מדוע אין מקיימים סדר תעניות למרות שאנו בחודש כסלו וטרם ירדו גשמים?
האם צריך להתאמץ ולהשקיע באמצעים להתגבר על הבצורת, היש סתירה בין כח עשייה לכח אמונה?
מה עשו אבותינו בתימן בנסיבות שכאלו ובאלו אמצעים נקטו ע"מ להגיע להכנעת הלבבות?
מדוע ישנו קושי להוביל את הציבור להכנעה והתעלות אמת תוך זעקה מקירות הלב?
שאל השואל ואומר, אנחנו כבר מצויים היום בשביעי בכסליו וגשמים איין. ומדוע אין נוהגים בסדר תעניות שנשנה במשנה שנתברר בגמרה, שנכתב על ידי הפוסקים ואין כל ממילא אין עונה, וממילא אין קשב שעם ישראל בצער גדול מאוד. ובאמת שהשאלה יורדת עד לשיטין, נוקבת עד לצאן. מדוע באמת אין מקיימים סדרי תעניות כפי שנאמר במשניות ונפסק בהלכות, הרי מסכת מיוחדת קבעו לנו חכמים, מסכת תענית שהיא מיוחדת לארץ ישראל, לארץ הקודש לפי תבעיה, לפי ירידת הגשמים בה כי חכמי ישראל ראו בארץ הקודש, ארץ אמונה, ארץ שעליה נאמר בחומש דברים עיני השם אלוהיך בא מראשית שנה עד אחרית שנה. דהיינו שמאחר וכאן לא יכולים לחיות אלא למכר השמים ומכר השמים פעמים שהוא מגיע ופעמים שאינו מגיע. אז מטבע הדברים אנו צריכים להיכנע לפשפש מעשינו כבר לזכור את הגשמים בתפילה, בשבעה במר חשוון לבקש את הגשמים. וכל הזמן עם יד על הדופק ואומר רבנו שהוא מתמצת את המשניות ואת הגמרות וכך גם מרן אותו דבר, פרק שלישי נערכו תעניות אומר רבנו, במרן באורח חיים סימן תקע"ה הרי שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחילת ימות הגשמים, אם הגיע 17 במר חשוון ולא ירדו גשמים מתחילים כאן ברחמים בלבד ותענות שני וחמישי ושני, וכל התלמידים ראויים לכך. שמענו מישהו שעשה את הדבר הזה הרי כבר הגיעו הגיע ה- 17 במר חשוון אנחנו כבר בכסליו ולא שמענו שתלמידי חכמים מתענים שני וחמישי ושני. הגיע ראש חודש כסליו, זה היה בשבוע שחלף ולא ירדו גשמים. בדין גוזרים 3 תעניות על הציבור שני וחמישי ושני, ומותרים להם לאכול ולשתות בלילה ואנשי משמר אין תענים עמהם מפני שהם עסוקים בעבודה, וכל העם נכנסים לבתי כנסיות ומתפללים וזועקים ומתחננים כפי שעושים בכל התעניות. כלומר, אם ראש חודש כסליו הגיע ועדיין אין גשמים לא רק תלמידי חכמים מתענים, כל הציבור הבריאים כמובן מתענים שני וחמישי, ושני, שלוש תעניות ומתכנסים בבתי כנסיות מתפללים, וזועקים מתחננים כדרך שעושים בכל התעניות. עם ספר תורה, עם ויכל עם הכל, כדרך שעושים בשאר התעניות. עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרים שלוש תעניות אחרות על הציבור, חמישי שני וחמישי. בשלוש אלו זה כבר אוכלים ושותים עוד יום כמו שעושים בצום כיפור. כלומר, מערב עד ערב והלאה מזה. אם חס וחלילה עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרים 7 תעניות אחרות, על הציבור שני וחמישי ושני וחמישי, ושני וחמישי ושני, שבע תעניות. ואלו השבע בלבד עוברות ומ... נטענות, גם נשים בהריון, גם נשים יולדות מתענות. ולעוד אלה וב- 7 תעניות אלו אנשי משמר מתענים ומשלימים, ואנשי בית אב מתענים קצת היום ולא משלימים וכל דבר שהוא אסור ושלוש אמצעיות אסור, ואלו אשר האחרונות. ושוב, יש עוד המשך שנאמר, ויתרות אלו שבהן בלבד מתריעים ותולים ברחוב העיר, שבע תעניות האלה, מתפללים ברחוב העיר ומורידים זקן להוכיח לעם כדי שישובו מדרכם ומוסיפים שש ברכות בתפילת שחרית, ובתפילת מנחה ונמצאו מתפללים 4 ועשרים ברכות ונועלים את החנויות ובשני... בכל אלה, וכן עוד יש דברים חמורים יותר כיצד שמים אפר מוכלה על ספר תורה, על ראשי העם וכל אלה. כי כאמור, כל הסדר תעניות הללו נועד לכונן אותנו להתנהג כאן כעם אמונה, דהיינו שאנחנו מתפללים לשם מכניעים את עצמנו, לא מסתירים את עצמנו לא מתנתקים מהשם ולא יוצרים הסתר פנים מאת השם עלינו. אלא כל הזמן עושים את מה שאנחנו חייבים לעשות בטבע, עבודה והכל. אבל גם גמילות חסדים, גם תפילה, גם תורה וודאי שצריך לעשות, כי אי אפשר לסמוך על הנס, אלא לעשות הכל כדי שיהיו משאבים של מים. בארות, התפלת מים, הכל מכל וכל. אבל צריך להתפלל לשם כיוון שאם אין האדם מאמין הוא גאה והקדוש ברוך הוא מפר עצת ערומים. הקדוש ברוך הוא מוכיח לא פעם שבני אדם גאים כל תוכניותיהם משתבשות. זוכרים לפני שנתיים שלוש, היתה בצורת ואמרו אין בעיה נקים מכוני התפלה. אין בעיה, אנחנו נביא מים מתורכיה. איפה המים מתורכיה? הרי... ביד השם ונהפכה תורכיה לעויינת. איפה דיברו על להביא מכליות, להביא בצינורות. לא צינורות ולא מכליות ומכוני התפלה טרם נשלמו. אז כל הדברים האלה מצביעים לא פעם, עוד ועוד, ועוד ועוד שאצלנו תמיד הכל בסימן של אמונה. גם כוח עשייה, וגם כוח אמונה. לא תשגע עשיו אלא בגלל שעשיו היה עשו, בלי י' בין ש' ובין ו'. אם היה י' השם בעשייה שלו, הוא היה אדם אדיר. כי אדם לעמל נולד. אבל ברגע שזו עשייה עמל, בלי שום אמונה אנחנו נתקלים בצרות הגדולות ביותר. ולכן, ברור שהיינו חייבים לעשות את סדר התעניות, זו הלכה פסוקה ברמבם. הלכה פסוקה בשולחן ערוך. אלא מה קרה? מה קרה שכבר משתבשים ולא עושים את סדר תעניות? אז באמת, קודם כל, צריכים לדעת שבשערי תשובה בסימן תקע"ה הוא עדיין מביא בשם חכמים וזקני ירושלים. כך הוא כותב בשם החידה, בשם ברכי יושב שהביא... וזקני חברון שעשו פעם אחת מעשה כזה... שבא לחלק ובארץ ישראל תשכיח וכו'. כלומר, יש לנו עדויות שלפני 250 שנה עדיין נהגו בסדרים האלה בארץ הקודש, ולא עוד, אלא אף על פי שהסדר תעניות הללו הוא לארץ ישראל לפי תבעיה ואילו לחו"ל זה הכל לפי הצרכים כי הכל משתנה בהתאם לגשמים שם, מצב הגשמים שם, הרי מורי בספר אריכות תימן יש לו כותרת קיבוץ לתחינה היו מתקבצים כשהיה חסר גשם או אפילו מכות אחרות חס ושלום, חציל ארבה, או צרות אחרות שמתרגשות בעולם היו מכריזים מהיום למחר, מיום ראשון ליום שני, מיום רביעי ליום חמישי. כך הוא אומר. והיו מתקבצים בבתי הכנסת הגדולים ששם יש מטיפים והיו ממש שופכים את ליבם לפני בורא עולם. היו מכנסים את הילדים הקטנים והיו אומרים, [לא ברור] ואומר את זה קורע לב, היו שישה, שבעה תוקעים בשופרות, הוא אומר זה חרדת אלוהים, כך הוא מתאר את זה. חרדת אלוהים. והיו אומרים, עננו ומורנה וצועקים ומתפללים מקריאות הלב. כך היו עושים, היו אומרים 13 מידות של רחמים, אבל זה היה דבר שכיח בתימן. וזקננו אומרים, היו מצבים שהיו אפילו אם לא נענים הולכים ליד בית הקברות כדי שיזכרו, במוות, שיזכרו מה האדם, מה סופו של האדם? והיה הקדוש ברוך הוא נענה להם, והיו יורדים גשמים ואם כן, מה קרה רבותי שבאמת העוצמה האמונית הזו ששרדה עוד בתימן, בחו"ל והיא אמורה להיות בעיקר בארץ הקודש, ארץ האמונה. מה קרה רבותי שפתאום אין כבר את סדר התעניות? ברור, צריך ללמד זכות, שבגלל שגלינו מארצנו אז מטבע הדברים הרי שם הזמנים הם אחרים, וגם היו הרבה מאחינו באירופה, במערב, שם משופעים במים עד לבלי די. מתי אפשר בכלל למצוא שיש שם מחסור במים? באירופה, וכל אלה. ולכן נשתכח מהם סדר תעניות, נשתכח מהם קיבוץ תחינות ותפילות כמו שמורי מביא. אף על פי שצריך לעשות קיבוץ תכינה גם על צרות אחרות, אבל נשתכח מהם הדבר הזה. הם מכירים את זה במשניות, מכירים את זה בגמרה, מכירים את זה בהלכה. אבל נשתכח מהם הדבר הזה. זה אפשר ללמד זכות, כי הם נמצאים היום בעולם ראשי ישיבות, בעולם הרבנות והם מובילים אבל אין להם, זה לא צרוב בתודעתם את מה שאצלנו צרוב בתודעתנו על בסיס מנהג אבותינו בתימן שאני נוהג תמיד לומר שיהדות תימן זה הפריזר של העם היהודי. שמרו את כל המנהגים עתיקי יומין אמיתיים. אבל יתרה מזו, בימים האלה אנחנו נמצאים גם בעידן שיש בו חילוניות, ואז חוששים אם נעשה קיבוץ תפילה חס וחלילה ולא נענה, מה יגידו החילוניים? יצחקו עלינו. ואני זוכר רבותי שפעם עשו קיבוץ תפילה בצפון ליד הכינרת ואני שומע את השדרן בגלי צה"ל מתאר את הקיבוץ תפילה, ואת התקיעה בשופרות וכו', והשדרן באולפן אומר לכתב הזה שנמצא ליד המעמד, נו, כבר יש עננים? כבר יורד? אבל בליצנות שומעים את הליצנות שבו. וההוא אומר, גם כן עונה לו בליצנות וכו'. וליצנות מעטה דוחקת אמונה עצומה. אנחנו נמצאים בהרבה קטרוג אבל מעבר לסיבות האלה שאנחנו מלמדים זכות אדורנו. מעבר לדבר הזה דומה שיש עוד סיבה. קודם כל, כבר כף החיים מציין ואומר שלא נהגו לעשות עליו גשמים מהסדר של המשנה, משום שאין לנו בית דין סמוכים, רק מרצים לקדוש ברוך הוא בתפילות ותכנונים וגוזרים תענית יום אחד או שניים. העדר הסמכות הרוחנית זה חסרים אנחנו. לא הייתי אומר בית דין סמוכים כמו שהוא אמר. וכי בדיני קנסות עסקינן? וכי בדברים שצריך להיות סמוך מפי סמוך? הכוונה עם רבנים בעלי עוצמה מנהיגותית חסרים אנחנו. זה רבותי השבר והשברון שיש לדורנו שאין לנו מנהיגים רוחניים בעלי עוצמה שמובילים את העם לאמונה, אפילו לחילוניים. אבל דומה שיש עוד סיבה בעוונותינו המרובים. בספר מגיד, משרים למרן אז הוא כותב כיוון שעיכבתם לרבי אלעזר במערת רשבי במירון, בארבעה מינים הבאים לרצות על המים נתעוררו המים ובאו. וכלל זה יהיה בידיכם. כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ויותר, תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו על כל צרה שלא תבוא על הציבור, תקיפו שבע פעמים ותענו. ועוד הביאו סגולה לירידת גשמים, ללמוד מסכת שבועות או ברמב"ם וכו'. כלומר, גלשנו למנהגי מקובלים ולא אחת אנחנו שומעים שמקובלים טסים בהליקופטר ועושים תיקון, במקום לתקן את העם לקרוא את העם לשוב בתשובה, ולצעוק צעקה גדולה ומרה. להביא אותו לחצרות ובתי כנסיות, או אפילו ליד בתי קברות ולקרוא לעם. אז אנחנו מתספקים בתיקונים, באיזה שהם אנשים שטסים במטוס ועושים תיקונים. זה חלק מהשבר שלנו. לא שחס וחלילה אני מפקפק במה שהם עושים. כל אחד בדרכו שלו, בוודאי ובוודאי יש לזה השפעה כל אחד שיודעים שצדיקים מתפללים, גם זה משהו. אבל עיקר העיקרים זה העם. העם. להביא אותו לקרוע את ליבו, כי גם אם יש עצירת גשמים, גם יש צומת מאוד, מאוד מסוכנת, פוליטית, מדינית, צבאית ו... גרעיני בדרך. כל זה איומים אדירים ואיפה המנהיגים הרוחניים? לעורר את הציבור לשוב בתשובה. לכן רבותי, באמת, השבנו מה שהשבנו לשואל מה הסיבות שלא עושים סדר תעניות, לא כי להצדיק אלא כדי יותר ויותר לכאוב על המציאות העגומה הזאת. אנחנו מתפללים שהשם יתן לנו מנהיגות רוחנית אמיתית ואמציה, מקורית ונבונה שתוביל את האם להיות עם אמונה, בארץ אמונה, נוכח... למרות החילוניות. אפשר בתבונה להתמודד גם עם המציאות הקשה הזאת של הסתר פנים גדול זה. אבל במצב דברים זה, כעת, מה לעשות? קבענו ביום רביעי הבא עלינו לטובה, זה שבא עלינו לטובה... היינו בוחרים שני וחמישי, אבל בגלל קשיים ביום רביעי הבא עלינו לטובה, בשעה 3:30 אחה"צ להתכנס בבית כנסת שיבת ציון לזעוק לאבינו שבשמים במזמורי תהילים, במרנות, בתחינות, בשופרות בווידויים בהכל ולכן מצווה גדולה מאוד, מאוד, חברה, חברה יתלה. שלא להתבלל, שמתי לב מאוחר יותר שיש בשעה 7.30-8.00 בבית כנסת ישיבת ציון, הרצאה על גשמי ברכה. אינני מתכוון על זה. אני מתכוון על זעקה למען גשמי ברכה. להביא את הנשים לעזרה, לומר לנשים שהנשים תעשה טלפונים ולהביא את הנשים לעזרה. וכל חבר יביא עשרה חברים, לא חבר אחד. ידבר עם זה, ידבר עם זה. כי רוב עם, חרדת מלך, ממש חרדת מלך, כי זה צו השעה ואני מקווה בעזרת השם שהשם ישמע צעקתכם ושוועתנו ויפתח גשמי שמים לגשמי ברכה עד לבלי די, ויצלינו מכף אוייבנו.