השאלה המרכזית:
השואל מתאר מצב בו ישנה משפחה נזקקת ביישובו, מרובת ילדים, שיהיה לה קשה מאוד לקבל מתנות לאביונים ישירות מחמת בושה. הוא שואל האם מותר לו להזמין את כל המשפחה לסעודת פורים, ולראות בכך קיום מצוות מתנות לאביונים באופן מכובד ועקיף, מבלי להצהיר שמדובר במתנות.
התייחסות ההלכה למתנות לאביונים:
המשיב פותח בדברי הרמב"ם (רבנו) בהלכות מגילה וחנוכה (פרק ב', הלכה י"ז): "חייב לחלק לעניים בימי הפורים אין פוחתין משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מאות או מיני תבשיל או מיני אוכלים שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים ואין מדקדקים במעות פורים אלא כל הפושט ידו לטול נותנים לו ואין משנים מעות פורים לצדקה אחרת."
מדברי הרמב"ם עולה בבירור כי מצוות מתנות לאביונים יכולה להתקיים לא רק באמצעות כסף ("מאות"), אלא גם באמצעות "מיני תבשיל" ו"מיני אוכלים". עובדה זו פותחת פתח לאפשרות של קיום המצווה בדרך אחרת ממזומן.
הצורך בשמירה על כבוד הנזקק:
השואל מציין שהמשפחה הנזקקת עלולה להתבייש לקבל מתנות לאביונים ישירות. המשיב מבין את הרגישות ומציין כי השואל מחפש דרך "איך להנות אותו באופן כזה שלא יפגע וגם שלא יצטרך להחזיר."
הצעת הפתרון של השואל והתמיכה בה:
הדרך שהשואל מציע - הזמנת כל המשפחה לסעודת פורים - מוצגת על ידי המשיב כ"דרך אמיתית ומעשית". הנימוק לכך הוא שמאחר וניתן לקיים את מצוות מתנות לאביונים גם באמצעות אוכל ושתייה, הרי שהזמנת המשפחה לסעודה יכולה להיחשב כמתן זה, בצורה מכובדת. ייתכן שהמשפחה תראה בכך משלוח מנות רחב, אך לא תרגיש צורך להשיב או תחושת אי נעימות של קבלת צדקה ישירה.
עדיפות מתנות לאביונים על פני הרחבת הסעודה האישית ומשלוח מנות מרובה:
המשיב מצטט את סיום דברי הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות מתנות מתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח לרעיו כלומר עדיף מאוד שירבה מתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ואני מוסיף את המילה שלו ושלוח לרעב שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ועלמנות וגרים שהמשח לב המללים האלו מדמ בשכינה שנאמר לחיות רוח שברים ולחיות לב נתקעים."
דברים אלו מדגישים את החשיבות העצומה של שמחת העניים בפורים. המשיב אף מרחיב וקובע כי שימח לב נזקקים שקולה לשכינה.
הזמנת עניים לסעודה כחלק משמחת יום טוב ומתנות לאביונים:
המשיב מזכיר אמירה נוספת של הרמב"ם בהקשר של שמחת יום טוב: "שיהיו עניים בני ביתך." מכאן הוא מסיק: "מה שמע שאם אדם מזמין עניים יחד לסעודתו שלו אדרבה ואדרבה זה מתנות לאביונים ויהיו עניים בני ביתך והכל בדרך מכובדת."
הזמנת המשפחה הענייה לסעודה, אם כן, יכולה להיחשב לא רק כקיום מצוות מתנות לאביונים בדרך עקיפה ומכובדת, אלא אף כמימוש העיקרון של "שיהיו עניים בני ביתך" ביום טוב.
התייחסות למצב המשפחתי של הנזקקים:
המשיב מציין כי במקרה זה, כל בני המשפחה - האב, האם והילדים - מוגדרים כעניים ונזקקים. לכן, בהזמנת כל המשפחה לסעודה, התורם מיטיב עם כולם, ולא רק עם יחיד.
המהות האמיתית של סעודת פורים:
המשיב מסכם ואומר כי כאשר אדם מרבה בסעודתו לא לשם תאוותו האישית אלא כדי לצרף אליה משפחה ענייה, גדולים וקטנים, הרי שזו "סעודת שמיים", סעודה לשם ה', ואין דבר יקר, טוב וחשוב מכך.
מסקנה עיקרית:
על פי דברי המשיב, נראה כי מותר ואף רצוי להזמין משפחה נזקקת לסעודת פורים במקום או בנוסף למתן מתנות לאביונים ישירות, במיוחד כאשר יש חשש לבושה מצד הנזקקים. פעולה זו נחשבת כקיום מצוות מתנות לאביונים בדרך מכובדת, עקיפה ומרבה שמחה, ומתיישבת עם העיקרון של שיתוף העניים בשמחת החג. יתרה מכך, פעולה כזו עשויה להיות עדיפה על פני הרחבת הסעודה הפרטית או משלוח מנות מרובה לבני משפחה וחברים, שכן שמחת העניים היא בעלת ערך רוחני עליון.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
העני לקח את המעשר שיועד לאחר — האם צריך להחזיר?
כיצד ינהג במעשר עני כשמדובר בכמות קטנה מאד של פירות המעשר?
האם ימתין עד שימצא עני והרי הוא מסתכן בהפסדם של הפרות או בבושה על הכמות המזערית שנותן לעני?
האם יכול לתת לעני שמכיר הלוואה בסכום מוערך לסכום המעשר השנתי וינכה ממנה את ההפרשות השוטפות של מעשר העני?
האם על בעל היבול לזכות לעני באמצעות אחר את מעשר העני שהוא מפריש?
האם מצווה לתת צדקה גם לעניי עובדי אלילים כמו אלו שבהודו ובמזרח הרחוק?
מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?
האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?
האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?
מתנות לאביונים, האם עדיף באמצעות גבאי צדקה?
האם רשאי הגבאי להעביר המותר של "מתנות לאביונים" לצדקה שאינה לצורך פורים?
מה כוללת מתנה לאביונים, האם גם ביגוד או מתנות אחרות שאינן קשורות דווקא לשמחת פורים?
הישנן הגבלות על העני לשימוש בכסף שקבל כ"מתנות לאביונים" לצרכיו השונים?
מעשר
יש הנוהגים להפריש בימינו מעשר כספים.
האם מנהג זה הוא להלכה מבחינת מתנות עניים (עין בינונית 10%)?
אם כן, האם נותנים מהברוטו או מהנטו?
בנוסף, האם כל המעשר צריך להיות מופרש לטובת עניים, או שניתן להפריש חלק לישיבות, בתי כנסת, תשמישי קדושה(לעצמו/לזולת)?
האם הוצאות כגון משכנתא, בתי ספר וגני ילדים נחשבים לעניין מעשר כחלק מהברוטו או מהנטו?
אשמח לתשובה ע"פ שיטת הרמב"מ.
כהנים לעניין תרומה
כהנים שיש ברשותם תעודת יוחסין, האם נוכל לסמוך על כך כדי שאלו יאכלו תרומה?
היש להפריד לצרכי הפרשת תרומות ומעשרות בין אתרוגים שנלקטו טרם א' בתשרי תשע"ד לאלה שנלקטו לאחר תאריך זה?
פירות שלא הופרש מהן מעשר עני, הרי הן טבל. מהי, איפוא, הדרך ההלכתית המומלצת להעברת המעשר לעניים ?
כיצד פסק הרמב״ם בדין רוח שפיזרה עומרים בנוגע למתנות עניים?
לק"י
שלום לכבוד רבנו,
במסכת פאה פרק ה' משנה א' כותב רבנו שאין הלכה כרשב"ג בעניין הרוח שפיזרה את העומרים.
במשנה תורה הלכות מתנות עניים פרק ד' הלכה ה' כותב רבנו שאומדים את השדה (כדעת ת"ק) ולאח"כ כותב שנותן שיעור של ארבע קבין לכל בית כור (שיעור מהגמרא בבא מציעאה בביאור שיטת רשב"ג).
בהערות מארי על פירוש המשנה ועל המשנה תורה במקומות הנזכרים, כותב שרבנו פסק כת"ק, ושיש כאלו שאומרים שבפירוש המשנה פסק כת"ק, ובמשנה תורה חזר בו ופסק כרשב"ג ושהוא לא רואה כך.
הלכות מגלה וחנוכה פ"ב הל' [יז] (טז)
לק"י ו י"ה אד"ב תשע"ו
כבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
כנהר שלום
שמעתי מפי תלמיד חכמים ש״כל הפושט ידו ליטול נותנין לו״ היינו ההגדרה לסוג שני העניים שחייב לחלק להם ביום הפורים, ומאחר שחלק לשני עניים כפי ההגדרה הנ"ל אין צריך לפי קו הדין ליתן ביום הפורים למי שפושט יד (כמובן שאינו יודע פרטים על הפושט). ואף אם טרם נתן לשני עניים אין צריך ליתן למי שפושט יד כשמכוון שיתן מעות פורים לשני עניים הידועים לו שהם נזקקים באמת. לפי קו הדין האם נכונים הדברים הנ"ל?
בכ"ר
שמעיה אפל