מי שנטל הלולב מביתו לבית הכנסת, האם רשאי לברך עליו בעת המיועד בתפילה?

שאל השואל ואמר היש אופן מיוחד צורה מיוחדת שבה יטול בעל הלולב את הלולב מביתו לבית הכנסת או שמה אין שום הקפדה בכל דרך הוא יכול לטול את הלולב ובכן יש אופן מיוחד של נטילת הלולב ועברתו מביתו לבית הכנסת. אלא שלצורך זה יש להקדים מספר הקדמות. א' עלינו לדעת שמדין תורה נטילת הלולב כל ארבעת המינים בדרך גדילתם בהגבה בעלמה בלא נענוע. זהו דין תורה. אלא ש שחכמי ישראל תיקנו לנו מצוות נענוע הלולב בעיקר במהלך ההלל. אבל מדין תורה מדאג בהן נפג בה. משעה שהוא נוטל את הלולב כל ארבעת המינים דרך גדילתם אזי הוא יוצא ידי חובה. זוהי הקדמה אחת. הקדמה שנייה נטילת לולב. זמנה כל היום מעלות השחר עצת הכוכבים ולכן אם אדם ממהר יכול הוא ליטול את לולב מעלות השחר בביתו אחר כך ילך לעסקיו ואם יזדמן לו להיות בית כנסת אז הוא יוכל ללכת בית הכנסת אז כאמור יכול להקדים את נתירת הלולב יכולו לאחר את נטילת הלולב אם אין זמנו בידו לנהוג כדרך כל הארץ בבית כנסת בניחותה כפי שצריך להיות ברובעה מדרת מלך זוהי הקדמה שנייה עכשיו לאחר שהקדמנו את שתי ההקדמות האלה עלינו לדעת שאם האדם יצא מפתח ביתו ואפילו כולו שעדיין לא יצא ביתו כשהוא מתכונן לצאת מביתו אל בית הכנסת. אם הוא מגביע את הלולב בדרך גדילתו וכמובן ההדס וערבה קשורים בו. ואם ה אתרוג הוא מחזיק אותו דרך גלילתו, אז באופן אוטומטי הוא יוצא ידי חובת המצווה. מדאג בה, נפק בה. ואז כשהוא יגיע לבית הכנסת אם הוא יקנה את התפילה, את מנהגנו שקונים את התפילה, יהיה אסור לו לברך. כי כיוון שהוא יצא ידי חובה, אז אסור לו לברך לאחר שכבר יצא ידי חובה, לברך על נטילת לולב. הללו אשר מברכים על נטילת לולב, בדרך כלל לוקחים את הלולב כשמטלית סחבה מקיפה את הלולב. אז כיוון שמדובר במתלית בלתי נעה ותכף נראה מה תפקידה, מה תכליתה של של המטלית הזו, אז המתלית הזו חוצצת בין ידיו ובין ארבעת המינים, ולכן הוא לא יוצא ידי חובה. ומשום כך יכול הוא בבית הכנסת באמת איך קוראים? לברך על הלולה הזאת לא תהיה ברכה לבטלה. או אם האדם מחזיק את האתרוג הפוך בדרכו בית הכנסת. או אם האדם נוטל את הלולב בתוך כלי או את אתרוג בתוך כלי הוא מוביל בית הכנסת, אינו יצא ידי חובה. רק כשהגיע לבית כנסת וכשיגיע זמן המצווה אז יכול לברך ואז יצא ידי חובה. אבל אם לא נקת באחד מהאופנים האלה, דהיינו עם מטלית שהיא חוצצת או בתוך כלי שעם כלי לא יצא מדי חובה או שלא דרך גדילתו, אם לא נקט באחד מהאופנים האלה, אם נטל את ארבעת המינים בדרך גדילתם, כאמור יצא ידי חובה ואסור לו לברך שיגיע לבית הכנסת, כי כבר קיים את המצווה. הדבר הזה נלמד מהמשנה פרק שלישי מסכת סוכה יב רבי יוסא אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ואז אסור להוציא מן הבית אל בית הכנסת כי אם מוצאים רשות לרשות אלא אם כן יש תיקון יש עירוב היום בלב הכי גזרו עלינו חכמים שלא לטול לולב בשבת אבל אז ביום הראשון היו נוטלים אז עכשיו שכח והוציא את הלולב לרשות את הרבים באיסור כי אסור להוציא מרשות החידוש הרבים פטור אבל אסור אבל למה פטור מפני שהוציאו הוציא את ארבעת המינים ברשות מה זה הרשות הוא הוציא אותו לצורך מצווה אומר רבנו הערה מעניינת בתנאי שהוציאאו הפוך למר שלא דרך גדילתו או את האתרוג או את הלולב או שהוציא או בכלי שלא יצא ידי חובתו אבל אם לקחו בידו בוא או שוגג חייב חטאת לפי שהכלל הוא מדאג בה נפק בה ו ב וכיוון שיצא ידחתו אין אומרים חוציאו ברשות אז נלמד מהערה הערה הנפלאה הזו של רבנו לעניין יום טוב שחל בשבת שעדיין אז ביום הראשון היו נוטלים את הלולב גם ביום טוב שחל להיות בשבת שאומר רבנו הזהר דרק אתה צריך לצאת עם ארבעת המינים או שלוק צריך גדילתן או בכלי או מה שהוספנו עם מטלית ותכף נדבר על המתלית כי אז אם לא תעשה כן אתה כבר יצאת החורבה בבית וכשתלך בדרך עם הארבעת המינים אתה מוציא שלא ברשות כי כבר יצאת זה חובת המצווה ואז אתה חייב אתה חייב קורבן חטאת על מה שאתה עושה נלמד מזה בעניין הברכה שמדעג בנפק בה שאם באמת הוא כבר יצא ידי חובה לא יוכל בית הכנסת לחזור ולברך כיוון שהוא כבר יצא ידי חובה. זו הערה חשובה מאוד מאוד. ומכאן, מעניין לעניין, אמרנו ארבעת המילים מוקפים במתלית ולמטלית מה זו עושה. ובכן נאמר במשנה אותה משנה מקבלת אישה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בש רבי יהודה אומר בשבת מחזירין וביום טוב מוסיפין ובמועד מחליפין וכך גם רבנו פסק את המשנה הזו להלכה בפרק שביעי מהלכות שופר וסוכה ולב הלכה כה מקבלת אישה על עולב מיד בנה או בעלה ומחזירה למים בשבת בזמן שהיו נוטלים נולב בשבת וביום טוב מוסיפים על המים ובמועד מחליף מן המים וכך אותו דבר גם מרן השולחן ערוך כך פסק להלכה בסימן תרנ ה תרנד מקבלת אישה אני קורא מתוך לשון השולחן ערוך אישה הלו לאב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירה טול המים ותוסיף עליו מים אם צריך אבל לא תחליף המים ובכל המועד מצווה להחליפם כדי שישאר לחווה דור אז לפני שנתייחס לעניין הזה של האישה, מקומה של האישה בכל העניין הזה נראה לעניין הזה של להחזיר את הלולב למים להוסיף מים להחליף מים אומר באר הטב וחתב אליהו זותאה סימן תנא למה אני על מנהג עלמה שלוקחים בכל יום ערבה חדשה באגודה ומתוך שמושכין למטה כדי שיהיה למטה מן ההדס נושרים עליה ערבה ויש קורעין בכוונה ואינם מבחינים ולפעמים היו רוב העלים ויותר טוב לדעתי להגות קודם יום טוב הערבה שלמה עם הלולב ויתן עלולב במים ולא ליקח בכל יום חדשה מנהג שהתפצח עצלשכנזים כל יום מחליפים ערבה כי היא מתייבשת כמה שה מי שמכיר את אופן נטילת הלולב שלחנו אשכזים יש להם כבר להדס איזה מין קליאות דתיים כאלה שרביתים כאלה שמים אותם בתוכם. נרתיקים נרתיקים בשביל הדס, נרתיקים בשביל הערבה. אבל אצלנו לא. אצלנו אנחנו מעצבים את ההדס ואת הערבה מסביב. מלפפים את ההדס ואת הערבה מסביב ללולב ועוגדים. למרות שאין הלכה כרבי יהודה ש מצווה בחובה לאגוד. אבל מצווה מלמעד נאגוד. ואנחנו עוגדים אבל אנחנו לוקחים הדסים וערבה מ מנפפים מסביב לעלול, מוסיפים אצלנו, נוהגים להוסיף בעדסים, כן? בשביל שיהיה נאה, ירוק, ריחני, מגן, מגן על המשולש, מגן על הערבה, מלפפים וכושרים ואנו נוהגים להניח את ארבעת המינים בדלי שיש בו מים כדי שישמור על לחותו ועל רעמנותו ועל טריותו ואין העלים נושרים. ולכן ביום טוב שהיו שחל בשבת שאז כשעזין היו נותנים בשבת כשהיו מחזירים את הלולב למים לא מוסיפים מים כי אסור להוסיף מים כי המים הנוספים הם נותנים תוספת חיות ותוספת שמיחה וזה אסור רק להחזיר למים מותר ביום טוב בלי שבת מוסיפים מים אבל לא מחליפים בחול המועד מחליפים מים שאז המים שכל כולם חדשים הם טריים ומוסיפים חיות שמיחה בארבעת המינים. אומר בערטב בשם אליהו זותא למה לכם להחליף ערבה יום יום קורעים משירים עלים מה אתם צריכים את הדברים האלה משנה מפורשת שמים את ארבעת המינים בתוך המים אפילו בשבת מחזירים ולא מוסיפים אז באותם זמנים ביום טוב מוסיפים מים בחול המועד מחליפים מים ומכאן נבין את מנהג אבותינו שהם קורחים את את הלולב א במטלית מלפפים אותה כי על ידי ששמים אותה בתוך המים את הארבעת המינים המתלית נספגת במים ואז המים הם המטלית הספוגה מקיפה את כל את כל הירוקת מסביב ללולב וכך כל הירוקת נשארת ירקה רעננה עלים לא נושרים וכולי ואם כן הבאר הטב אומר הנה נלך למנהג הישן נחזיר ע להיות שנעה ולא נלך ונשים בתוך נרפיקים או נחליף נחליף כל יום ערבות או אולי גם הדסים בגלל שנשו בשביל מה יש את המנהג הקודם דרך אגב במטבעות מימי בר כוכבה שיש שם א איך קוראים מזמן דר כוכבה זה בס בסוף בית שני שיש שם את ההתבעה על המטבע את הלולב עם עם ההדסים וערבות וזה בדיוק כמו שהמסורת נשתמרה בתימם דהיינו אוסב כמות גדולה של א הדס וערבה מלפפת את הלולב ואגודה ואגודה בו ולא בתוך שרביטים כך שאבותינו בתימן שמרו על המנהג מדורי דורות מדורי דורות וזה המנהג האמיתי ומכאן נבין שאם אדם הולך עם מטלית מביתו לבית הכנסת הוא לא יוצא ידי חובה רק בבית הכנסת והוא מותר לו לברך כי הם מתלית זה חוצץ. עכשיו נבין מה מקומה של האישה. נאמר במשנה וכך רבנו פסק וכך גם מרן פסק שמקבלת אישה מיד בנה א מיד בעלה ומחזרת למים בשבת. שימו לב האישה פטורה אומר המשנה ברורה האישה פטורה ממצוות נטילת לולב כי זה מצוות עשה שזמן גרמה והאיר ערוך השולחן שמה אולי זה מוקצה בשבילה כי היא פטורה אמרו לא זה לא מוקצר יפה התגברנו על המסוכה זה לא מוקצר אבל נשים לב מקבלת אישה מיד בנה ומיד בעלה זאת אומרת מדובר בהנהגה של בית ודי מופלא שכולם משלימים זה את זה אין האישה אומרת למה אני פטורה ממצוות לו ליב מה אני מקופחת אני כך וכך ואין הבעל מתרברב ואומר מה אני נותן לו את פטורה את לא בדיוק בדרגה שלי חס ושלום אלא כל אחד בעמדה שלו בדיוק כמו בצבא כמו בצבא אלה קרביים אלה במפקדה אלה כך וכך אם לא כל אחד ימלא את מקומו לא יהיה ניצחון עם קרביים בלבד אלא כל אחד ואחד מקומו משלימים זה את זה כולם חטיבה אחת ולכן גם האישה הפטורה היא יוצאת בנפש חפצה לקראת בנה ולקראת בעלה שמחה בכך שהם שווים מבית הכנסת לאחר כממצא והיא מוקרנת מהקרנה תקשם שהיא גם מקרינה את האווירה השמחה הביטית עליהם כדי שנדע שיום טוב זה לא רק רוח לא רק רוחניות גם האכילה והשתייה שאותה היא מכינה וזה משלים ומזג בצורה הנפלאה ביותר כך משלימים זה את זה אז לכן גם הקדים את בנה לפני בעלה כי על זה שאומרים בנה אז זאת אומרת להוסיף בו חינוך ואהבה למצוות ואת בעלה כי כאמור היא רואה היא רואה בזה משהו שמראה על הנפש שחפצה בקיום המצוות וכולם שותפים בקיום המצוות. כך רבותיי נהגו אבותינו מדורי דורות. אבל מה נעשה לאחותינו הקטנה ביום שדובר בה בימינו שלנו שמקצים בנתיעות שהתערבבו כאן מנהגים חדשים וגם מודרנה וכל מיני דעות של פמיניזם שאין לו מקום אילו למדו את תורת הקודש וחוכמת הקודש היו רואים שאין מקום לטענות הפמיניסטיות אלה בוודאי יש טענות כלפי אנשים שהם טועים אבל לא כלפי השיטה לא כלפי התורה ואז בדרך כזו יש יופי יש חן ויש אחדות ולקודות של כל המשפחה ואז לא רק הנטילת לולב היא יש לה משמעות כל הטיפול בלולב לשים בתוך המים להחליף מים כמה הנחדים שלי היום מורגלים בגלל זה שאני מרגיל אותם בחול המועד להחליף המים ביום טוב הם יודעים שרק מחסירים ומוסיפים מים אבל לא לא מחליפים מים יודעים את ההלכות מודעים בכמה גברים ואז גם לא מגיעים לחומרות שאינם מודעים להם יבואו לך ביום ביום שבת ויגידו לך שמע אסור לך לקחת מתוך ה מתוך הכלי שיש בו פרחים רחניים א הגרטל אסור לך לקחת את את הפרח ולהריח זה מוקצא כי זה בתוך המים ואם אתה מרים אתה בעצם טולש ואם אתה מחזיר אתה זורע לא שני מפורשות מותר להחזיר בשבת רק לא להוסיף מים וכולי כלומר עם אמונים על המנהגים הקדמונים על הליכות החן גם יש הלכות מדוקדקות אבל אם מתנתקים מההליכות אם מתנתקים מהמנהגים אז גם ההלכות נעשות משובשות ומשום כך הרחבתי את הדיבור על העניין הזה כי יש כאן דרך ושיטת חיים שלומדים מאוד קדומים מהמשנה וכאמור מנהגי תימן שעדיין יש בהם נוף קדומים שגם הם הם הולכים ומתקרסמים בגלל ההשפעה הגדולה מאוד של המערביות ושל המודרניות שחודרת גם אלינו וכבר הבעל חוזר לבד עם הילדים מחזיר גם כאמור הוא כבר לא מודע מוסיפים מחליפים מים וכל הדברים האלה הולכים ונהרסים וחבל ומן הראוי שהדברים האלה התפרסמו כי כאמור יש בזה תשתית לעבודת השם אמיתית של ביחד בלחוד רבי חניה בן עגשמ לא