האם מותר לפתוח חנות סמוך לחנות זהה של חברו, והאם מותר להעניק כשרות לאותה חנות?

שאל השואל ואמר האם מותר לאדם לפתוח חנות לדברי מעפה ליד חנותו שהוא בעצמו מוכר מזה שנים דברי מעפה והאם מותר לגורמי הכשרות לתת לאותו אדם הכשר אם באמת פתיחת אותה החנות לידו קרוחה באיסור או לא. ובכן, אנחנו צריכים לדעת שהעניינים האלה הם אינם קלים כלל ועיקר ויש להם הרבה הרבה גדרים בהלכה. דין היורד לאומנות חברו. דין של השגת גבול. דין של עני המהפך בחררה ועוד כהנה וכהנה. אבל לענייננו מבחינת יורד לאומנות חברו דהיינו יש אדם א' אשר כבר יש לו חנות לדברי מעפה במקום מסוים וזה שנים רבות ומזה הוא תפרנס ובא אדם בת ורוצה לפתוח לידו ממש לידו חנות לדברי מאפה מעין אותם דברי מעפה שלכאורה זה נקרא יורד לאומנות חברו והוא נקרא רשע וגוערין בו וגוערין בו עכשיו השאלה היא באלו מקרים הוא בגדר יורד לאומנות חברו שנקרא רשע ושגוערן בו ומוחין בו. נראים הדברים כפי שהפוסקים מביאים אותם ובעיקר הדבר הזה בא לידי ביטוי בשולחן ערוך חושן משפט סימן קנו שאכן באמת דווקא כשמדובר בבני אדם מתחרים שאינם גרים בעיר. כלומר, אם אדם א' הוא תושב היישוב ובא אדם ב'איננו תושב היישוב ופותח חנות ליד חנות, זה בבחינת יורד לאומנות חברו, שאז הוא נקרא רשע ומוחין בו. אבל אם מדובר בבין אותו מקום, כשם שלזה יש א זכות להתפרנס מאותו מקצוע, מאותו דבר מבוקש. כך לזה יש את הזכות להתפרנס. אבל אם מדובר באדם שהוא זר, אם ב הוא אדם לא מקומי, לכאורה הוא עושה איסור ויש למחות בו ולגעור בו והוא נקרא רשע ואם הוא אדם ירא שמיים בוודאי ודאי שאסור לו לנהוג כן הבעיה המתעוררת היא מה יהיה אם הוא מוכר בזול אם אדם ב מוכר בזול או מוכר באיכות טובה יותר שאז האינטרס של בני המקום שיזכו לסחורה זולה יותר או לסחורה איכותית יותר. כאן באנו למחלוקת הראשונים פתחי תשובה של רב לוי פרק ט הלכה ח מביא את שיטות הראשונים בראשם הרי מגש שהרי מגש אומר אם יש תועלת לצרכנים אז ומדובר אפילו בבני עיר אחרת. כל שיש תועלת לצרכנים על ידי זה שהוא מוכר בזול או מוכר באיכות טובה יותר. רואים את העדיפות היתרון של הצרכן ומתירים לו. ואילו הרמבן רבי משה בן נחמן אומר לא. אם הוא לא מבני אותו מקום אסור לו לבוא ולהתחרות עם א' ועל ידי זה שהוא מוזיל את המחיר או באיכות טובה יותר. לגבי איכות טובה יותר באמת הרבה שדענו ובצדק שאולי מצרכים או מוצרים בעלי איכויות שונות הם נחשבים כשני מילים שונים. כי מה תועלת אם א' חלילה מוכר באיכות לא טובה בבית אוכל באיכות מעולה. מה התועלת שקוראים לזה פיצה ולזה פיצה? אם הפיצה של בית מעולה פי כמה זה כאילו מין אחר. לא מוטו מין יש בזה דברים בגור. אבל כל שאין השני, כל שאין השני מוכר באיכות טובה יותר והוא לא מבני המקום, אין להתחיל לו, אין להתחיל לו לבוא לרדת לאומנות חברו. השאלה הנשאלת היא האם הנותנים רשיון עסקים רשאים לתת רשיון במקרה כזה האם גורמי הכשרות מותרים לתת הכשר בנסיבות כאלה שהוא בבחינת יורד לאומנות חברות והתשובה חזקה על גורמים הנותנים רשיון עסקים לעסקים שהם לא ישברו מטה לחמם של בני אדם שהם צריכים לבסא את הדברים. אבל נניח שמדובר ביישובים שהאנשים המנהלים את המועצה הם לא דתיים ויש להם רק את החוק. הרי יישובים שהם דתיים חרבים ועמונים על דבר השם. בוודאי וודאי שנותני הראשון עסקים צריכים לקחת בחשבון את הקריטוריונים ההלכתיים ולהתחשב בהם בזמן שהם נותנים רשון לעסק או לא ואשר לגורמי הכשרות האם רבנים שנותנים הכשר רשאים לתת הכשר לאדם אשר העסק שלו הוא בעבירה הוא בבחינת רשע הוא יורד לא אומנות חברו שלו ברשות אל הוא יורד לאומנות חברו והוא בחינת רשע ומוח בו נראים הדברים שזה גדר של מסייע בידי עוברי עבירה ואסור לגורמי הכשרות לתת הכשר למי שבאותו עניין הוא מסיע בעוברי עבירה. אין הכוונה לא לתת הכשר לאדם חילוני. כל שאדם הוא מקיים את רמת הכשרות כהלכה, כנדרש, צריך לתת לו גם אם הוא הוא לא דתי. זה שהוא מתפרס והוא לא דתי, זה לא קשור בזה וזה לחלוטין. אלא אנחנו מדברים כל שבעצם הנתונים שאתה מאפשר לו לפתוח את העסק הוא בעסק הזה שובר מטה לחמו של מישהו אחר. בזה אסור לך להיות מסיע בדע עוברי עבירה ולפני עברו תן מכשאול. ולכן לענו דעתנו שרבנים נותני הכשר צריכים לקחת בחשבון לא לתת הכשר למי שמתפרנס על חשבון זולתו. נכון? ביישובים שהמנהיגים שלהם לא דתיים והם פועלים רק על פי החוק. אין לו לרב אלא לתת הכשר. אם באמת הכל כשר כאחרת. עלול הוא להטבע בכך שהוא לא נותן הכשר. למרות שעומדים בתנאי הכשר בגלל שיקולים אחרים שלא מצויים בחוק בעמודתם רבים. אבל ביישוב דתי החרדי שצריכים לקחת בחשבון את השיקולים הלכתיים נראים הדברים שאסור לרבנים לתת הכשר לעסק אשר בעצם הבייתו הוא עלול לשבור מטה לחמו של מישהו שכבר נמצא שם וכאמור זה מבני העיר א' מבני העיר וב איננו מבני העיר יתרה בזו כבר נשאלנו מזה זמן רב מה יהיה אם אדם מבקש הכשר מהרב והרב באמת רואה שהוא אמין ועומד בתנאי הכשר אבל כשהוא ביקר במקום הוא רואה שרמת ההגיינה כל כך נמוכה שזה ממש מפגע בריאותי סכנה לבריאות הציבור אסור לו לרב כזה לתת הכשר כי הוא שותף לדבר עבירה שכל העניין מתנהל בעסק מזון שהאכות שלו גרועה, שההגינה שלו גרועה מאוד מבחינת סכנה לבריאות הציבור. אלא שבזה אין לרב לחשוש כי הוא יקבל את הגיבוי של הרשויות. אבל בדברים אחרים יכול להיות שלא יקבל את הגיבוי. אבל בדברים כאלה הוא כן יכול לקבל את הגיבוי. ולכן כל שיש עבירה בעצם הפעלת העסק ההוא אין לרב לתלת הכשר. היינו שמחים אילו היינו מתנהלים על פי התורה שאני לא אתן הכשר למקום שמתעסקים שם בהימורים, בגזל, בכל מיני דברים רעים, כי אני בצורה זו אחרת מסתיים בדעוברי עבירה. אבל כאמור, אם אני לא אצליח לשכנע את בית המשפט, את הבגץ, שהשיקולים שלי הם כשרותיים נטו, אז זה לא יעבור את הבגץ. בעמוד רובים אבל ביישוב שהוא כולו דתי או חרבי שהוא מתנהל על ידי אנשים כאלה בוודאי וודאי שגורמי הקשרות צריכים כשהם נותנים את האכשר לא רק לבדוק את רמת הכשרות אלא לבדוק אם בדברים אחרים אינם מסייעים בדעברי עבירה ואם הם מסיים בדיע עברי עבירה אין להם לתת הכשר בעניין זה רבי חני Ja.