מנהג יהודי תימן שאין מוציאים שני ס"ת יחד בניגוד למנהגי שאר העדות-מה מקור מנהג זה?

1. הבדלים בין מנהגים בהוצאת שני ספרי תורה:

• מנהג ספרד ואשכנז: מוציאים את שני ספרי התורה יחד בתחילת הקריאה, והספר השני ממתין עד לסיום הקריאה בספר הראשון.
• המנהג המקורי על פי הירושלמי (ומנהג עדן): אין להוציא את ספר התורה השני עד שהראשון הוחזר למקומו בארון הקודש. הנימוק לכך הוא "שלא יעלה על הדעת שמוציאים ספר תורה שני בהמתנה. זה לא כבוד לתורה שספר תורה יעמוד בהמתנה. מוטב ישכון כבוד בארון הקודש עד הגיע זמנו ואז יוציאו אותו." כמו כן, קיים חשש שמא יחשדו בספר התורה הראשון שהוא פסול אם מוציאים שני לפני שהוחזר הראשון.
• שינוי המנהג בקרב חלק מיהודי תימן בעקבות מורי דוד משארקי: החלו להניח את ספר התורה השני ליד הראשון על התיבה לפני החזרת הראשון לארון.

1. מקורות הלכתיים:

• התלמוד הירושלמי (מסכת סוטה, פרק ז', הלכה ו'): מצוטט כמקור למנהג שלא להוציא ספר תורה שני עד שהראשון הוחזר. "כשמוציאים שני ספרי תורה אין להוציא השנייה עד שמחזיר הראשונה למקומה."
• רבנו (הרמב"ם): הדובר מציין שהרמב"ם היה מודע לשני המנהגים ורמז עליהם בהלכות תפילה. "בכל יום שמוציאים שני ספרים או שלושה אם הוציא אם הוציאו זה אחר זה..." מתוך זה משמע שהכיר באפשרות של הוצאה בזה אחר זה (כמנהג הירושלמי).
• הרמ"א (רבי משה איסרליש): מצוטט מ"אורח חיים", סימן קמ"ז, סעיף ח': "הגהה ואין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השולחן." הרמ"א מתייחס ליום שקוראים בשני ספרי תורה וכותב שאין להסיר את הראשון עד שהשני כבר מונח על השולחן, כדי שאמירת הקדיש תהיה על שניהם.
• המשנה ברורה והבאר היטב: מצוטטים כמי שמפרשים את דברי הרמ"א ומחזקים את העניין שהספר הראשון יישאר על השולחן עד שהשני יונח עליו, לצורך אמירת קדיש על שניהם.
• מהרי"ץ (רבי יחיא צאלח): דבריו מצוטטים כמשונים, שכן מצד אחד הוא מביא את דברי הרמ"א על הנחת הספר השני לפני סילוק הראשון, אך מצד שני מציין שמנהג תימן הוא שלא להוציא את השני עד גמר הקריאה בראשון, אולי משום שלא מצא לכך מקור מפורש בתלמוד הבבלי. הדובר תמה על כך שהמהרי"ץ לא התייחס לירושלמי.

1. השפעת מורי דוד משארקי:

• מורי דוד משארקי, בעל "שתילי זיתים", ראה את דברי הרמ"א ואימץ חלק מהם, למרות שהם לכאורה סותרים את מנהג תימן המקורי על פי הירושלמי. הוא הורה להניח את הספר השני ליד הראשון על התיבה לפני החזרת הראשון, אך מחק את החלק בדברי הרמ"א שאומר שמוציאים את שני הספרים כאחד ומחזיקים את השני עד סיום הקריאה בראשון.
• הדובר רואה בכך דבר תמוה, שכן המנהג המקורי של יהודי תימן היה בהתאם לירושלמי. הוא משער שמורי דוד משארקי חשב שיש טעם טוב בדברי הרמ"א לאחד בין המנהגים ולאפשר אמירת קדיש על שני הספרים.

1. התנגדות לשינוי המנהג בעדן:

• יהודי עדן שמרו על המנהג הקדום כפי שמובא בירושלמי, ולא שינו אותו למרות שראו את דברי הרמ"א ופוסקים אחרים.
• הרב שמואל בן יוסף ישועה, מחבר הספר "מחרת יוסף", מצוטט כאומר שאנשים מארץ ישראל שהגיעו לעדן תמהו על מנהגם שלא להוציא שני ספרים יחד, ויהודי עדן השיבו להם שהם ("אנחנו עדנים בתימן אנחנו ירושלמים ואתם ארץ ישראל ואתם לא...") שמרו על דין מפורש בירושלמי ואילו בני ארץ ישראל נהגו אחרת.

1. הגנה על כבוד המהרי"ץ:

• הדובר מנסה להגן על דברי המהרי"ץ, ומציע שאולי כשהוא אמר "אולי נהגו כן יהודי תימן שלא נמצא דבר מפורש בגמרא בבלי," כוונתו הייתה למנהג האשכנזים, שלהם לא היה מקור מפורש בבבלי והיה להם מנהג שונה מהירושלמי.
• הוא מציין שיש מנהגים קדומים של ארץ ישראל שדווקא נשתמרו אצל האשכנזים ולא אצל חלק מיהודי תימן.
• עם זאת, הדובר מודה שדברי המהרי"ץ נראים משונים לאור העובדה שהיה צריך להכיר את הירושלמי ואת דברי הפוסקים שקדמו לו.

1. ביקורת על מקור קבלי כמקור הלכתי למנהג תימן:

• הדובר דוחה את הטענה שהמקור למנהג (המשונה) של יהודי תימן להניח את הספר השני ליד הראשון הוא דין מתפילין (שלא להוציא תפילין של ראש עד שמסיימים הנחת של יד). הוא מסביר שמדובר בטעם קבלי שנועד למנוע ריבוי ברכות ואין לו קשר לעניין הוצאת ספרי תורה.

לסיכום:

קטע השמע מציג דיון מעמיק ומפורט סביב מנהג הוצאת שני ספרי תורה, תוך השוואה בין מנהגים שונים, ניתוח מקורות תלמודיים ופסיקות הלכתיות, והתמקדות בהתפתחות המנהג בקרב יהודי תימן. הדובר מדגיש את חשיבות שמירת המנהגים העתיקים כפי שהם משתקפים בתלמוד הירושלמי, ומבקר את השינוי שהונהג על ידי מורי דוד משארקי, תוך ניסיון להבין את הגיון הפסיקה שלו ובמקביל להגן על כבודו של המהרי"ץ. המנהג של יהודי עדן מוצג כשימור נאמן למנהג הקדום של ארץ ישראל.