מצוות ברית המילה שזמנה כל היום, היש להעדיף עשייתה בשעות הבוקר או אחר הצהריים?

שר השואל אמר זיכה אותם הקדוש ברוך הוא ונולד להם בן ויש ויכוח בינו ובין אביו א מתי לקיים את הברית אבא של הנימול בן תורה רוצה לקיים את הברית בבוקר ואילו הסבא של הנימול רוצה שיקימו את הברית אחרי הצהריים סמוך לערב שעה שבני אדם פנויים ויכולים רבים לבוא לברית אבי ה אנימול אומר זריזים מקדימים הסבא שלו נמול אומר ברובעה מדרת מלך מהיא הדרך הנכונה לנהוג בה ובכן מבחינה עקרונית זריזים מקדימים גובר על ברובעם הדרת מלך אנו מוצאים במסכת ראש השנה דף לב עמוד ב מובת משנה זה בפרק רביעי יש משנה במסכת ראש שנה פרק והלכה ז העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש שנה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרה את ההלל כלומר מדברי משנה זו אנחנו לומדים שהיו נוהגים שהיה להם שליח ציבור לשחרית ושליח ציבור אחר למוסף כמו אצלנו כי יש עות בישראל זה אותו שליח ציבור, זה אותו חזן וכאן אנחנו רואים שהיה להם ראשון ושני שליח ציבור של שחרית ושליח ציבור למוסף ונאמרו כאן שני דינים בראש השנה התקיעה בשופר סמוכה לשליח ציבור השני למוסף לפני מוסף לא מיד אחרי שחרית מוכה לשליח ציבור הראשון אלא סמוכה למוסף אחרי שקוראים בתורה ועומדים אתמו מוסף אז תוקעים וכן בימים טובים שיש בהם קריאת ההלל להבדיל מראש השנה ביום הכיפורים שאין בהם קריאת ההלל אזי אמירת ההלל היא אחרי הראשון אחרי שליח ציבור ראשון סמוכה לשחרית כי הרי הלל זמנו כל היום כשם שגם תקיעות בשופר זמנם כל היום ואף על פי כן את התקיעות החרנו לקרוב למוסף ואלו תעלל הקדמנו מיד סמוך לשחרית וככה אנחנו נוהגים וכזוהי ההלכה בגמרא שאלו ואמרו מה ישנה שני מתקיע למה בתקיעות שופר אנו דוחים את התקיעות עד לסמוך למוס משום דברוב עם דר מלך. כלומר כנראה לא כל בני אדם היו מגיעים בזמן ורואים גם מכאן טבעו של עולם שדרכם שלא מאחרים לאחר ויש בדיוק כנראה תמיד לעולם אחרים. אז לקראת מוסף כבר יש רוב עם וברוב עם הדת מלך ותוקעים ברוב עם דת מלך אולי זוהי הסיבה אומרת הגמרא אם זוהי הסיבה הלל נמ נאמ בשני משום דברבע מדרת מלך אם ככה למה בימים טובים שאנחנו בהם גומרים את ההלל למה גומרים את ההלל מיד אחרי שחרית היה מן הראוי לומר את ההלל סמוך למוסף כי זמנו כל היום ואז נשיג ברוך עמדת מלך אלא מה ישנה הלל? אומרת הגמרא, דבר ראשון, למה הלל? אנחנו אומרים אותו סמוך לשליח ציבור ראשון, כלומר מיד אחרי שחרית משום דזריזין מקדימין למצוות. כלומר בהלל אנחנו מקדימים סמוך לשחרית אחרי שחרית מיד סמוך לשיח ציבור ראשון בגלל זריזים מקדימים למצוות. תקיעה נאבת בראשון בשום זריזים מקדימים למצוות. הרי גם תקעות בשופר הזמנם כל היום ואדרבה תבחר באופציה של זריזים מקדימים מצוות שזה מיד אחרי שחרית משיבה הגמרא ואומרת אמר רבי יוחנן בשעת גזירת המלכות שלנו כלומר באמת התקיעות בשופר עוקבו וניטחו עד לסמוך למוסף שלא קדים כי היה מן הראוי שזריזים מקדימים מצוות כי זה עולה על על ה על הכלל של ברובע מדרת מלך אלא שבתקיעות שופר דחו אותם סמו מוסף בגלל גזרות שמד בזמן גזירת מלכות שנו שגזרו על המצוות אז בשחרית חשבו אם כבר אחרי שחרית לא תקעו אז כבר לא יתקעו ולכן דחו את התקיעות סמול מוסף עד ש הסתלקו הבלשים של המלכות. נמצאנו לומדים מתוך גמרא זו שזריזים מקדימים למצוות עולה על פני רובעם הדרת מלך. יוצא איפה שאבי הנימול צודק שצריך לכאורה לקיים את הברית בבוקר. למרות שבבוקר לא יכלו להגיע הרבה אורחים ולא יהיה ברוב עם דרת מלך. זוזי מקדים מצוות עולה על זה. אלא ש כאן המקום לעיר מספר הערות שכבר מורי ציין שהמנהג בצנאה היה שמקיימים את הברית מילה בעצם היום הזה בחצות כלומר לא בבוקר ולא לפנות ערב אלא בחצות ואין צפק שזהו מנהג כנראה עתיק יומין ויש לו מקורות מדרשים שהרי רבנו דבריו ברורים לחלוטין בפרק ראשון ממילה הלכה ח כתב רבנו אין מלין לעולם אלא ביום אחר עלות השמש אחר עלות השמש אה בין ביום השמיני שהוא זמנה בין שלא בזמנה שהוא משעי והלאה שנאמר וביום השמיני ביום ולא בלילה ואם מל משעלה עמוד השחר כשר בכל העם בכל היום קשר למילה ואף על פי כן מצווה להקדין בתחילת היום זריזים מקדינים למצוות כלומר הנה רבנו כתב במפורש שיש להגדים את הברית מילה לזמן הנצח המעם שעלדה השמשום זריזין מקדימים למצוות ובאמת יהדות שרעב הייתה מקיימת את הברית מילה מיד אחרי תפילת שחרית בבית הכנסת שמה עושים את ה את המילה אבל כאמור ידות צנע הייתה מקיימת בעצם היום הזה ואין ספק שלא היו סוטים מדברי רבנו אל מה למנהג אבותיהם בידיהם שכאמור זה מושרש באיזשהיא מסורת של מה שנקרא בעצם היום הזה נמצאנו למדים בימינו שלנו שאולי בעצם היום הזה אין גם ברום הדרת מלך כר עסוקים בעבודה מתי ברוב עם דר מלך זה בדרך כלל אחרי הצהריים ולפנות ערב עד שבני אדם יוצאים מעבודתיהם ומתפנים לבוא אל הברית כך שיוצא שזריזין מקדימין בין מה היינו עושים בשחרית או גם אפילו בעצם לכאורה עוד אין לנו ברוב עמדת מלך רק זרזים מקדימים ואז השאלה היא האם לצדחות את הברית עד לאחר הצהריים לפנות ערב תגל ברוב עמדת המלך והתשובה לא ולא אף על פי זה המנהג הנוהג אבל עכשיו אנחנו מדברים מבחינה הלכתית עקרונית בבחינת אשרי השומע לכל מורים נכון נטיית הלב ברוב עם אדרת מלך אבל עלינו לדעת שזרזים מקדימים עולה על בור עם ב וזה נקודה מאוד מאוד חשובה, לא אחת המוהל מאחר ואז מסתבכים לברית מילה בין השמשות וזה כבר בעיה קשה מאוד אם למול בין השמשות שהוא ספק יום, ספק לילה ולכן לא צריכים להגיע אל העניין הזה וצריך להיות יותר בטוחים מאשר להסתבך בעניין הזה. נכון. יש רצון להודות לשם לשבח לשם ולעשות סעודת מצווה בשמחה למרות שאין חובה לכך אבל אשרי ישראל קיבלו את ברית מילה בשמחה רובעם דת מלך אבל במקרים כאלה ניתן ליצור הפרדה בין מעשה המצווה ובין סעודת המצווה את המצווה לעשות חינת זריזים מקדימים הלל ושנהגוב שחרית ושחרית הלל ושנהגו ב עצם היום הזה ועצם היום הזה ואת הסעודה יש לפחות אחרי הצהריים אחר צת השואבות כשיוצאים הפועלים עבודותיהם יבואו אין אפילו בעיה לעשות את זה בערב אין שום בעיה אין אפילו בעיה לעשות את סעודת המצווה למחורת ביום ובאמת כבר הרב עודה יוסף מטריע כנגד תופעה שקיימת שבני אדם בורים בעמי הארצות אינם יודעים מה זה חשיבה של מה שיבות ההלכתית של ברית מילה ביום השמיני והם דוחים ביום או יומיים את הברית מילה בגלל שיכולים כספיים או לא מצאו אולם כן מצאו אולם לפי רצונם זו טעות חמורה ביותר ולכן הוא מתפח ומדבר על ההפרדה בין קיום המצווה בזמנה כדת וכהלכה ובין קיום השמחות שם נתנות לדחייה בהתאם לנחות כך יוצא איפה ש באמת הדברים האלה אשרינו שהם עוגנים בכללים מלכתיים ואשריה שומעים לכל מורים וכאן מעניין לעניין כדי להבין מה זה נקרא להתייעץ עםורי הלכה מעשה שהיה כך היה שאבא של נימול הוא בן תורה ורצה לעשות זריזים מקדימים בשחרית והסבא רצה ש יעשו את זה אחרי הצהריים לפנות ערב. כיוון שהאבא של הנימול הוא בן תורה, ידו גבר כי הוא אמר זרזים מקדימים. מבחינה זו הוא צדק. דעקה הלך ועשה זרזים מקדימים בבוקר ולקח עולם ולא באו בקושי באו 10ה וגם אלה שבאו 10רה אז למרות שאין חובה שהיה עשרה לברית מילה אבל לא משנה אשרים ישראל כמה עשרה אלה מיד עם תום הברית הסתלקו כל אחד טרוד ותרדותיו ואז אילו היה אותו בן תורה מתייעץ עם מורה הלכה מורה הוראה יש הבדל בין ראש ישיבה ובין מורה הוראה ראש ישיבה לא תמיד מצוי בהוראת ההלכה המעשית הוא לא תמיד מחובר עם הציבור בשטח הוא איש גאון חזק מאוד מלמד את תלמידיו צורה לעומק ויראת שמיים אבל לא תמיד מחובר לשטח היא לא היה מתייעץ איתנו היינו אומרים לו ישאר כוח זרזין מקדימים תעשה את זה בית כנסת ונגמר כמו יחדות שרעב וכמו רבים איך קוראים יהודי אשכנז וכל אלה שנוהגים לעשות איך קוראים בבית הכנסת ונגמר ואז אתה לא סוחר אולם אתה לא מבזבז כסף אלא מקיים את המצווה בשעתה כדת והלכה מהדרין למהרים ואם תרצה פעם תעשה סעודה מתי שרצה אבל מה שקרה הוא שכר אולם וכל המנות וכל זה הלכו לדמיון למרות שהוא שכר מטבע דברים מנות מועטות אבל בכל זאת השכירות עולם היא עצמה גם היא כסף והמנות גם אין כסף וכולם ירדו לטמיון אין זאת אלא כלל ינקות בידינו בדברים אלה לעולם אדם צריך א' לשאול מורה הלכה ב' להתייעץ למורה הלכה כי בדברים האלה תורה היא וללמוד אנוצריכים רבי חנן ב