מה נשתנה דינו של ריח איסור כולל ריח יין נסך מדין איסור נותן טעם לפגם אשר מותר רק בדיעבד?
הרמב"ם פסק שפת שספגה ריח בשר צלי אסורה באכילה עם חלב. כיצד מתיישבת הלכה זו עם העקרון שלריח אין שם איסור?
היש להתחשב, לשם קביעת ההלכה בנסיבות אלו, גם ברמת הממשות של האיסור וברצון ליהנות מהריח?