האם דין תשמישי קדושה כדין ס"ת שבלה שגניזתו היא בכלי חרס והטמנתו בקברו של תלמיד חכמים?
הלכה היא שאסור לזרוק תשמישי הקדושה שבלו, מפני ביזוין. מהי, אם כן, דרך גניזתן?
תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"
מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך קטע הטקסט "הטקסט שהודבק", הדן בהלכות גניזת תשמישי קדושה וכתבי קודש שבלו.
הבחנה מרכזית בין סוגי גניזה:
הטקסט פותח בשאלה עקרונית הנוגעת לחובת גניזה של תשמישי קדושה ותשמישים המשמשים לתשמישי קדושה כאשר הם בלים. התשובה המובאת מבצעת הבחנה יסודית בין שני סוגי גניזה:
- גניזה לצד תלמיד חכם: סוג גניזה זה, המצוין במיוחד לגבי ספר תורה שבל או נפסל, כולל קבירה בכלי חרס ליד תלמיד חכם. מטרות גניזה זו הן:
- "שמירה עליו שלא יקלה על ידי שנותנים אותו בכלי חרס" - הגנה פיזית על הספר מפני בליה מואצת.
- "שמירה א איך קוראים לשים אותו ליד תלמיד חכמים וזוהי גניזתו" - כבוד הספר על ידי קירבתו למקום של תורה ויראה.
- הציטוט מרבנו (הרמב"ם) מובא כאסמכתא: "ספר תורה שבל או שנפסל נותנים אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכמים וזוהי גניזתו."
- גניזה לשם מניעת ביזיון: סוג גניזה זה מתייחס לתשמישי קדושה אחרים וכתבי קודש שבלו. מטרתו העיקרית היא "כדי לא לזרוק את הדברים האלה של קדושה כדי שלא יבואו לידי בזיון". גניזה זו אינה מצריכה קבורה בכלי חרס או ליד תלמיד חכם.
הגדרת תשמישי קדושה וחובת גניזתם:
הטקסט מגדיר קבוצות שונות של חפצים כ"תשמישי קדושה" ומבהיר את הדין לגבי גניזתם:
- מטפחות של ספר תורה: מתקדשות מכיוון שהן "במגע ישיר עם הספר תורה ולכבוד הספר תורה ולמה הספר תורה ולכן יש בהן קדושה". גניזתן נעשית על ידי שימוש בהן כתכריכים למת מצווה: "מטפחות ספרים שבלו עושים אותן תכריכין למת מצווה וזוהי גניזתן".
- תיק, מטפחות וארון של ספר תורה (מתלטל): גם הם מוגדרים כ"תשמישי קדושה הן ואסור לזורקן". הסיבה לכך היא שהם "משמשים את הספר תורה". כאשר הם בלים או נשברים, יש לגונזם, אך לא מצוין אופן גניזה מיוחד כפי שקיים בספר תורה עצמו. "אלא כשיבו או כשישברו נגנזין."
- בימות ואמצעי לימוד לתינוקות: אלה "לא משמשות ישירות את הספר תורה" ולכן "אין בהם קדושה".
- רימוני כסף וזהב לנוי ספר תורה: מוגדרים כ"תשמישי קדושה הן" ואסור להוציאם לחולין אלא לצורך קניית ספר תורה או חומש בדמיהם. "ואסור להוציא לחול אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן סבר תורה או חומש."
דיני הנחת ספרי קודש זה על גבי זה:
הטקסט מציג סדר עדיפות בהנחת ספרי קודש: "מותר להניח ספר על גבי ספר ואין צריך לומר על גבי החומשין ומניחין חומשין על גבי נביאים וכתובים אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי החומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה."
דין כתבי קודש שבלו וקמיעות:
- כל כתבי הקודש, "אפילו הלכות והגדות", אסור לזורקם. אף על פי שלא נאמר במפורש שיש לגונזם באופן דומה לתשמישי קדושה, ההיגיון הוא שאסור לזרוק אותם כדי למנוע ביזיון. "וכל כתבי הקודש אפילו הלכות והגדות אסור לזרוק אותן אסור לזרוק אותן."
- קמיעות שיש בהן עניינים של כתבי הקודש אסור להיכנס עמן לבית הכסא אלא אם כן היו מכוסות. "הקמיעים שיש בהן עניינים של כתבי הקודש אין נכנסים בהן לבית החזה אלא אם כן היו מחופות אור הנה רבנו כאן אומר אסור לזרוק אותם הוא אפילו לא חזר על כך שהם טעונים גניזה."
סיכום והבהרה לגבי גניזת כתבי קודש ותשמישי קדושה שאינם ספר תורה:
הכותב מבהיר כי האיסור לזרוק כתבי קודש ותשמישי קדושה נועד למנוע ביזיון. לכן, הדרך לשמור עליהם היא לגונזם, אך אין חובה לגונזם באופן המיוחד של ספר תורה (בכלי חרס וליד תלמיד חכם). אפשר להניח אותם בארון, מדף או ארגז, גם אם במשך הזמן יתבלו עוד יותר. "אלא לא יהיו שונים ממטפחות של הספר שעשינו מהם תכריך למת וזהו זוהי גניזתן כי כמה כבר יכולים המטפחות להחזיק מעמד לא כמו ספר תורה שיכול להחזיק מעמד הרבה זמן."
ההדגשה היא כי גניזה מסוג זה נועדה רק ל"מניעת זריקתן כי הזריקה יש בה יש בה בזוי ובזוי כזה הוא אסור".
לסיכום:
הטקסט מציג הבחנה חשובה בין גניזת ספר תורה לגניזת תשמישי קדושה אחרים וכתבי קודש. בעוד שגניזת ספר תורה מחייבת קבורה בכלי חרס ליד תלמיד חכם לשם שמירה וכבוד, גניזת השאר נועדה בעיקר למניעת ביזיון וניתן לבצעה על ידי הנחתם במקום מכובד, גם אם אין בכך שמירה פיזית לטווח ארוך. האיסור המרכזי לגבי כל אלה הוא איסור הזריקה.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
כיצד מעודדים ילדים לעלות לתורה ושומרים על סדר התפילה בבית הכנסת?
שלום וברכה לרב הגאון הרב רצון ערוסי
ברוך השם כבר כמעט 3 שנים יש לנו מניין תימני בלדי בשכונה חדשה
שמתקיים באולם בבית ספר
בכל שישי אנו מארגנים את האולם עם שולחנות כסאות היכל ספר תורה ותיבה לש"צ
וכמובן גם עזרת נשים
עליית לוי לתורה כשאין כהן
לק"י באחד הגליונות האחרונים של "אור ההליכות", ראיתי שהרב חולק על דעת מארי, וסובר שמותר ללוי לעלות ראשון/שני/שלישי כאשר אין כהן. האם הרב מבין אחרת את דברי רבנו הרמב"ם, מהם נראה בפשטות שלא יעלה הלוי כלל, או שמא פשוט אין מנהגנו כרבנו בדבר זה. אשמח אם יוכל הרב לפרט בעניין כיון שראיתי בכך מנהגים ממנהגים שונים. תודה רבה.
כיצד תפעל הנהלת עמותה בית כנסת בנסיבות שמחצית חברי העמותה חסרי יכולת להשתתף בהשקעה בריהוט?
האם רשאית האסיפה הכללית לקבל החלטה מפלה עבור אלו שלא השתתפו במימון הריהוט, שמשמעותה שהם ישבו בכסאות פלסטיק?
מה מעמדן של החלטות אסיפה הכללית של עמותת בית כנסת אם הן עומדות בסתירה לרוח ההלכה?
מהן דרכי הפעולה שעל הנהלת בית הכנסת לנקוט בנסיבות שחלק מחברי העמותה מסרבים לשאת בנטל ההשקעה בריהוט וכד'?
ציצית
לרב ערוסי שלום! ברצוני לשאול:
1. מה דינה של "טלית קטן" לפי מורנו הרב יוסף קאפח?
2. האם אני צריך לברך עליה "להתעטף בציצית"?
3. והאם "טלית קטן" הינה חובה לדעת מורנו הרב יוסף קאפח? אשמח לקבל את תשובתך.
בתודה מקרב לב.
ברכה בספר
שלום רבי! כידוע, יש שמגנים את הספר תורה האשכנזי. אני תימני. כידוע - התימנים שמרו את המסורת, למשל: הכתב בספר תורה, נוסח התפילה וכו'.
רציתי לשאול אותך שאלה בתור תימני. האם אני יכול לעלות לספר תורה אשכנזי ולברך (!) על העלייה? מכיוון שיש שמגנים את הספר תורה האשכנזי. מצפה לתשובה, יונתן
תפילין
שלום לכבוד הרב מגיל בר מצווה שאבי לימד אותי להניח תפילין והתחלתי להניח ולברך אני מברך גם על התפילין של היד וגם של הראש בלי קשר לדיבור או לא. (כפי שאבי לימד אותי) האם אני עושה נכון? האם אסור לברך על התפילין של ראש וזוהי ברכה לבטלה או שיש מסורת או מנהג ביהדות תימן לברך על התפילין של ראש. אני מתחבט בסוגיה זו כבר הרבה זמן ולא הצלחתי לקבל תשובה ברורה. אודה לך אם תוכל להרחיב בסוגיה זו.
תודה רבה.
בית כנסת שמגיעים מתפללים חולים שאין להם שליטה על הסוגרים, האם מותר להתפלל שם?
האם מותר לאדם להרהר בדברי קודש בביתו במקום שישנה שם צואה?
היש הבדל בדין בין צואת אדם לצואת בע"ח?
עד כמה ירחיק אדם מהצואה אם ברצונו לקרוא קרית שמע, האם זה תלוי בריח הרע שיש או אין בה?
בשאלה דנן, האם ההיתר לתפילה בבית הכנסת תלוי בקיום ריח רע או ניתן להסתפק בכסוי הצואה בחיתול וכיו"ב?
לבישת טלית ללא חיוב במצווה
כבוד הרב שלום! האם זהו הידור מצווה בלבישת טלית לאשכנזי (שהרי לא נוהג בלבישת טלית) לפני החתונה - ואחרי בר מצווה, ואם כן מהם הטעמים? או שלא נהוג ועל כן הרב ממליץ שלא ללבוש. בכבוד רב אבידן
המשך - פסל בהיכל?
אבל לפי הגמ' ביומא נד. כמדומני, עם ישראל כן ראה את הכרובים כשהיו עולים לרגל. שנית, האם ידוע לרב על קיום המנהג הזה מספרות תורנית חוץ ממקור זה, ומהו אותו רגל בו מדובר?
תפילין
שלום רב אבי זצ"ל לימד אותי להניח ולכרוך תפילין של יד עד הסוף, כולל הכריכות על האצבע לפני הנחת תפילין של ראש, כיוון שזה סוף קשירתם, שונה מהמקובל. גם את בניי הדרכתי כך. האם ידוע לך על פסיקה / מנהג כזה, מה מקורותיו. האם אני צריך / יכול להמשיך בהנחת תפילין בדרך זו. בכבוד רב חזקיהו