האם מותר לשאול מס' רבנים? כיצד ינהג הרב השני כשנודע לו שהשואל פנה כבר לרב אחר?

שאל השואל ואמר האם מותר לו לשאול מספר רבנים? פירושו של דבר שאל רב אחד ונניח שהרב הזה התיר והשואל ליבו נוקפו והוא הולך ושואל רב אחר האם הדבר הזה מותר או לא? וכן מעל הרב לעשות אם הוא מגלה לו שהוא כבר שאל רב אחר או גם הפוך נניח שהוא שאל רב אחד ואס והוא חושב שאולי אותו רב לא עשר כהלכה אלא סתם חמיר האם מותר לו לשאול רב אחר ואם כן אם הרב אחר יודע שהראשון אסר ונניח שנראה לו להתיר האם מותר לו להתיר או לא? ובכן, בשאלה זו נבוכו פוסקים רבים ונסה לומר כמה גדרים בעניין הזה. בגמרא עבודה זרה דף ז' עמוד ראשון מובת ברייתא תנורבנן הנשאל לחכם ותמא לא ישאל לחכם ויתהר לחכם ואשר לא ישאל לחכם וייר. היו שניים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד עוסר ואחד מתיר. אם היה אחד מהם גדול מחברו בחוכמה ובמניין, הלך אחריו והמלו, הלך אחר המחמיר. רבי יהושע בן קורחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המקל ובכן הבריתה הזו יש בה מספר דינים המתייחסים לשאלה שלנו לכאורה אבל מעניין רבנו לא פסק להלכה וגם לא מרן בשולחן ערוך לא פסק להלכה שאם אדם נשאל לחכם והשר לא ישאל חכם התיר לא הביאו הלכה כזו אלא רבנו בהלכות ממרים לקח רק חלק אחד של הבריתה הזו והיא שני חכמים בסוף פרק ראשון חוד ממרים שני חכמים או שני בתי דינים שנחלקו שלו בזמן הסנהדרין או עד שלא הגיע הדבר להן בין בזמן אחד בין בזה אחר זה אחד מטמא ואחד מטהר. אחד עוסר ואחד מתיר. אם אין אתה יודע לאן הדיין נוטה בשל תורה הלוך אחר המחמיר ובשל דברי דבר סופרים הלוך אחר המקל. רבנו רמז רמז בכך שהוא אמר בין בבת אחת בין בזה אחר זה בבת אחת כגון שבא אדם לבית מדרש אומר אומר כבוד הרבנים מה דעתכם בעניין הזה וזה רב אחד אסר רב אחד התיר וזה עומד ועומדו וזה עומד ועומדו לא בשירות לב אלא בראיות מה עושים בשל תורה שקדור הייתה לחומרה הלך אחר המחמיר בשל דברי סופרים דבר שהוא מדרבנן שקדרבנן לכולה הלך להקל זה בבת אחת אבל נאמר בזה אחר זה כלומר שהוא שאל רב ואמר לו ככה. הלך שאל רב אחר ואמר לו ככה. משמע מדברי רבנו שאין איסור שאדם ישאל רב אחד ואחר כך ישאל רב אחר. ובאמת אף על פי שהבריתה מתחילה לא יאמר אדם הנשאל לחכם תנו רבנן הנשאל לחכם ותמא לא ישאל החכם ויתהר לחכם ועשה לא ישאל החכם ויטיר אז התוספות ודבור המתחיל שאל החכם ותמ לא ישאל החכם ויתהר יקשו והם תאמר כי לא ישאל לכל החכמים וידונו זה עם זה אולי השיבור מדבריו מה אסור לאדם לשאול גם את הרב הזה גם את הרב הזה גם את הרב הזה עדרבה הוא רוצה לבן את האמת מה מה בכך ויש לומר דאינו אסור אלא לשואל אם לא יודיע לו כבר שאלתו א כבר שאלתי לפלוני ועס לי. אבל אם אומר לו כבר שאלתי פלוני חכם מותר מותר. כלומר אומרים התוספות אם הוא בא ושואל רב אחד לא אמר לו תשובה הלך לרב השני שאל אותו לא אמר לו כבר שאלתי רב אחר לא חייב הוא להגיד שאלתי את הרב אחר והוא אמר לי ככה אז בזכותו ללכת מרב לרב כדי לבין את העניינים הוא רוצה להיות בטוח הוא רוצה להיות שקט ואלה מעשים שבכל יום יש לפעמים מישהו שנוהג לשאול אותי בטור תשבעיר בענייני מראות קטמים וכולי וכולי באותו רגע לא הייתי בבית הלך לרב של עיר סמוכה בדיוק חזרתי נדע לו שחזרתי אז הוא אומר חיפשתי אותך לא היית הלכתי שאלתי את הרב הזה ככה וכך מה אתה אומר תבו של עולם הוא רגיל שואל אותי הוא בן עירי והכל הוא גם אומר לי גילוי נאות הייתי קיצר הפלוני ואמר בצרוע עכשיו אני אומר לו ובאמת רבותיי בדרך כלל אף על פי שזכותו של האדם לברר ולבן את השאלה אצל רב זה אצל רב זה זכותו במיוחד אם הוא מצד עצמו תלמיד חכמים אבל אם הוא מצד עצמו לא תלמיד חכמים יש לו את ההמלצה הטובה עשה לך רב והסתלק נפקות אתה הרי לא מבין בזה יש לך רב מה שאמר לך תלך אחריו זה אחריותו לא אחריותך רק אם אתה ברמה של תלמיד חרמים ורב ענה לך תשובה ואתה קצת מטיל בספק ואתה אוכל בחר זכותך למצוא דבר את האמת אולי אפילו חוב אותך ואז תגיע לכלל מה שרבנו כתב אותו ספקדורת לחומר ספקד רבנן לכולה אבל אדם שהוא לא ברחה עשה לך רב הסתלק מסקות ותפסיק ללכת מאחד לאחד נשאלת השאלה האם מותר לרב השני לסתור את הדין של הרב הראשון. אם הרב הראשון עסר, האם מותר לשני להתיר? אם הרב הראשון התיר, האם מותר לרב השני לאסור? זו השאלה. נכון שרבנו לא התייחס לזה, אבל עכשיו היא עומדת על הפרק בגלל העניין הזה באמת. הרמה הוא שהביא את הברייתא הזו להלכה ו הוא כותב את הדברים הבאים יורד סימן רמב סעיף לא אה ול אה ועי א ולכן אין איסור לשואל לשאול לשני ובלבד שיודיע אותו שכבר הורה הראשון לאסור ואפילו מתיר הראשון הוא כבר חלורה אין לשני לאסור מכוח שיקול הדעת. בכל זה באמת באותה הוראה עצמה, אבל במעשה אחר פשיטה שיכול להורות מה שנראה אליו. דברי הרב דברי הרמה מתומצתים והעריך ללבן את הדברים ערוך השולחן ויורד על סימן רמב מסעיף נח וך א ממש כמה סעיפים הצעיף כ סג כן א ובכן והעולה מכלל הדברים הוא כדלקמן יש אומרים שאם רב עסר ובאים שואלים אותי ונראה לי להיתר אני צריך להיזהר שלא להתיר למה כי אותו רב שביה הנפש חתיכה באיסורה החיל כאילו שם של איסור על הדבר הנשא אבל דבר כזה קשה הרי אין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו לעצמו כן לאחרים לא יש אומרים מפני כבודו של הראשון ואז זה לא דווקא אם הוא עשר אלא גם הוא הציר אסור לי לאישור מפני כבודו של הראשון אבל שוב גם כאן נאמר בהלכה שאם אדם עובר ברחוב ורואה את רבו לובש שעת נז אם השע כנס דאורייתא מסיר מעל רבו אתם בגדים אפילו שבאותו רגע זה מבייש את רבו כי אין חולקים כבוד לרב במקום שיש חילול השם מרגה שזה טעות אז אין חולקים כבוד לרב ורק באיסור דרבנן אפשר להניח לרב שלא יבויש ולעבור על זה על סדר היום אבל באיסור דורייתא ודאי שלא ולכן מה שייך להגיד בגלל כבוד הראשון או כדי שלא תרבה מחלוקת מה נעשה ביום הזה בזמן הזה רבתה מחלוקת אין סנהדרין זה אומר בכו וזה אומר בכו ולכן אנחנו מצויים ברובי מחלוקות לכן הדברים האלה של הרמה שהם לקוחים עוררו הרבה הרבה ספקות והרבה הרבה דיונים וכבר הרם ארמה בסוף דבריו כבר צמצם והוא אמר הנמלא אם מדובר באותו עניין אבל אם זה ממקרה אחר באותו עניין מותר לו להורות לרב השני בין ובין ניסו לס ג כי כל הנידון עורר בעיות ובאמת עוד בעיה אחת מה יהיה בא אליי ואני רואה שהרב הראשון טעב בדבר משנה נלכה זה טעה בדבר משנה אז אין חולקים כבוד לרב א ההלכה בטלה מה שהוא רז בטל זה טועה בדבר משנה מה יהיה אם אני רואה שהוא טועה בשיקול הדעת מה פירוש אני יודע שיש מחלוקת הוא סובר כוח ואני סובר כך אבל הוא לא יודע שהמנהג כבר פשטי דעה שלא כמו הדעה שלו אז גם כן אפשר לתקן את הדבר הזה במילים אחרות כל ההלכה הזו שהורא ברמה בגין החלק הראשון של הברייתה מעוררת הרבה ספקות ולכן נראים הדברים באמת שההלכה הזו שהרב לא סתור את דברי קודמו רק אם באמת אין לו כוח סתירה מהלכה מפורשת מכוח מנהג אלא זה אומר סברה וזה אומר סברה. אם זה אומר סברה וזה אומר סברה מלאכה תתערער על הפסק הקודם כשאין לך ראיה חותכת רק סברה בעלמה שיקול דעת בעלמה בלבד איזה שיקול דעת בעלמה תשאיר את הפסק הראשון בין אם הוא עשר בין התיר תשאיר אותו זה מדין בין רב ובין רב איך צריך להתנהג ורק אם יש שך הלכה מפורשת תסתור בוודאי תסתור אין חולקין כבוד לרב אפילו יותר גדול ממך ואם הוא טועה בשקול הדעת לא על בסיס של זברה הוא טועה הוא יש מחלוקת, הוא יודע שיש מחלוקת, אבל לא יודע שפחשת המנהג כמו דעה אחת. אז ודאי ודאי שאתה גם צריך להעמיד אותו במקום בדרך בדרך מכובדת. כך יוצא איפה לסיכום. אדם אשר רגיל לשאול רב מסוים, רב נהדר ונאלץ לבקש א לשאול מישהו והנה שמע שהרב הגיע שי כי הוא רגיל. הוא יודע כבר רגיל עם הרב. הרב יודע בדיוק את מה המנהג שלו וכולי וכולי. והוא מכיר אותו והוא רגוע בהוראה שלו ודאי שהוא רשי לשאול רק אומר הרב שאלתי פלוני אלמוני והרב השני בשום שכל יבדוק אם באמת יש מקום לסתור את דברי הקודם או לא לסתורת דברי הקודם לא מעבר לזה היה ולרב יש ספק או לשואל יש ספק לאחר שהוא יודע דעה כזו ודעה כזו ונוצר לו ספק אז אמר רבנו וזה הכלל המוביל שפק הדור הייתה חומרה ספקדבנן לכולם רבי חנין