קדיש המושמע מקלטת בעצרת יום השואה, האם רשאים לענות אמן? היש צורך לעמוד?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "האם כל הקדיש אשר נשמע בעצרת לשואה מתוך הקלטה?"

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך הקטע "האם כל הקדיש אשר נשמע בעצרת לשואה מתוך הקלטה?". הדיון המרכזי נסוב סביב שאלות הלכתיות הנוגעות לשמיעת קדיש מוקלט בעצרת זיכרון לשואה, ובכלל זה הצורך או האיסור לענות אמן, אמן יש מרבה ולעמוד בזמן השמיעה.

נקודות עיקריות:

• הכשרת ההקלטה: השאלה הראשונה שנידונה היא האם מותר להשמיע קדיש מוקלט בעצרת. הפתרון ההלכתי שהוצע הוא שההקלטה תתבצע מלכתחילה בבית כנסת, בזמן שאדם אומר קדיש בחיוב ובנוכחות עשרה מישראל. בנסיבות אלה, ההקלטה עצמה נחשבת לכשרה ("ובהועיל וההקלטה נעשתה כהלכה. כלומר לא נעברה עבירה שיחיד אומר קדיש לצורך הקלטה. הרי שמבחינת ההקלטה הכל כהלכה").
• מענה אמן ואמן יש מרבה: לגבי הצורך לענות אמן ואמן יש מרבה לאחר שמיעת הקדיש המוקלט, התשובה היא שאין צורך בכך ("תשובה, אין צורך לענות אמן ולא אמן יש מרבה"). הנימוק העיקרי לכך, המובא בהסתמך על "שערים המצוינים להלכה", הוא שהקול הנשמע מההקלטה אינו הקול המקורי של האומר, אלא גלי קול שהפכו לגלי חשמל וחזרו להיות גלי קול. לכן, השומע אינו שומע את האדם עצמו אלא רק "קל אחר לגמרי לא קל אדמי זה קל של הכלת", ובמצב כזה אין יוצאים ידי חובת מצווה ואין עונים אמן או קדושה ("וממילא אינו יוצא ידי שום מצווה ואינו עונה קדושה וברכוא ואמן אחר ברכות האלו").
• עמידה בזמן שמיעת הקדיש המוקלט: גם לגבי העמידה בזמן השמיעה, התשובה היא שאין צורך לעמוד ("ובוודאי ובוודאי שאין צורך לעמוד"). הטעם לכך הוא שכאשר שומעים קדיש מאדם האומר אותו בחיוב ובפני ציבור, מנהג העמידה אינו מחייב, ובפרט כאשר מדובר בשמיעה מהקלטה ("כיוון שהם רק שומעים קדיש מתוך כלת עדי אין צורך ודאי לעמוד גם לפי מנהגם").
• השוואה לשידור חי: הדיון מתרחב לשאלה לגבי שידור חי בטלוויזיה או ברדיו, כאשר רואים ושומעים את האדם האומר קדיש בנוכחות עשרה. גם במקרה זה, יש פוסקים הסוברים שהקול המגיע דרך המכשיר הפך לגלי אתר ולכן אין לענות אמן או קדושה אחריו ("שוב הללו אשר באים ואומרים הקול שמגיע אליך הוא כבר לא קל של אדם כי הוא הפך להיות לכל גלי התר ולכן אחרי קולות כאלה אין עונים אמן או אין עונים קדושה בדברים האלה ובאמת זוהי טענה חזקה").
• השוואה לבית כנסת באלכסנדריה: מובאת אנלוגיה לבית הכנסת הגדול באלכסנדריה, שם החזן היה מסמן מרחוק באמצעות סודר לרחוקים שעליהם לענות אמן. נשאלת השאלה האם שידור חי דומה למצב זה. יש הסוברים שכן, כי יש סימן לעניית אמן ("יש לך עכשיו סימן שאומרים אמן תענה אמן"), ויש החולקים וטוענים שבבית כנסת באלכסנדריה הייתה אפשרות פיזית להתקרב ולשמוע, מה שאין כן בשידור מרחוק ("כאן הרי אתה נמצא במרחקים של עשרות קילומטרים מאות קילומטרים לפעמים אפלו אלפי קילומטרים ואין לך שום יכולת מעשית להגיע בו ברגע ולשמוע והועיל ואינך בכלל יכול להגיע לחיוב כזה אין לך חייב זאת").
• מעבר גלי האתר במקומות מטונפים: טענה נוספת המובאת כנגד עניית אמן בשידור חי היא שגלי האתר עוברים דרך מקומות מטונפים בדרכם, ולכן אין לענות אמן לאחר שמיעה כזו ("ועוד טוענים חלק מהפוסקים אומרים האמן שהקדיש שאתה שומע עבר באמצעות גלי התר גם דרך מקומות המתונפים כי הרי הוא עובר גלי עתר ממקום שבו נאמר עד שמקום שבא אתה שומע ואילי וזה עובר דרך מקומות מתונבים אינך עונה אמן אחר שמיעה כזו").
• סיכום לגבי אמירת אמן: למרות המחלוקות, המסקנה הסופית לגבי אמירת אמן היא שאם אדם בוחר לומר אמן, יש לו על מי לסמוך, כיוון שאמן הוא שותפות בשבחו של בורא עולם, אך מעבר לכך אין חיוב ("אבל עניין אני אמן אם תגיד אמן יש לך על מי לסמוך כי אמן זה שתתפות לשבחו של בורא עולם אבל לא מעבר לזה"). לעומת זאת, אמירת קדושה, אמן יש מרבה או ברכו אסורה במקרה של שמיעה מהקלטה כי אין ציבור אחד הפורס על הדבר ("אז לגבי קדושה או אמן אשמי רבאה או ברחו אז זה אסור להגיד כי אתה לא נמצא בציבור עם אחד פורס על הדבר הזה").

במילים אחרות, המסמך מבהיר כי מבחינה הלכתית, אין חובה ואף ישנם פוסקים הסוברים שאסור לענות אמן, אמן יש מרבה ולעמוד בעת שמיעת קדיש מוקלט בעצרת זיכרון לשואה. עם זאת, אם אדם בוחר לומר אמן, יש לו על מה לסמוך.