חל יום הכיפורים ביום השישי לאבלו, האם רשאי לטבול בערב יוה"כ?

תזכיר תמציתי: דיני אבלות סמוך ליום הכיפורים על פי המקור

מסמך זה מתמצת את הסוגיה ההלכתית העוסקת בדיני אבלות עבור מי שנקבר סמוך ליום הכיפורים, כפי שעולה מתוך הטקסט המצורף. הדיון מתמקד בשאלת קימת האבל מאבלותו, אפשרות הטבילה בערב יום הכיפורים וההבדלים בין מנהגי אבלות ביחס ליום הכיפורים ושאר הרגלים.

נושא מרכזי: ביטול גזרת האבלות (שבעה ושלושים) על ידי ראש השנה ויום הכיפורים, והשלכותיו על אבל שנקבר סמוך למועדים אלה.

נקודות עיקריות:

• ביטול גזרת שבעה על ידי ראש השנה ויום הכיפורים: המקור קובע באופן חד משמעי שראש השנה ויום הכיפורים מבטלים את גזרת שבעת ימי האבלות. "ראש השנה מבטל גזירת שבעה. יום הכיפורים מבטל גזירת שבעה." זאת בניגוד לשבת, שאינה מבטלת את מניין ימי האבלות.
• דין אבל שנקבר סמוך ליום הכיפורים: השאלה המרכזית היא מה דינו של אבל שנקבר ביום ראשון של השבוע, כאשר ערב יום הכיפורים חל ביום שישי שלאחר מכן (כלומר, האבל ישב רק שישה ימים). התשובה היא כי האבל יקום מאבלותו סמוך ליום הכיפורים.
• איסור טבילה בערב יום הכיפורים: למרות שהאבל קם מאבלו סמוך ליום הכיפורים, נאסר עליו לטבול בערב יום הכיפורים. "יקום סמוך ליום הכיפורים ואינו רשאי לטבול בערב יום הכיפורים." הטעם לכך הוא שהטבילה בערב יום הכיפורים נחשבת למנהג אבל, ולכן אין להתירה לאבל טרם כניסת החג.
• הבדלים בין יום הכיפורים לשאר הרגלים לעניין רחיצה: בשאר הרגלים, לאחר קימת האבלות, מותר לאבל לרחוץ את כל גופו כיוון שאין איסור רחצה בחג עצמו. לעומת זאת, ביום הכיפורים אסורה רחיצת כל הגוף. לכן, מאחר שהאבל קם רק סמוך ליום הכיפורים, הוא ייכנס ליום הכיפורים כשהוא אסור ברחיצת כל גופו. משום כך, די לו לרחוץ פניו, ידיו ורגליו סמוך ליום הכיפורים. "כי אסור לרחוץ את כל הגוף ביום הכיפורים. ולכן מאחר שמתירים לאבלה לקום רק סמוך למועד עצמו הרי הוא יכנס ליום הכיפורים וכבר יהיה אסור לו לרחוץ את כל גופו. משום כך, די אם נקל לא לרחוץ פניו ידו רגליו סמוך ליום הכיפורים."
• מנהג הטבילה בערב יום הכיפורים: המקור מציין כי הטבילה בערב יום הכיפורים היא מנהג על פי רב סעדיה גאון, ואף מברכים עליה לשיטתו. אולם, לפי שיטת בעל המאמר, אין לברך על טבילה זו מכיוון שהיא מנהג אבל, ואין להתיר לאבל רחיצת כל גופו לפני יום הכיפורים.
• דין אדם המתייסר באבלו: קיים כלל שאם אבל מתייסר, מותר לו לרחוץ פניו, ידיו ורגליו, ולפעמים אף את כל גופו, מכיוון שהאיסור על רחיצה באבל הוא רק רחיצה של הנאה, ולא רחיצה לצורך הקלה מסבל. "והרי יש לנו כלל שגם אבל אם הוא מתייסר אזי ה אם הוא מתייסר איננו רשאי איננו רשאי אם הוא מתייסר הוא רשאי לרחוץ את פניו ידיו רגליו ולפעמים אפילו את כל גופו בגלל העניין הזה של אה רחצה שהוא מתי כי לא אסרו לעבל אלא רחצה של הנאה אבל אם הוא אסטניס והוא סובל מותר לו." אולם, עבור טבילה שהיא רק מנהג, אין להתיר זאת.
• הבדלים בין אבלות לפני ראש השנה לאבלות סמוך ליום הכיפורים: מי שישב אבלות לפני ראש השנה, ראש השנה מבטל את גזרת השבעה, אך קיימת מחלוקת (בין מרן השולחן ערוך לרבנו) לגבי ביטול גזרת השלושים על ידי יום הכיפורים במקרה כזה. לפי רבנו, אם האבל ישב מקצת אבלות לפני ראש השנה, ראש השנה מבטל את גזרת השבעה, אך יום הכיפורים אינו מבטל את גזרת השלושים. לעומת זאת, אבל שנקבר סמוך ליום הכיפורים, כמו במקרה הנדון, גזרת השבעה שלו מסתיימת סמוך ליום הכיפורים עצמו.
• מקרה של קבורה בצום גדליה: אם אדם נפטר ונקבר בצום גדליה, ערב יום הכיפורים יהיה היום השביעי לאבלותו. במקרה כזה, יום הכיפורים מבטל את גזרת השלושים כולה, מכיוון שגזרת השבעה כבר הסתיימה (מקצת היום השביעי עולה לשבעה). "אז בנסיבות לא כמו השנה אם היה נקבר בסום גדליה הרי יום הכיפור מבטל את כל גזרת 30 והכל היה מותר." אולם, במקרה הנדון, הקבורה הייתה ביום ראשון, ולכן ערב יום הכיפורים הוא רק היום השישי לאבלות.

סיכום:

המקור מבהיר כי ראש השנה ויום הכיפורים מבטלים את גזרת שבעת ימי האבלות. אולם, עבור אבל שנקבר סמוך ליום הכיפורים וטרם סיים את שבעת ימי אבלותו, הוא קם מאבלו סמוך ליום הכיפורים ואינו רשאי לטבול בערב החג. עליו להסתפק ברחיצת פניו, ידיו ורגליו בלבד לפני כניסת יום הכיפורים, בשונה משאר הרגלים בהם מותרת רחיצת כל הגוף לאחר קימה מהאבלות. קיימת הבחנה בין דין זה למקרה של קבורה לפני ראש השנה או בצום גדליה, שם השלכות ביטול גזרת השלושים על ידי יום הכיפורים יכולות להיות שונות.