בראשי חודשים ובחולו של המועד, האם סדר היום קודם לתפילת מוסף?

תמצית מסמך תדרוך: סדר אמירת סדר היום בראש חודש וחול המועד - מחלוקת מנהגים

מסמך זה מתמצת את עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הטקסט המצורף, העוסק בשאלה הלכתית וקהילתית בנוגע לסדר אמירת "סדר היום" (קטעי תפילה ופסוקי תהילים מיוחדים הנאמרים לאחר תפילת שחרית בימים מסוימים) בימי ראש חודש וחול המועד, והאם יש לאומרו לפני או אחרי תפילת מוסף.

נושא מרכזי:

הטקסט מתמקד במחלוקת קיימת או בשני מנהגים היסטוריים שונים בנוגע לסדר קדימת תפילות וקטעי תפילה בראשי חודשים ובחול המועד: האם יש לומר את סדר היום לפני תפילת מוסף או אחריה?

עמדת רבנו (הרמב"ם):

רבנו משה בן מימון (הרמב"ם) פוסק באופן חד משמעי בסוף פרק ט' מהלכות תפילה (הלכה יד) ובפרק י"ב (הלכה כ"א) כי סדר היום בראשי חודשים ובחול המועד נאמר אחרי תפילת מוסף.

• ציטוט: "בראשי חודשים ובחולו של מועד אומר סדר היום אחר תפילת מוסף כלומר קודם כל תפילת מוסף ואחר כך סדרי היום." (הלכות תפילה, סוף פרק ט', הלכה יד)
• ציטוט: "אוך שגומרין כלומר את קריאת התורה מחזיר ספר תורה למקומו ואומר קדיש ומתפלל תפילת מוסף עכשיו אומר מורי כנראה שהמגיע בסוף פרק ט או שכח להגיע כאן גם כאן או שלא היה מספיק נבון כדי להבין שגם מכאן אנו לומדים שסדר היום הוא אחר תפילת מוסר" (הלכות תפילה, פרק י"ב, הלכה כ"א) - מדברי המגיב עולה כי יש שטעו בדברי רבנו או לא הבינו אותם.

תמיכה במנהג רבנו במסורת תימן:

הכותב מציין כי "מורי" (רבו) מעיד שנוסח זה, לפיו סדר היום נאמר אחרי מוסף, הוא הנוסח הקדום שנמצא הן בכתבי יד של הרמב"ם והן בכל סידורי תימן העתיקים.

• ציטוט: "אבל מורי אומר, זהו הנוסח הקדום הן בכתבי יד רבנו וכן בכל סידורי תימן העתיקים. שאכן באמת סדר היום בראש חודש בחול מועד אחר תפילת מוסף."
• ציטוט: "וכן אמור בכל כתבי יד העתיקים של ודי תימן בת קלי לעתיקים שסדר היום בראש חודש או בראש חודש או בחול המועד הוא אחר תפילת מוסף"

הנימוקים לעמדת רבנו (ריבוי קדישים וסדר התפילות):

הכותב מסביר כי המנהג לומר סדר היום לפני מוסף יוצר מצב של ריבוי קדישים, דבר שלדעת רבנו אינו רצוי בהתאם לתלמוד.

• לפי המנהג של סדר היום לפני מוסף:

1. אומרים קדיש לאחר קריאת התורה.
2. אומרים את סדר היום.
3. מתפללים מוסף ואומרים קדיש לפני מוסף.

• תוצאה: שני קדישים.
• לפי מנהג רבנו (סדר היום אחרי מוסף):

1. אומרים קדיש לאחר קריאת התורה ולפני מוסף.
2. מתפללים מוסף.
3. אומרים את סדר היום.

• תוצאה: קדיש אחד לפני מוסף.
• ציטוט: "מטבע הדברים, קודם כל, כשגומרים את קריאת התורה אומרים קדיש בגלל קריאת התורה. אומרים את סדר היום ואחר כך ניגשים מתפלל מוסף ואומרים קדיש לפני מוסף. ואז יוצא שיש לנו שני קדישים."
• ציטוט: "ובאמת זהו המנהג הנזכר ב פתור אור החיים סימן תכג וזהו גם כן המנהג הנזכר בשולחן ערוך ראש אור החיים סימן תכףג סעיף ג' ואז יוצא שיש לנו שני קדישים ועוד שלפי המנהג שנזכר בדברי רבנו אז יש רק קדיש אחד קדיש אחד שאחר קריאת התורה ולפני מוסף קדיש אחד אוכלה לג גדול הוא לפי רבנו בהתאם לתלמוד אין להרבות בקדישים קדיש הוא המנון והמנון כמו שאמרנו אתמול ביחס להלל זה לא דבר שצריך להוזיל אותו צריך לייקר אותו ולא לחזור ולומר אותו ולחזור ולומר אותו ולחזור ולומר אותו"

בנוסף, הכותב מעלה נימוק של סדר הגיוני בתפילה: סדר היום הוא подобие סיום התפילה, ולכן הגיוני יותר לאומרו לאחר תפילת מוסף שהיא חלק אינטגרלי של תפילות היום. כמו כן, הוא מעלה תהייה לגבי אמירת מזמורי ראש חודש אם סדר היום נאמר לפני מוסף.

התפשטות מנהג השולחן ערוך:

הכותב מציין כי במאה ה-17, המהרי"ץ (רבי יחיא צאלח) כתב באחד מסידוריו את המנהג הנזכר בשולחן ערוך, לפיו סדר היום נאמר לפני מוסף. למרות זאת, מנהג זה לא התפשט באופן מלא, ובקהילות מסוימות בתימן (כמו משתושה ושרעב) המשיכו לנהוג לפי המנהג הקדום (סדר היום אחרי מוסף).

• ציטוט: "אבל במאה ה-17 מהרי ונה כתב באחד מסידוריו את סדר היום הנמצא, את הסדר שנמצא בשולחן ערוך. ועדיין זה לא התפשט בכל מקום. עובדה שבתקלל משתושה בזי והתקלל מאזור שרעב באותם זמנים כמו המנהג הקדום דהיינו קדיש אחרי לפני מוסף אחרי קריאת תורה סדר יום אחרי מוסף"

עם זאת, הכותב מציין כי המהרי"ץ בשלב מאוחר יותר בחייו אימץ את מנהג השולחן ערוך.

• ציטוט: "אבל מעריץ שהוא יותר מאוחר הוא כבר ראה שהמנהג התפשט אמץ לו את הסדר של השולחן ערוך דהיינו שסדר היום קודם למוסף של ראש חודש או חול המועד"

לבסוף, מצוין כי בית כנסת "שיבעת ציון" נהג בכל זאת בחול המועד לומר את סדר היום אחרי מוסף, בניגוד למנהג המאוחר יותר.

• ציטוט: "בית כנסת שיבעת ציון נהגו בכל זאת בכל המועד לומר את סדר היום אחרי מוסף, לא לפני מוסף כמו רבנו."

סיכום ומסקנה:

הטקסט מציג מחלוקת היסטורית וקיימת בנוגע לסדר אמירת סדר היום בראש חודש וחול המועד. עמדת הרמב"ם והמנהג הקדום של יהודי תימן היה לומר סדר היום אחרי תפילת מוסף, בין היתר כדי למנוע ריבוי קדישים. עם הזמן, בעקבות השפעת השולחן ערוך, התפשט מנהג אמירת סדר היום לפני מוסף, אך קהילות מסוימות שמרו על המנהג הקדום. העניין אינו רק טכני של סדר, אלא נוגע גם למהות הקדיש ומקומו בתפילה.