מי שקם מאבלו, האם אסור לו לשבת בבית הכנסת במקומו הקבוע?

וכן לרגל העובדה שחברנו אמי היה בהבל שבעה ימים על אביו זכרו ברכה ושב לבית הכנסת היום למקומו לכן נייחד את ההלכה היומית ביחס לדין המקום שינוי מקום שהעבל מחוייב בו ונקרא את דברי רבנו ונברערם הואיל ולא תמיד א ההלכה הזו מבוררת או נשמרת בצורה הלכתית בפרק שביעי מהלכות אבל הלכה חמישית כתב רבנו האבל בשלושה הראשונים אינו הולך אפילו לבית אבל אחר. כלומר, בשלושה ימים הראשונים הוא חייב להישאר רק בבית האבל שבו הוא נמצא. עד כדי כך הוא אפילו לא יוצא לבית אבל אחר. מכאן והלך הולך ואינו יושב במקום המנחמים. אלא במקום המתנחמים. כלומר, מיום השלישי לאבל עד יום השביעי לאבל. אם חל, אם מישהו נפטר קרוב או בשכונה, רשאי הוא לצאת, כי חלפו שלושה ימים, רשע הוא לצאת מבית האבל וללכת לנחם את האבלים החדשים. אבל הוא לא יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים כי הוא בעצמו עדיין שרוי בבל, עוד לא גמר את השבעה ולא יצא למקום אחר מפתח ביתו כל שבת הראשונה, כלומר כל השבוע הראשון לאבל אינו יוצא מפתח ביתו אלא נשאר בבית האבל מ מותק כל שבעת הימים. נכון שיש מצבים שאנו מתירים לעבלים לצאת מבית האבל בלילה ולחזור ביום. בדרך כלל מדובר בזקנים, חולים סעודיים, זקוקים לטיפולים. לאלה אנו מרשים לצאת. אבל אנשים אבלים בריאים רגילים צריכים לשאר בבית האבל כל שבעה ואינם יוצאים מבית האבל לבתיהם כל שבעה בשבוע הראשון של האבל שנייה שבת שנייה כלומר שבוע שני לאבל יוצא ואינו יושב במקומו כלומר הנה קלו כל השבעת ימים מותר לעמית האבל והולך לביתו או לבית הכנסת, אבל איננו יושב במקומו, כי עדיין יש לו מקצת אבלות וצריך שיהיה ניכר שהוא באבל ולשב מקומו זה כאילו שהוא חוזר לסדר יום רגיל ולכן אינו יושב במקומו אלא משנה. מתרחק לפחות ארבע עמות ממקומו יושב מקום אחר זה בשבוע השני של האבל שלישית כלומר בשבוע השלישי של האבל יושב במקומו ואינו מדבר כדרכו כלומר אין כבר איסור לשבת במקומו בשבוע השלישי של העבל אבל אינו מדבר כדרכו אין לומר שבשבוע הראשון והשני אינו מדבר כדרכו אלא אל במינון נמוך מאוד. רק מה שצריך לדבר מדברים לא מעבר לזה כי אחרת חס ושלום כאילו האבל הוא דבר של מה בכך ואילו האבל מזמין הכנאה משום כך לא מדבר כדרכו רביעית בשבוע הרביעי הרי הוא ככל אדם ואז הוא יכול גם לשבת במקומו וגם לדבר ככל אדם כמובן לא להתלוצץ חס ושלום, לא להרבות בשמחה חס ושלום, אלא הם דברים שהוא אסור בהם. אבל לא להגביל את עצמו מבחינת מינון הדיבור. אם הוא צריך לדבר עם זה או עם זה, אבל לא חס ושלום, לא לצנות ולא שמחה. בשולחן ערוך יורד דעה, סימן שצג. אומר מרן אבל שלושה עמים הראשונים אינו יוצא לבית האבל. כלומר אפילו לבית האבל הוא לא יוצא כי שלושה ימים הראשונים ריתוק ממשי כמובן חוץ מחולים זה דברים אחרים ולא לבית הקברות מכאן ואלך אם מת לאחרים מת בשכונתו יוצא אחר המיטה לבית הקברות ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים ואם אין שם זה המעשה עם הרב עזר הבסיס בראש עין שמחותני הרב שלמה נהרי נפטר והרב עזר הבסיס היה באבל בתוך שבעת ימים אזי עזב את הבית האבל בא כשהוא עטוף בטלית ועם בגדיו הקרועים בגדי אבל אל הלוויה הספיג ושב לבית האבל יכל למשל בזמן סיום ל אם היה ממשיך או בבית האבל לשבת ליד המתנחמים אם הוא היה רוצה לנחם אבל זהו הדין ואם אין שם כדי מיטה בקובריה יוצא אפילו ביום ראשון ואפילו בשכונה אחרת כלומר בעמותינו מרובים יש כאלה לוויות שאין בכלל מי שילווה ממש עלוב עלוב עלוב כמו אצלנו ברוך השם עדיין יודעים מה זה דרגמילות חסדים באים ללוויה באים לנחם וכולי אז אם אין שם כדי מיצה וקברע אז האבל ששמע שמישהו נפטר ואומרים תשמע עלובן אין בכלל מי שמלווה יוצא אפילו ביום הראשון לאבלו כלומר בתוך השלושה ימים הראשונים יוצא ללבות כי אמרנו בשלושה ימים הראשונים לא יוצאים ואפילו בשכונה אחרת הגה או ומקצת יום שלישי הרי הוא ככולו ולא ראיתי נוהגים כן עכשיו כי אין אבל הולך לבית הקברות ולא לבית האבל כל שבעה. זה הרמא אומר. ואפשר והרי המעשה שסיפרתי לכם עם הרב עזר הבסיס הוא נגד דברי הרמה אלו כי מנהגן הוא אחר. ואפשר שלב חיוב הוא אל הרשות מחר שעכשיו אין מתנחמים כמו בימה שב תעשה אביו. אבל שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו. שימו לב שמרן כתב במקום שבת הראשונה שבוע הראשון זה אותו דבר גם כוונת רבנו שבת ראשונה שבוע הראשון אבל זה גורם הביטוי שבת הראשונה או שבת שנייה גרם לעמרצות או אפילו חס וחלילה גם אפילו למורה הוראה לתת הכשר למנהג שהוא אסור מבחינה הלכתית שעוד מעט נגיע אליו לעניין שינוי מקום בשבת אבל שבוע הראשון אין הוא יוצא מפרח ביתו אפילו לשמוע ברכות חופה או ברכות המילה ושוב מעשה שהיה ולא רק מקרה אחד שמישהי א התעבלה על אמא שלה וביטה הייתה צריכה להיות בחתונה וזה עדיין בתוך השבעה לפי מרן מה כתוב אבל שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו אפילו לשמוע ברכות חופה או ברכות המילה וזה דין שקשה מאוד לקיים אותו מאוד מאוד לדחוט את החופה אי אפשר מצד שני להוציא את האבל מביתו אסור לפי ההלכה היושרה של הרב חיים דוד דלוי זכרו נכ שהיה רבא של תל אביב היושרה הוא היה אדם ישר מאוד אמר נראה לי שאין דרך אחרת אם הם רוצים שהאבל יהיה שותף לחופה שילכו אליו יעשו את החופה בבית האבל ואחר כך ילכו לעשות את ה סיבה בעולם זה היושרה שלו לעומת זאת הרב פיינשטיין זכר ברכה אמר לו מאחר וזה יכאב מאוד מאוד לחתן או לכלה שאבא או אמא לא באים לחופה התירו להם לצאת מבית האבל אבל עשינו זאת פעם אחת כי קשה היה מאוד לשכנע אותם לעשות בבית ה בבית האבל את החופה אז התרנו אבל עשינו את זה שאכן באמת העבלה באה סתטרה בחדר כדי לא להיות שותפה לכל הצרמוניה עד שהעמידו את החופה הפסקתי את כולם כבר כולם הם בחופה דמה אין מוזיקה הביאו את האמא ניהלתי את החופה בלי מוסיקה רק את החופה גמרנו את החופה נתנו אפשרות לאמא לחזור לבית העבל ואז המשיכו בשמחה לעומת זאת רים כבר מסתמכים על זה שאומרים ואם הבן או הבת החתן או הכלה יכאב להם ויו עצובים והשמחה שלהם תהפך להיות לטוגה התירו להם אפילו כל ה כל החתונה דהיינו שאבא אמאלים אפילו בתוך שבעה ישארו כל החתונה וזה היתר מרחיק לכת מאוד מאוד אבל סומכים על המקל בזמן האבל אבל אשרי האדם שלא יחפש לו לסמוך על המקל אלא יאמר זה דין ועשו להם לצאת אז די מספיק שכבר הקלנו שמגיע את החופה אבל הלכה מפורשת בזמן זה שהרי אפילו רבותיי בשלושה ימים הראשונים לא התירו אפילו ללכת לבית אבל לא התירו לכת להלוויה רק אם אין אם אין מספיק מלווים עד כדי כך ואיך נטיר בתוך שלושה ימים ים שונים זה מעשה שהיה בתוך שלושה ימים ראשונים הביאו את האמא לתוך כל השמחה או לכל השמחה זה מעשה שהיה ערכתי חופה כזו רק אני לא התערבתי בזה הועיל ו מישהו רב אחר התיר לה אז יותר לא התערבתי בעניין הזה ברור שנייה כלומר שבוע שני יוצא ואינו יושב במקומו ואינו מדבר שלישית יושב במקומו ואינו מדבר הגה ואם רוצה שלא לשב במקומו בשבוע שלישי הוא לדבר הרשות בידו ועכשיו נוהגים שאין יושבים במקומם כל 30 יום על אביועל אבי ואמו כל 12 חודש כלומר אשכנזים מרחיקים לכת על אבל רגיל אבל רגיל נהגו 30 יום לשנות את המקום ועל אבא ואמא 12 חודש משנים את המקום זה לא המנהג שלנו אבל נהגו אצלנו שנות מקום אבל תכף תראו לאן הגיעו נאמר במרן רביעית הרי הוא כשאל כל אדם כמו רבנו אפילו לא שלמו שלושה שבועות כגון שמת באמצע השבוע מיד שקלה אותו שבוע בשבוע שאחריו חשיב שבוע הבא רביעי ג האבל אומר מרן אינו יוצא בחול לבית הכנסת אבל בשבת יוצא זה בתוך שבעת ימי אבל ברוך השם אצלנו רבים המנחמים באים להתפלל יום יום אצל העבירים ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לבית הכנסת אצלנו לא מביאים ספר תורה נכון בתימן בצנעה לא היו מביאים ספר תורה אבל נפיק מזה חורבה ומאריץ כעס אמנם הוא היה ועד המנהג הזה שלום ועם ספר תורה אבל אמר לציבור שהציבור הלך חייבים אחד בית כנסת לשמוע ספר תורה היום הרב יוסף מורה הובא וכולם אפשר להביא ספר תורה לפני יום שני ולפני יום חמישי לפני שבת ואז זה כבר מותר לבית האבל הגע ובמתינות אלו נוהגים שאין יוצאין אלא בשבת ואם האבל מוהל וכולי ד' הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בבית הכנסת בשבת יפה הם עושים הגה ויש אומרים שגם בשבת ישנה מקומו וכן המנהג פשוט ואין לשנות המנהג אומר מרן הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בית הכנסת בשבת יפה הם עושים כלומר בשבת אסור להפגין אבלות פרסיה ואים רגילים שעמי יושב במקום מסוים ופתאום בגלל האבל ביום שבת רואים אותו נודד למקום אחר זה נקרא אבל פרסיה והבלות פרסיה בשבת אסור לכן צריך לשבת במקומו אומר הרמה לא שהם נוהגים שגם בשבת הוא משנה את המקום אבל ומעריץ דווקא נתן גיבוי למנהג הזה ויש כאלה שנהגו א איך קוראים נהגו במנהג הזה אבל נדע שהמנהג ש שלא משנה את המקום ביום שבת הוא לפי הדין המנהג השני טעון הסברים כי הוא לא בנג הוא לא לפי הלכה ואילו המנהג שלא משנה את מקומו בשבת הוא לפי הדין ואשרי אדם שנוהג לפי הערכה לא לרב מחלוקת אם מישהו שואל אותו אומר ככה הרב אמר לי זהו יתבר אבל ביום שבת אין להפגין אבל פרסיה וכך לא ישנה מקום שבת לסיכום בשבת זו שבוע שני זה הוא משנה את מקומו ואבל חוץ משבת בשבת הוא ישב במקומו כן גבלסיה אבל שבת שבוע שלישי יכול לחזור למקומו אבל אין מדבר כדרכו הכנעה זה זו הדרך העולה בית אל רבי חנין שמס