היש להפריד לצרכי הפרשת תרומות ומעשרות בין אתרוגים שנלקטו טרם א' בתשרי תשע"ד לאלה שנלקטו לאחר תאריך זה?
פירות שלא הופרש מהן מעשר עני, הרי הן טבל. מהי, איפוא, הדרך ההלכתית המומלצת להעברת המעשר לעניים ?
האם ימתין עד שימצא עני והרי הוא מסתכן בהפסדם של הפרות או בבושה על הכמות המזערית שנותן לעני?
האם יכול לתת לעני שמכיר הלוואה בסכום מוערך לסכום המעשר השנתי וינכה ממנה את ההפרשות השוטפות של מעשר העני?
האם על בעל היבול לזכות לעני באמצעות אחר את מעשר העני שהוא מפריש?
נושא מרכזי: הרב דן בהלכות מעשר עני בשנת השלישית למחזור השמיטה (שנת תש"ע על פי ההקשר), ובפרט בדרכים יעילות לקיום מצווה זו כאשר מדובר באנשים שאינם חקלאים גדולים או כאשר העברת המעשר ישירות לעניים עלולה להיות מסובכת או לא נעימה.
נקודות עיקריות:
ציטוט מרכזי:
"ולכן שואל השואל מהיא העצה היעוצה כדי להפריש באופן שוטף מעשר עני בשנה זו שהיא שנת מעשר עני והתשובה יתן סכום הלוואה לעני מסוים שאותו הוא מכיר למשל נניח הוא מכיר עני מסוים שואז הוא נותן לו נניח 100 ש₪ הלוואה 200 ש₪ הלוואה תלוי מה הוא מעריך כמה הן הכמיות של מעשר עני שפריש מעלך השנה אז נניח שהוא קונה הרבה אז יתן לו 500 ש₪ הלוואה ויאמר לו תשמע אני אקזז לך את פרעון ההלוואה הזו מכמויות מעשר עני שאני מפריש".
חשיבות: המקור מספק הבנה מעשית של הלכות מעשר עני בשנת השמיטה, תוך התמודדות עם אתגרים יומיומיים בקיום המצווה ומציע פתרונות הלכתיים נוחים ויעילים.
פירות שלא הופרש מהן מעשר עני, הרי הן טבל. מהי, איפוא, הדרך ההלכתית המומלצת להעברת המעשר לעניים ?
מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?
האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?
האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?
היש איזכור בתלמוד לשיעורי המנות והמתנות ומה פסקו בנדון רבינו הרמב"ם ומרן השו"ע?
האם השיעורים המקובלים כגון: כזית, שווה פרוטה וכיו"ב אינו נראה כלעג לרש ולא כמשמח את המקבל?
כיצד ניתן, מבחינה פרקטית, לצאת ידי חובה של מתנות לאביונים בימינו בשיעור מינימום סביר?
יש הנוהגים להפריש בימינו מעשר כספים.
האם מנהג זה הוא להלכה מבחינת מתנות עניים (עין בינונית 10%)?
אם כן, האם נותנים מהברוטו או מהנטו?
בנוסף, האם כל המעשר צריך להיות מופרש לטובת עניים, או שניתן להפריש חלק לישיבות, בתי כנסת, תשמישי קדושה(לעצמו/לזולת)?
האם הוצאות כגון משכנתא, בתי ספר וגני ילדים נחשבים לעניין מעשר כחלק מהברוטו או מהנטו?
אשמח לתשובה ע"פ שיטת הרמב"מ.
לק"י ו י"ה אד"ב תשע"ו
כבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
כנהר שלום
שמעתי מפי תלמיד חכמים ש״כל הפושט ידו ליטול נותנין לו״ היינו ההגדרה לסוג שני העניים שחייב לחלק להם ביום הפורים, ומאחר שחלק לשני עניים כפי ההגדרה הנ"ל אין צריך לפי קו הדין ליתן ביום הפורים למי שפושט יד (כמובן שאינו יודע פרטים על הפושט). ואף אם טרם נתן לשני עניים אין צריך ליתן למי שפושט יד כשמכוון שיתן מעות פורים לשני עניים הידועים לו שהם נזקקים באמת. לפי קו הדין האם נכונים הדברים הנ"ל?
בכ"ר
שמעיה אפל
יום השישי כ"ח ניסן תשע"ח 13.4.18
מקורות: גמרא, ב"מ, עא, א וכתובות, סז, ב; פו, א רבינו, הל' מלווה ולווה והל' מתנות עניים
האם רשאי הגבאי להעביר המותר של "מתנות לאביונים" לצדקה שאינה לצורך פורים?
מה כוללת מתנה לאביונים, האם גם ביגוד או מתנות אחרות שאינן קשורות דווקא לשמחת פורים?
הישנן הגבלות על העני לשימוש בכסף שקבל כ"מתנות לאביונים" לצרכיו השונים?
לק"י
שלום לכבוד רבנו,
במסכת פאה פרק ה' משנה א' כותב רבנו שאין הלכה כרשב"ג בעניין הרוח שפיזרה את העומרים.
במשנה תורה הלכות מתנות עניים פרק ד' הלכה ה' כותב רבנו שאומדים את השדה (כדעת ת"ק) ולאח"כ כותב שנותן שיעור של ארבע קבין לכל בית כור (שיעור מהגמרא בבא מציעאה בביאור שיטת רשב"ג).
בהערות מארי על פירוש המשנה ועל המשנה תורה במקומות הנזכרים, כותב שרבנו פסק כת"ק, ושיש כאלו שאומרים שבפירוש המשנה פסק כת"ק, ובמשנה תורה חזר בו ופסק כרשב"ג ושהוא לא רואה כך.