שקית של התפילין ושאר תשמישי קדושה שבלו, האם טעונים גניזה?

שאל השואל ואמר האם תשמישי קדושה או תשמיש לתשמיש האם הם כשהם בולים טעונים גניזה או לא נפקמינה היא האם גם השקית של התפילין או שקית של שקית אם היא מיוחדת רק לתפילין כשהיא בלה האם היא תעונה גנוזה או לא. וכן ספר תורה הוא עצמו קדוש. יש משפחות יש מטפחות יש ארון יש ארגז של ספר תורה יש מטפחות של הארגז. האם כשאלה בלים תעונים גניזה או לא תעונים גניזה? והתשובה ברמת העיקרון אין תעונים גניזה אלא עלינו להבחין בין שתי ש סוגי גניזות בין גניזה שקוברים את הספר ליד תלמיד חכמים ובין גניזה שמטרתה היא כדי לא לזרוק את הדברים האלה של קדושה כדי שלא יבואו לידי בזיון והתשמישים של קדושה צריכים גניזה לא ליד מת מצווה או להית קבר של תלמידי חכמים אלא למנוע הבעתם לידי בזיון למנוע זריקתם רבנו בפרק עשירי מהלכות תפילין ומזוזה ספר תורה הלכה שלישית כתב ספר תורה שבל או שנפסל נותנים אותו בכלי חרב וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים וזוהי גניזתו. כלומר, אי אפשר לקחת ספר תורה וסתם לגנוז אותו, אלא יש לגנוז אותו בכלי חרס, למען יעמוד ימים רבים. למען יעמוד ימים רבים וקוברים אותו אצל תלמיד חכמים. כלומר, שתי נקודות מייחדות את הגניזה הזו א' שמירה עליו שלא יקלה על ידי שנותנים אותו בכלי חרס ב שמירה א איך קוראים לשים אותו ליד תלמיד חכמים וזוהי גניזתו מטפחות ספרים שבלו המטפחות ספרים מתקדשות בגלל העובדה שהם במגע ישיר עם הספר תורה ולכבוד הספר תורה ולמה הספר תורה ולכן יש בהן קדושה אז מטפחות ספרים שבלו עושים אותן תכריחין למת מצווה וזוהי גניזתן כלומר לא חוששים שהם מתבלות ונאכלות כמו שגוף הנפטר נאכל כי העובדה ששמו אותן כתכריכין למת מצווה זוהי דרך גניזתן מכאן אנו עוברים להלכה הבאה. תיק שהוא חן לספר תורה והוא נח בו. וכן המטפחות והארון, הארון כאן הכוונה לא ארון הקודש שהוא ממבנה אלא מתלטל מעצים וכיוצא בזה. והארון או המגדל שמניחין בו ספר תורה. אף על פי שה ספר בתוך התיק וכן הכיסא שהוכן להניח עליו ספר תורה והונח עליו ספר תורה הכל תשמישי קדושה הן ואסור לזור כאן שימו לב איך רבנו מתחיל כל אלה שהם משמשים את הספר תורה יש להם הגדרה שהם תשמישי קדושה והועיל ותשמישי קדושה הם אסור לזורקן. כלומר זה מתחיל קודם כל ואסור לזורקן כי זריקטן זה י בזוין. זהם תשמישי קדושה. אלא כשיבו או כשישברו נגנזין. ולא אמר רבנו נגנזין בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים. לא אמר רבנו נגנזים ונקברים ליד תלמיד חכמים. לא. אלא נגנזים. אבל הבימות שעומד עליהן אוחז ספר תורה, ספר תורה, אז הם לא משמשות ישירות את הספר תורה, אלא אוחד הספר תורה, עומד על הבימות. והלוחות שכותבים בהם לתינוק להתלמד, אין בהם קדושה. וכן רימוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושים ספר תורה לנוי, תשמישי קדושה הן. ואסור להוציא לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן סבר תורה או חומש ושוב יש לנו עוד הלכה אחת ובזה נוכל לסכם מותר להניח ספר על גבי ספר ואין צריך לומר על גבי החומשין ומניחין חומשין על גבי נביאים וכתובים אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי החומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה וכל כתבי הקודש אפילו הלכות והגדות אסור לזרוק אותן אסור לזרוק אותן הקמיעים שיש בהן עניינים של כתבי הקודש אין נכנסים בהן לבית החזה אלא אם כן היו מחופות אור הנה רבנו כאן אומר אסור לזרוק אותם הוא אפילו לא חזר על כך שהם טעונים גניזה. אבל לכאורה כתבי הקודש אינם פחוטים מאשר התשמישי קדושה. שהתשמישי קדושה אמרנו אין לזורקן אלא לגונזן. וממילא אנחנו מבינים שהאיסור זריקה כאן משמעותו שלא יביא אתו לידי ביזוי. ואז ה דרך דרך ההגנה לשמור על כתבי הקודש שבלו או נקרעו מפני בזויין או תשמישי קדושה שבלו או נשברו מפני בזויין שיגנוז אותם יכול לשים אותם באיזשהו ארון באיזשהוא מדף אף שבמהלך הזמן הם מתרתבים אולי מתקלים עוד יותר אין עלינו חובה לגנוז אותם גניזה כשל ספר תורה ששניים מרכיבים לה האחת למען יעמדו ימים רבים וזה בכי חרס בית לית תלמיד חכמים אלא לא יהיו שונים ממטפחות של הספר שעשינו מהם תכריך למת וזהו זוהי גניזתן כי כמה כבר יכולים המטפחות להחזיק מעמד לא כמו ספר תורה שיכול להחזיק מעמד הרבה זמן. ולכן כיוון שזה אורך חייהם שמים אותם על מת מצווה ומתקלים מאליהם. כך כל כתבי הקודש שבלו להבדיל מספרי תורה. כל כתבי הקודש שבלו או נקראו או תשמישי קדושה לרבות תשמיש לתשמיש כגון שקית שלקית שמיוחדת לאותו תפילין. כל אלה טעונים גניזה אבל לא ברמה למעניע מדווי ימים רבים אלא רק מניעת זריקתן ולכן אני אומר אפשר לשים אותם במדף אפשר לשים אותם במחסן אפשר לשים אותם בארגז אף שאולי במהלך הזמן יש אבק יש רטיבות יש כל מיני דברים מכלים אין עלינו חובה להגן עליהם מפני הדברים האלה כי הגניזה מהסוג הזה היא רק יש לה תכלית אחת מניעת זריקתן כי הזריקה יש בה יש בה בזוי ובזוי כזה הוא אסור רבי חני אומר