לולב קנרי, האם יש לפסלו בגלל חוסר הדמיון המלא שלו לדקל המצוי?

תזכיר תמציתי: כשרות לולב קנרי לנטילת לולב

נושא מרכזי: הדיון ההלכתי סביב כשרותו של לולב קנרי (שמקורו באיים הקנריים שבאוקיינוס האטלנטי) לשימוש כמצווה של נטילת לולב בחג הסוכות.

רקע: הרב חיאל עטרי העלה שאלה בדבר כשרות לולב קנרי, תוך שהוא מציין כי מדובר בסוג של דקל שאינו מניב פירות ראויים לאכילה, אך כן מניב פירות קטנים הדומים לתמרים. שאלה זו הובילה לדיון נרחב בקרב פוסקי ההלכה האחרונים.

פלוגת דעות מרכזית:

• פוסלים בתקיפות: קיימת קבוצה של פוסקים, ובראשם הרב אברהם ישעיהו קרליץ (בעל ה"אגרות משה"), אשר פוסלים את הלולב הקנרי מכל וכל.
• הנימוק העיקרי של הפוסלים (כפי שמובא בשם הרב משה פיינשטיין): יש להתמקד בדמיון בין המין הנדון למין המקורי והמוכר. בהיעדר דמיון משמעותי, אין להכשיר את המין החדש. הרב פיינשטיין משתמש כאן בעקרון של "קל וחומר" - אם מינים הדומים מאוד למין המקורי (כגון לימון לאתרוג או אתרוג מורכב) נפסלים, קל וחומר שיש לפסול מין שאינו דומה.
• ציטוט המייצג את גישה זו: "אנחנו צריכים לראות את הדמיון ואם אין דמיון אז זה לא זה מה שה מה שהתורה אמרה הוא עושה קל וחומר ומה לימון שהוא כל כך דומה לאתרוג פוסלים אותו ואומרים זה לא מנו ויתרה מזו אפילו אתרוג המורכב שהוא ממש דומה לאתרוג פוסים אותו ואומרים שלום אינו למרות הדמיון הרב זה על אחת כמה וכמה שהוא לא דמה שאין שום סיבה בעולם שנכשיר אותו זה ההגיון המנחה את הקו של משה פינשטיין זכר צדיק לברכה".
• מכשירים בשופי: קיימת קבוצה אחרת של פוסקים, ובראשם הרב עובדיה יוסף, אשר מכשירים את הלולב הקנרי.
• גישת הביניים (הכותב): הכותב מציג גישת ביניים, לפיה "אין סיבה לפוסלו", אך מדגיש שלא אמר "כשר". גישה זו מבקשת לבחון את הדברים לעומק לפני פסיקה סופית.

שיקולים מרכזיים בדיון:

• ההגדרה ההלכתית של "כפות תמרים":הרמב"ם (רבי משה בן מימון) בהלכות לולב (פרק ז', הלכה א') מגדיר "כפות תמרים האמורים בתורה" כ"חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלים לכאן ולכאן. אלא כשיהיש כמו שרבית והוא נקרא לו לו."
• נקודה חשובה: הגדרתו של הרמב"ם מתמקדת במונח "דקל" ובמצב הצמיחה של העלים ("כשהיש כמו שרבית"), ואינה מזכירה את נושא הפירות.
• ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "כפות תמרים האמורים בתורה הן חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלים לכאן ולכאן. אלא כשיהיש כמו שרבית והוא נקרא לו לו. זהו. אין יותר ולא כלום. רק הדברים האלה. לא אמר עושה פרי, לא עושה פרי, שום דבר אלא הן חריות של דקל."
• המסורת ("מה אבותינו כל הזמן עשו"):הכותב מדגיש את חשיבות המסורת בהכרעה הלכתית. יש לבחון מה היה מקובל אצל הדורות הקודמים, שכן "הקבלה המסורת עמוד גדול מאוד מאוד בהוראה דור לדור ידיע עומר כך בקולת השופר כך בלולבים בארבעת המינים כל דבר ודבר המסורת זה כלל גדול."
• המסורת מתייחסת לשימוש בלולבים המוכרים באזורם במשך דורות.
• ידע מחקלאות מודרנית ("מה עולם המדע החקלאי אומר"):הכותב מציין כי יש להסתייע בידע של מומחים בתחום החקלאות כדי להבין את סוגי הדקלים השונים.
• ישנם לפחות 70 מיני דקלים שונים באזורנו.

ההבדלים בין לולב קנרי ללולב המוכר:

הכותב מצביע על מספר הבדלים בין הלולב הקנרי ללולב התמר המוכר:

• אינו מוציא פירות הראויים לאכילה.
• שינויים בתבנית הצמיחה.
• שינויים במראה העלים.
• שינויים בגובה העץ והגזע.

מסקנה ראשונית (של הכותב): לאור הגדרת הרמב"ם המתמקדת ב"חריות של דקל" ובצורת הצמיחה, ובשים לב לעובדה שהלולב הקנרי אכן גדל על דקל, אין סיבה לפוסלו על פניו. עם זאת, יש להמשיך ולבחון את הנושא לאור המסורת והידע המדעי.

נקודות נוספות:

• הדיון סביב כשרות הלולב הקנרי נובע מהגעתו לאזורים בהם נהוג ליטול לולבים מסוגים אחרים.
• המספר 70 (מיני דקלים) מוזכר בהקשר אפשרי לרמזים בתורה בנוגע לתמרים.

חשיבות: סוגיה זו מדגימה את האתגרים בפסיקה הלכתית כאשר מתעוררים מקרים חדשים שלא היו מוכרים בעבר, ואת הצורך לשלב בין מקורות הלכתיים, מסורת וידע מדעי.