שלא לדבר בין נתת ידיים ראשונים להמוציא כלומר מוסכם לדעת הקדמונים אשכנזים וספרדים שמה שכתוב בגמרא תכף נטילה ברכה זה על מים אחרונים לברכת המזון אלא שיש מחכמי אשכנז שהנהיגו חומרה שגם בראשונים לא ידברו בנטילת ידיים לבין מים לבין המוציא וכאמור זה רק הנהגת חומרה שניגו חכמי אשכנז הקדמונים. אבל הנהגת חומרה זו, הנהגת חומרה זו הפכה להיות לזרה ומוזרה. מדוע? כידוע יהודי אשכנז וספרד ועכשיו גם יהודי תימן נוטלים ידיים ראשונים ורק לאחר מכן מברכים על נטילת ידיים. בעוד שלפי הרמב"ם היה צריך לברך נטילת ידיים ואחר כך לצול ידיים עובר לעשייתם והנה התעוררה בעיה האם בין נטילת ידיים ראשונים לברכת אשר קדשנו במצוותיו וצנו על כ ידיים מותר לדבר או לא האם מותר לומר סאו ידכם קודש וברכו את השם כן או כל מיני פסוקים בין הנטילה לבין זה שהרי היו צריכים לברך לפני הנטילה עכשיו שמברכים אחרי הנטילה לפחות שזה יהיה סמוך לנטילה ולא יפסיקו בין זה לבין זה. אז אומר הנודע ביהודה מביא אותו הרב עובד יוסף בשאלות ותשובות יביע עומר חלק ח סימן כ אות ו שהוא מאוד מאוד טמ שראה בסעודות תלמידי חכמים שאינם נזהרים מלהפסיק בין נטילה לברכת על נפט פילת ידיים ויותר הם נזהרים מלהפסיק בין נטילת ידיים לברכת המוציא וצריך וטעות הוא בידם כי שיחה בין נטילת ידיים וברכת נטילת ידיים עסק וצריך ליטול ידיו שנית ואילו אחר ברכת על נתילת ידיים הוא רק זהירות בעלמה עד כאן כלומר אומר רבי יהודה מה קרה אנחנו צריכים לרא לפני הנטילה. עכשיו אנחנו מברכים אחר הנטילה. לפחות שזה יהיה מידית אחר הנטילה. אבל אם מדברים בין נטילת ידיים ובין הברכה זה טעות. צריך לחזור בטול שנית. הוא אומר אבל הוא אומר אני רואה בעיניי איך הם מדברים בין נטילת ידיים ובין הברכה. אבל בזמן שהם כבר ברכו על נטילת ידיים וזה לא לדבר בין בין הברכת על נטילת ידיים ובין המוציא. הוא אומר זה רק זהירות בעלמה לא לדבר שם זה לא מעיקר הדין מעיקר הדין זה מים אחרונים וזה מגדול מאשנה ברבודו יוסף כדרכו בקודש מביא כאן הרבה הרבה מגדולי החשכנז הגאון רבי יונתן אייפשיץ ועוד ועוד שאכן באמת בין ברכת נטילת ידיים והמוציא ברמת העיקרון מותר לדבר כי התעוררה אצלהם השאלה האם לומר על המלצת המקובלים את תפילת הפרנסה מזמור לדוד השם רועי לו החסר בין נטילת ידיים ובין ברכת המוציא אנחנו יהודי תימן נהגנו לומר אותה אחרי האכילה אבל הם נהגו לומר אותה בין ברכת על נטילת ידיים ובין המוציא והם אמרו שזה לא גד של הפסק אומנם הרב משה היינשטיין אומר זה תפילה בדויה ככה הוא אומר אבל בין כך ובין כך אומר הרב יוסף מביא את כולם שזה לא גדר הפסק בין ברכת על נטילת ידיים ובין הממוציא אבל זה כן הפסק הוא אומר לומר סאו ידכם קודש בין נטילת ידיים ובין ברכת על נטילת ידיים קדיש וקדושה לענות בין נטילת ידיים לבין ברכת ען תילת ידיים אומר הרב יוסף זה משהו אחר לשיטתו אפשר להפסיק אבל צאו ידכם קודש שזה מנהג מקובלים הוא אומר לא על חשבון ההפסק בין נטילת יד בין נטילת ידיים ובין על נטילת ידיים מעריך כתוב השם עליו אבל נמצאנו למדין מכלל הדברים האלה שאכן באמת מעיקר הדין גם לפי גדולי חכמי אשכנז הקדמונים והמאוחרים מותר מעיקר הדין לדבר בין נטילת ידיים ראשונים לבין ברכת המוציא ואפילו בין נטילת ידיים אחרונים לבין ברכת המזון מותר לדבר אלא שאין להפסיק במילה דאכילה ושתייה אבל באמת יש להם עוד קושי שהרי הגמרא אומרת לת אדם נוטל ידיו שחרית כשאדם קם בבוקר ונו ידיו שחרית יכול הוא להתנות עליהם על המים האלה שיושביל כל היום כולו בשביל כל הסעודות כולן במהלך כל היום. ורבנו מביא את הגמרא הזו להלכה וגם השולחן ערוך מביא את זה להלכה. פרק שישי. הלכה יז. נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום ואינו צריך לטול ידיו לכל אכילה ואכילה. והוא שלא ישיח דעתו מהן. אבל מסיח דעתו מהן צריך לטול ידיו בכל עת שצריך נטילה. הרמב"ם מביא את הגמרא הזו להלכה ובאמת כך אני נוהג כשאני טס אזי כשאני קם בבוקר מיד מתנה בזמן ש נותן שחרית שזה יהיה בשבילי בשביל כל האכילות ואכילות אם לא מצאתי אפשרות לטול ידיים במטוס אני כבר סומך על התנאי אני עוד עושה עוד גדר שאני לת ידיי במפה זה עוד הלכה נוספת אבל אם לא מצאתי לטול ידיי בכלי בכלי במטוס אז אי אני איך עלנתי לעזור? כי ככה ההלכה וגם הם חכמי אשכנז בשולחן ערוך מקבלים את זה אלא שהם אומרים שיש להשתמש בזה רק בשעת הדוחה והגמרא מביאה את את שני הלשונות אם רק בזמן הדוחק או לא והרמבם מראה שהגמרא הכריעה שאפילו שלו בשעת הדוחק מרן השולחן ערוך חשש לחכמי השנס ואמר רק בשעת הדוחק בין כך ובין כך לפי כולם אדם מתנה בבוקר קר שחרית, הנטילת ידיים שחרית שתעלה לו לכל הסעודות במהלך היום למרות שהוא מתפלל שחרית, לא מפטפט, מתפלל שחרית, מדבר בטלפון, שואל את אשתו מה עשו או מה יעשו או כך וכך מהלך כל היום ואין זה גד של הפסק, אלא כל הברכה כל כל הנטילה הראשונה עבורה הכל גם אם הזדמנו לו מים מאוחר יותר אומרים הפוסטים במהלך היום איננו נוטל בברכה אלא נוטל בלי ברכה הם בלי ברכה כי הוא כבר ברך שהרי הוא יתנה הברכה משתמרת לו במדף שם והיא עולה לכל היום כולו וזה הלכות מפורשות אלה הם הלכות מפורשות אף אחד לא חולק עליהם לא מערער עליהם ומה שכתוב ובלבד שלא יסיח דעתו מהם לפי רשי מה זה גדר השחה שלא יתנף את ידיו הם הוא לא מתנף את ידיו אף שהוא מדבר כל היום כולו במעסות כן אין זה גדר הסחת דעת לפי רשי לפי הרמבם לו דווקא דווקא עניין של תינוף ידיים הסחת דעת שלא ידבר דברים שכללות ראש תפילה למה לא דברי צורך אני קונה אני מוכר תלך מכאן תלך שם אין זה גדר הפסק אבל לדבר דברי קלות ראש זה גדר הסח הדעת לא יותר אם כן איפה יוצא שאכן באמת מוסכם על דעת כולם שעיקר הדין מעיקר הדין מותר לדבר בנטילה בין ברכת נטילת ידיים בין טילת ידיים ובין ברכת המוציאים אלה שחכמי אשכנז החמירו על דרך החומרה וגם זו הפכה להיות תמואה בעיני גדול חכמי השכנז נודע ביהודה שהקפידו לא לדבר בין ברכת ענטילדים למוציא ודיברו בין נטילת ידיים לבין לבין על נטילת ידיים על ברכת נטילת ידיים שהוא מאוד מאוד טמא עליהם ומלגלג עליהם בעניין זה רבי חמ בן הגשמס