מי שמרותק לכסא גלגלים, האם רשאי לשמש כש"צ או לעלות לתורה?

שאר השואל ואמר שהרע להם מקרה בשבת זו היוצאת שהוציאו ספר תורה שני בשביל לקרוא פרשת פרה ומי שעלה לפרשת פרה זה יהודי אשר אחר תעונת דרכים ועל גבי כיסא גלגלים ואז השאלה הייתה אה עלה נוגע לקדיש, הועיל והוא קרא, אמר את הקדיש כשהוא יושב על כיסא, על גבי הכיסא. והשאלה היא האם זה בסדר או לא בסדר? כיוון שהוא צריך להיות מעומד. ובכן, עלינו לדעת דבר אחד שנכון מאוד ששליח ציבור וחזן והעולה לתורה צריכים לעשות זאת מעומד. אבל חובת עמידה זו היא מדין כבוד הציבור בשעת דוחף כדעבד דמי. כלומר אם אדם קרא מיושב את התורה התפלל אפילו לא שיח ציבור אלא תפילת 18 שמכנים אותה תפילת עמידה מאחר ואנחנו מצווים להתפלל אותה בעמידה אם מתפלל אותה מי יושב יצא כעמידה איננה מעכבת לא שיש לזלזל בה איננה מעכבת ולכן יש מה שנקרא שעת דוחה קדיעבדמה למשל אם אין להם שליח ציבור רק מי שמרותק לכיסא גלגלים השאר אינם ראויים כלל אוכלה להיות שליח ציבור. זה נקרא שעת דוחק כדיבדמה. ולכן רשאים הם למנות שליח ציבור שיושב על כיסא גלגלים. כיוון שכאמור הם בשעת דוחק. אבל לכתחילה ברור וברור שצריכים להיזהר לא למנות שליח ציבור שאינו מסוגל לעמוד לא למנות אותו כשליח ציבור. מכאן אנו מגיעים לקריאה בתורה. ברור שאי אפשר להבקיע מיהודי נכה מלעלות לתורה. רק בברכת כהנים העמידה מעכבת. מעכבת. אבל בקריאת התורה הברכה אנה עמידה אינה מעכבת והועיל והקריאה בתורה שונה מה שהוא משליח ציבור כי הקריאה בתורה זכות היא לא לכל אדם שיקרא בתורה וקשה לנו להבקיע זכות זו מאדם נכה ולכן אדם נכה יכול לעלות לתורה אף שאנו יכול לעמוד כי לגביו זה שעת דוחק וזה כדי דמי אבל לגבי שליח ציבור נכון זה זכות לכל אדם להיות שליח ציבור אבל לא כל אדם ראוי להיות שליח ציבור יש כללים מי ראוי להיות שליח ציבור בעניין זה שליח ציבור להבדיל מהקריאה בתורה יש יותר מקום להתעכב שהשליח ציבור שבוחרים בו מלבד שהוא צריך להיות ראוי באישיותו, במידותיו, ביראתו. כך גם בקולו הערב, כך בבקיעותו בתפילה וכך גם ביכולת עמידתו. יכולת העמידה זה אחד הפרמטרים שלפיהם יבחר שליח ציבור בשביל כלל הציבור. כלומר זה שונה מאשר קריאה בתורה שאין אנו מתעכבים על כל הפרמטרים האלה שנדרשים עבור שליח ציבור כי זה יותר קל מה שאין כן שליח ציבור בשליח ציבור כאמור אנחנו מתעכבים יותר על הפרמטרים האלה ומשום כך אנחנו צריכים לדעת שבוודאי וודאי שאם יש להם שליח ציבור שיכול להתפלל מעומד ועונה על הפרמטרים הראויים באישיותו בידיעתו את התפילה אז ברור שנעדיף את האדם היכול לעמוד ורק אם אין לנו ובלי ברירה נבחר אדם שהוא יושב על כיסא גלגלים והתפלל מכאן אנו מגיעים לקריאה בתורה אחרי סיום הקריאה בתורה אנו אומרים קדיש כי סיימנו מצווה מצווה קריאת התורה. המנהג אצלנו ולא אצל כולם שזה שקרא אחרון הוא אומר את הקדיש. אבל אין בהכרח שזה שקרה האחרון הוא יאמר את הקדיש. למשל השבת מישהו קנה את השביעי לבנו שהוא פחות מגיל 13 אדי הוא קרע והוא ראוי פרו קטן עולם למניין וקר יפה אבל את הקדיש ביקשנו מהחזן לומר את הקדיש כי אין איסור או חיוב דווקאי שדווקא זה שקורא את התורה יאמר את הקדיש אלא חז"ל יכול לומר אביו של זה שקרה בתורה יכול לומר אין אין מניעה מכך ולכן אדם אשר עלה לתורה והוא על כיסא גלגלים שכאמור לעניין זה אנו מקלים יותר מאשר לגבי שליח ציבור והוא היה אחרון נכון שנפי מנהגנו אומר זאת אומרת המשלים אומר את הקדיש אבל יש פעמים שזה לא כך לא רק שקטן עולה אלא למשל כמו מנחה של שבת מנחה של שבת אין לנו אומרים קדיש אחרי קריאת התורה כי סמוך לכך סמוכה לכך התפילה ואז אנחנו אומרים קדיש שיעלה לקריאה בתורה ויעלה לתפילה ביחד כדי לא להרבות בקדישים שגם זה דין חשוב שאין מרבין בקדישים וכן אותו דבר בתשעה באב וכן ביום הכיפורים וכן על זו הדרך אז אם כן איפה אין הכרח שזה שקרה בתורה הוא יאמר את הקדיש אפשר שמישהו אחר יאמר את הקדיש אבל אם ארע והוא אמר את הקדיש זה לא נורא בדיעבד בוודאי שיצאו ואין לחזור בשום פנים ואופן על הקדיש יתרה מזו צריכים לבדוק טוב טוב אם אותו אדם יעלב יפגע כתוצאה מכך שלא נותנים לו לומר את הקדיש נכון מאוד ש הכי טוב לנהוג ולעדיף אדם שיכול לומר את הקדיש מעומד מדין כבוד הציבור אבל הואיל ויש בני אדם היום שאינם מבינים ואינם יודעים וחושבים שהמצווה היא רק בו, רק בו. אז הוא חושב שנתת בו פגם שלא נתת לו לומר את הקדיש. לכן בדברים האלה גדול הוא כבוד הבריות וצריכים להיזהר מפני המחלוקת. ולכן כשאדם כזה קם, אומרים לו מראש בלחישה אם אפשר שלחר מכן מישהו חזן יאמר את הקדיש בצורה מכובדת על מנת למנוע מחלוקת ועל מנת למנוע למנוע פגיעה בכוד בן אדם ולהסביר לו בגלל שזה כבוד ציבור וזה דרגה יותר יותר גדולה מאשר קריאה בתורה וכולי זוהי הדרך העולה בית אל בהקשר לשאלה שנשאלה רבי חניה בן הגש