העורכים חופה לבני זוג שאינם שומרי מצוות, היש לחשוש למסייע בידי עוברי עבירה?

הקלטת עוסקת בשאלת הסיוע או מתן מכשול לעוברי עבירה בהקשרים שונים בחיי הקהילה, במיוחד כאשר מדובר באנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. הדובר מציג גישות שונות בנושא ומנסה לגבש עמדה הלכתית מקילה יותר, תוך התחשבות במציאות ובצרכי הציבור.

נושאים מרכזיים:

• נישואין וקידושין של זוגות שאינם דתיים:
• החשש: סיוע לעבירה של קיום יחסים בנידות ואי שמירת טהרת המשפחה, ואף שותפות חלילה לבגידה.
• ציטוט: "כי בני הזוג אשר אינם שומרי תורה ומצוות עתידים לקיים יחסים במצב של נידות ונמצא שאתה מסייע בידי עוברי עבירה. כמו כן, גם אם חלילה הם שרחים דרכיהם וחס וחלילה היא בוגדת, הרי אתה שותף לעבירה מאוד חמורה שהיא בוגדת בתור אשת איש. לא בתור פנויה."
• המענה המרכזי: המנהג הוא להשיא זוגות לא דתיים, לערוך חופות וקידושין. בתי דין מעודדים שלום בית גם בקרב זוגות לא דתיים.
• הסבר מקיל: "זה לא אדם עושה את זה משום שגם בלעדנו גם בלעדנו היו הולכים ומתחתנים על ידי גורמים אחרים ואולי מפוקפקים." כלומר, אי קיום הטקס הדתי לא ימנע את הקשר, ועלול להביא לנישואין אזרחיים או התבוללות.
• הבחנה בין "קום ועשה" ל"גרמא" (גרימה): הרב או הדיין אינם יוצרים באופן ישיר את העבירה ("קום ועשה"). קיום יחסים בנידות הוא החלטה של בני הזוג. הרב רק מקיים את מעשה הנישואין, שהוא מצווה בפני עצמה.
• ציטוט: "אבל כשאדם משדה נכון שהם לא דתיים מה הבעיה נידות נידות הם גם חיים בנידות לפני כן וכי איסור נידה תלוי בנישואין איסור נידה זה איסור כרת מה לי לפני נישואין מה לי אחרי נישואין".
• התייחסות לטבילה: הרבנים מחייבים טבילה לקראת החופה, ורוב הנשים מקיימות זאת.
• האיסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול":
• הדובר טוען שהמחמירים לכאורה פירשו איסור זה שלא כהלכה בהקשרים הנדונים.
• הבאה ממסכת שביעית: דיון במכירה או השאלה של כלי עבודה בשנת השמיטה. מותר להשאיל כלי לאדם שאינו חשוד, או כלי שיכול לשמש גם למלאכה מותרת, כי אין ודאות שישתמש בו לעבירה.
• השוואה למתן יין לנזיר: אם הנזיר נמצא בצד השני של הנהר ובלעדיך לא היה מגיע ליין, אתה מכשיל אותו. אך אם היין נמצא לידו ויכול לקחת בעצמו, אין איסור בהושטת היין, כי אין זה "קום ועשה" ישיר לעבירה.
• יישום: במקרה של שידוכין או קידושין, הרב אינו מבצע פעולה ישירה הגורמת לעבירה.
• הטלת שלום בית:
• השאלה: האם עידוד שלום בית לזוג לא דתי מהווה סיוע לחיים שאינם על פי ההלכה?
• המענה: הרב אינו אומר להם "קומו ותחיו בנידות". הטלת שלום היא מצווה חשובה.
• עקרון הספק והצורך בקירוב:
• כאשר אין "קום ועשה" ישיר לסיוע לעבירה, ובמצב יש ספק, יש להעדיף את הצד המקל ואת הצורך בקירוב.
• ציטוט: "כל עוד זה רק בגרמה כל עוד יש ספקות אין שום בעיה ויגבר הכוח של הקירוב ושל כל ישראל ערובים זרזהב ואהבת רח כמוך יגבר על פני העניין הזה של החששות הללו."
• מתנות עניים:
• הדגמה נוספת לעקרון הספק: מעולם לא נמנעו מתן צדקה לעניים לא דתיים בגלל החשש שלא יברכו. העיקר הוא קיום מצוות הצדקה, והספק נשאר לגבי התנהגות המקבל.
• ציטוט: "מעולם מעולם לא אמרו זה אדם לא דתי אל תיתן לו בשביל שהוא לא מברך ראינו שעיקר הפדה על מה הייתה אנטילד עדיין כי זה הייתה גזירה אבל בשאר הדברים לא אמרו בגלל שהוא מברך או לא מברך כל הדברים האלה לא נכנסו אליהם אלא השאירו אותם על דרך הספק כיוון שאנחנו מצווים לתת צדקה ויכול להיות שיברך יכול להיות שלא יברך הכל על דרך הספק."

סיכום:

הדובר מציג גישה המבקשת לאזן בין הזהירות מפני סיוע לעבירה לבין הצורך לקרב אנשים ולקיים מצוות חשובות כמו נישואין ושלום בית. הוא מדגיש את ההבחנה בין פעולה ישירה ("קום ועשה") לסיוע עקיף ("גרמא") ואת חשיבות ההתייחסות למציאות בה פעמים רבות אותן פעולות היו מתרחשות גם ללא מעורבות הרב או הדיין. במצבי ספק, יש להעדיף את הצד המקל ואת עקרון "ואהבת לרעך כמוך" ואחריות כל ישראל זה לזה