המאכיל עניים שאינם מקפידים על נט"י וברכות, האם עובר על: "ולפני עיוור.."?

שאל השואל ואמר האם מותר לגמח אשר מחלק מנות אוכל מנות אוכל לעניים לתת מנות אוכל לעניים לא דתיים אשר יש חשש שיאכלו את המנות האלה בלי ברכה או אולי גם כן שתמשו במנות האלה תוך חילול שבת בשבת שמה אולי מחממים וכל כיוצא בדברים האלה באמת אנו מוצאים שחכמי ישראל בגמרא בחולין תקז עמוד שני שאמרו לא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש אלא אם כן יודע בו ש נטל ידיו. וההלכה הזו נפסקה בדברי רבנו וכן בדברי השולחן ערוך. בדברי רבנו כתב רבנו בפרק שישי הלכה יט אסור להאכיל למי שלא נטל ידיו אף על פי שהוא נותן לתוך פיו. ומורי בערן נח מקורי תגר לאלו אשר מגישים לחם בסעודות חתנים במסיבות האלה הוא אומר נראה שאסור לאדם ירא שמיים להגיש לחם לפני אורחיו במשתאות של חתונות וחיות זה כי רבים אוכלים בלי נטילת ידיים ומי שמסתכל במצב כיום יבכח כברוב המשטעות אחוז קטן הולך לתו ידיו. לפי כך נראה שיש להימנע בהחלט מלהגיש לחם באולמים. והמגיש לאורחב לחם במציאות העגומה של ימינו עובר על דברי חכמים. ובאמת מספרים על מורי שכשהוא חיתן את בנו בכורו לא היה באולם תקרובת של מזונות כלל ועיקר, גם לא ברמה של עוגות בגלל דין קובע. אלא רק מיני פיצוחים ופירות וכ יוצא בדברים האלה בשרים דגים אבל לא מיני מזונות כלל ועיקר בגלל העמדה הזו אלא שעדיין שאל השואל ויאמר הרי בכלל האורחים נמצאים כאלה שאוכלים גם בלי ברכה אז מה העילו חכמים בתקנתם ובאמת מורי נשאל והשיב בזה חכמים גזרו בגלל לחזק את העניין של נטילת ידיים. כי עובדה שחכמי ישראל החמירו מאוד בנטילת ידיים וחזקו את התקנה הזו. אבל במ שלא גזרו, לא גזרו. ועדיין יכול אדם לשאול ולומר חניחה שלא גזרו סוף סוף לכאורה לפני עבר לא תיתן מכשול. אולי מסייע בדע עוברי עבירה שנותן להם את האוכל הזה והם אוכלים ולא ברכה ובכן באמת בשולחן ערוך אנו מוצאים קודם כל בסימן קסבט את ההלכה הזו שנאמרה בגמרא חולין שוכך נפסק בשולחן ערוך שלא יתן אה בעס אסור לתן לו פרוסת פרוסת פת לשמש אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו זה פסק של מרן כמו פשוטה של הגמרא ושם במשנה ברורה נאמר דחיישינן שמה מתוך טרדתו ישכח מלתו לידיו אבל באחר לא חישינן לזה אלא אם כן רואה הוא שרוצה לאכול בלי נטילה ויש מחמירים כזה אף כשהוא נותן בתורה צדקה בוודאי יש לה הכל הנה יש לנו תמחויים כן ירבו ואנשים נכנסים לאכול בתמחוי האם מגבילים זאת דווקא לנו ידיים או כל הרעב נכנס ואוכל למרות שיש לו אנטל אם לא נטל אוכל ולא אומרים לו דבר ואם כן, הרי לכאורה יש בזה שרך איסור. אנו מוצאים גם כן בסימן קסג בהגעת ארמה בסעיף ב' נאמר: "אסור להכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עבר לא תיתן מכשול." וכתב המשנה ברורה, דהיינו בלחם של המאכיל, בלחם של האוכל דיוכל לקחת בעצמו. אין כאן לפני עבר. מכל מקום כתבו אחרונים דעסור גם בזה משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה ועיין בפרי נגדים. ובאמת אנחנו מוצאים את הראשונים כבר חכמי הראשונים נחלקים בדבר הזה. האם מותר לתת אוכל למי שיודעים שלא מברך לא שלא יתול ידיים וה איך קוראים תלמידי רבי יונה אמרו אמרו שלא נותנים אה ונראה להרב רבנו יונא שכיוון שהנותן מתכוון לעשות מצוות צדקה מותר כלומר היו כאלה שאמרו אסור אבל למי שמתכוון לעשות מצווה צדקה כאילו לא הקפידו בו בכך שהזה שמקבל אוכל בלי ברכה. הדבר הזה קצת תמוע. הכי מותר לעשות מצווה הבאה בעבירה. נכון שאני מקיים צדקה, אבל מותר לי לעשות מצווה הבאה בעבירה, אלא אנחנו צריכים לדעת שכשאני נותן צדקה או מתנה למישהו, אין לי יביעה מה הוא יעשה בזה. יאכל יחליף, ימכור. כל אדם ואדם לפי מה שהוא אין יודעים. וכיוון שאין לי ידיעה מה הוא יעשה בזה, עדיין אני יכול לההנות מן הספק ואין בזה גדר, לא לפני עבר, ואפילו גם לא מסייע בידי עוברי עבירה. המשנה במסכת שביעית מונה סדרה של דברים מותר להשאיל אותם כלים שאני לא בטוח אם הוא יעשה בזה דבר עבירה. רק כלים שאני בטוח שיעשה בזה דבר עבירה אסור. אבל כלים שניתן להשתמש בהם בעבירה וניתן בהם להשתמש לא בעבירה, אין בזה משום לפני עבר ולא לפני משום מסייע בלי עוברי עבירה. נראים הדברים שעל בסיס זה מותר כאמור לתת לעני אוכל או לתת לבני אדם מתנות. למשל, מישהו נותן למישהו מיקסר, אתה בטוח שאותו אדם לא שתמש במיקסר בשבת? כי הוא לא דתי. אולי ישתמש. כיוון שאינני יודע, יכול להיות שגם הוא לא ישתמש בשבת מסיבותיו שלו. אז הועיל בזה ספק, אין בזה איסור. תשאלו אם ככה למה אסור להאכיל למי שלא נוטל ידיו אז באמת יש כאלה שאומרים הנמלה מאכיל לתוך פיו מגיש לו לתוך פיו שאטוח הוא לא נתן ידיים אבל גם אם לא נבאר שמאכיל לתוך פיו זוהי חלק מהגזירה של נטילת ידיים חד הגזרתה היא כיוון שחכמי ישראל חששו שהגזרה תקנה של נטילת ידיים לא תתקיים. ולמה לא תתקיים? כי באים הלביאים והישראלים ומתכוממים ואומרים בגלל הכהן שהוא צריך לטול ידיו עבור אכילת תרומות אז אתם גוזרים עלינו באכילת פת חולין לטול ידיים. מה מה השיגעון הזה? אבל חכמי ישראל שקלו כמה שיקולים גם משום סרך תרומה וגם משום התקדשתם בכל מיני דברים אז לכן קללו והואיל וידעו שיש חולשה בדבר הזה. הרחיבו את הגזירה מראש ואמרו עד כדי כך אסור להכיל למי שלא נותן ידיים. עד כדי כך. זאת אומרת זה כאן דין מיוחד וגזירה מיוחדת. אבל להגיש אוכל לבני אדם למרות שהם עלולים לו לברך. מזה לא גזרו חכמים. למה? יכול להיות שאותו אדם לא יאכל. הוא שבע הוא חולה. יכול יכול להיות שהוא כולי יברך, מאיפה אני יודע? יכול להיות שהוא איך קוראים שהאדם הזה יכול להיות שהאדם הזה ישמע את הברכה מהאחרים כן אה הלכתי למישהו בליל טו בשבט שהוא אדם לא דתי ונתתי לו א איך קוראים ערקה עם כל ה עם פירות מארץ ישראל וכולי ללטו בשבט אז א הגשתי לו זה סגור, זה ערקה סגורה הוא מיד פתח בדרך כלל אתה נותן אתה מדבר והכל נפרד ממנו והולך אבל הוא מיד פתח כי כני הדברים האלה מצליחים בעיניו אז לקח את לקח פרי ברוך אתה השם בלי כיפה ברוך אתה השם וקמך העולם בורא פרי עץ ברוך אתה השם וקח עולם שחיינו וקיימנו והגיענו בזמן הזה כן מתאים לא מתאים כבות חבית על חבית כן אז אתם רואים בני אדם ההתנהגות שלהם שונים. יכול להיות שבגלל שהוא רואה אותי אז ואני דתי וערב ואני נותן לו אז הוא חושב שזה מחייב לברך אז הוא מברך מה שהוא יודע כן לשליש ולרביע אפילו בברכה לא מושלמת אז הועיל ואנחנו עוסקים כאן בגדרי ספקות לא גזרו כאן משום לפני עבר לא תתן מכשון ולכן אני מסכם ואומר מותר לתת בגמחים אוכל זון לעניים. אף על פי שיש בכללם עניים אשר לא מברכים או לא או אולי השתמשו בזה בשבת. מדוע? כיוון שבספקות לא גזרו משום מסי ולפני אבלות מכשון. מה ש ולכן אם אני מגיש להם לחם לענות דעתי אנחנו כאן בבעיה. צריכים לכתוב בקרזות. יש ליטול ידיים עבור אכילת הלחם כן ושיהיה אנטל מוכן זה אפילו מדי פעם פעם לעורר ולעודד את הדבר הזה למה כי כאן זה גזירה מיוחדת אין למנוע מבין אדם אתה אמרת לו אם בכל זאת הוא עשה אין לך חייב למנוע בעדו כי מעבר לזה אתה כבר לא חייב אבל כאמור בין כל מה שקשור בנטילת עדיין בזה יש מקום יותר להחמיר רבי חנ בן גשמרס