מהו השיעור כזית שהאוכל מאכל כל שהוא בשיעור שכזה מתחייב בברכה אחרונה?
היש בנסיבות אלו לחשוש לדין האוכל בריה שמברכים לאחריה אף אם שיעורה פחות מכזית?
מדוע סטה מרן השו"ע בפסיקתו בנדון מהכלל שהוא קבע לפסוק ע"פ שני גדולים מבין: הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש?
קלטת עוסקת בשאלה ההלכתית האם יש לברך ברכה אחרונה לאחר אכילת פרי כגודל "כזית בינוני" אך ללא הגרעין, ובדיון נלווה על דין "בריה" (יחידה שלמה) לעניין ברכות.
השאלה המרכזית ותשובתה הראשונית:
השאלה שנשאלת היא: מה הדין אם אדם אכל כזית בינוני (לא קטן ולא גדול), אך ללא הגרעין, האם עליו לברך ברכה אחרונה? התשובה הראשונית היא שלא יברך ברכה אחרונה.
ההסבר לכך מבוסס על שיעור "כזית":
- החיוב בברכה אחרונה חל על מי שאכל "כשיעור כזית".
- שיעור כזית נמדד בנפח של זית עם גרעינו.
- ברגע שהוציאו את הגרעין, נפח הפרי פוחת ולכן ייתכן שלא נשאר "כשיעור".
- אם האדם אכל זית בינוני בלי הגרעין, ייתכן שחסר בשיעור הכזית הנדרש לברכה אחרונה.
הסוגיה של "בריה" על פי הירושלמי:
- בירושלמי נמצא שמברכים ברכה אחרונה על "בריה" (יחידה שלמה), גם אם אין בה שיעור כזית.
- דוגמאות ל"בריה" מהירושלמי: פרידה (חתיכה) של ענבים או רימון, שאותם אוכלים בשלמותם.
- לכאורה, לפי הירושלמי, אדם שאוכל זית (שהוא "פרידה" ו"בריה") צריך לברך ברכה אחרונה גם אם אין בו שיעור כזית לאחר הוצאת הגרעין.
מחלוקת הפוסקים בין התלמוד הבבלי לירושלמי:
- הפוסקים נחלקו בשאלה האם התלמוד הבבלי מסכים עם הירושלמי בעניין ברכה אחרונה על "בריה" קטנה שאין בה שיעור כזית.
- בעל "תור אור החיים" (סימן ר') מביא את מחלוקת זו.
- ה"בית יוסף" הרחיב בעניין והביא את הדעות השונות.
- למרות שה"בית יוסף" ציין שהרי"ף והרמב"ם סוברים שיש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי (ולפי הבבלי אין מברכים על פחות מכזית), הוא עצמו הגיע לפשרה הלכתית.
פסיקת ה"שולחן ערוך" (דעת ה"בית יוסף" בפועל):
- בשולחן ערוך נפסק: "האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים. והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחילה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל."
- עם זאת, יש "מספקים" (ספק) האומרים שעל דבר שהוא "כגון גרגר של עיניו או של רימון" (בריה), מברכים לאחריו אף על פי שאין בו כזית.
- לכן, ה"שולחן ערוך" ממליץ להיזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית כדי להימנע מספק ברכות.
הגהות הרמ"א (רבי משה איסרליש):
- הרמ"א מוסיף: "ולא מקרי בריאה אלא אם אכלו כמות שהוא אבל אם לקח גרעין ממנו לא מקריא בריה".
- כלומר, אם אדם לקח זית והוציא ממנו את הגרעין, הוא כבר לא נחשב "בריה" לעניין זה.
- רק אם אוכלים כמה זיתים בלי גרעינים כך שבנפח יהיה שיעור של זית בינוני, או אם אוכלים פרידה של ענבים או רימון בשלמותה (עם הגרעינים הקטנים אם ישנם) שאין מוציאים ממנה דבר, אז יש דין של בריה.
- לגבי תמרה קטנה שהוציאו ממנה את הגרעין, אם אין בבשר התמרה נפח של כזית, לא יברך ברכה אחרונה.
סיכום העולה מדברי הרמ"א:
- הירושלמי עסק ב"בריה" שאין מוציאים ממנה גרעינים ואוכלים הכל יחד (כמו פרידה של ענבים או רימון).
- בזית, לאחר הוצאת הגרעין, הוא כבר לא נחשב "בריה" לפי הרמ"א.
- נפח שיעור כזית הוא נפח הזית עם גרעינו, לא הזית בלעדיו.
- לכן, רק אם אוכלים זיתים גדולים שאפילו לאחר הוצאת הגרעין נשאר נפח של כזית, יברכו ברכה אחרונה. אם לא, לא יברכו.
- במקרה השואל שאכל כזית בינוני בלי הגרעין, לפי הרמ"א זה לא נחשב בריה ואין בו שיעור כזית, ולכן לא יברך ברכה אחרונה.
הבאת מקרה מהירושלמי (פרק ראשון, הלכה ראשונה):
- מסופר על רבי יוחנן שאכל זית ובירך לפניו ולאחריו. רבי חייא בר אבא התבונן בו בתמיהה.
- רבי יוחנן הסביר את מעשיו בכך ש"כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו" (ענבים, רימונים וכו').
- רבי חייא תמה מכיוון ש"גרעינתה ממעטתה" - לאחר הוצאת הגרעין, אין בו שיעור כזית.
- הגמרא מסבירה שרבי יוחנן פעל משום דין "בריה" - שאפילו פרידה אחת של ענבים או רימון מחייבת ברכה אחרונה.
- לכאורה, רבי יוחנן סבר שאכילת כזית (אפילו בלי הגרעין) נחשבת "בריה".
- הרמ"א חלק על כך וקבע שאם הוציאו את הגרעין, זה לא נחשב בריה.
דברי רבי חנינא בגש:
- הרב מביא את פסיקת רבינו (כנראה הרמב"ם) בעניין איסורי אכילה, שם דין "בריה" מחמיר יותר (לדוגמה, אכילת נמלה קטנה אסורה למרות שאין בה כזית).
- אך לעניין ברכות, הדין שונה, ולכן לאחר אכילת פחות מכזית אין לברך ברכה אחרונה, גם אם זה "בריה" (למעט הספק שהוזכר לגבי דברים שנאכלים בשלמותם).
- לסיכום, מאחר שהרמ"א פסק שאם הוציאו את הגרעין מהזית הוא לא נחשב "בריה", ובנוסף אין בו שיעור כזית, אין לברך ברכה אחרונה.
ציטוטים רלוונטיים מהמקור:
- "תשובה לא יברך עליו ברכה אחרונה וההסבר לכך הוא כדלקמן מי שאוכל כשיעור כשיעור כזית חייב בברכה אחרונה..."
- "...אבל נפח של כזית עם גלעינתו מן הרגע שמוציאים את הגלעין אז כבר לא אכלנו כשיעור."
- "...בירושלמי מצאנו שמשמע משם שמברכים על בריה ברכה אחרונה. ואם אדם אכל פרידה של עיניו או של רימון לפי הירושלמי לך אור משמע שמברכים ברכה אחרונה גם אם אין בזה כשיעור..."
- "הוא כותב בשולחן ערוך, האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים. והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחילה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל."
- "ויש מספקים, כלומר ספק, לומר שעל דבר שהוא כבר כגון גרגר של עיניו או של רימון שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית לכך נכון להיזהר שלא לאכול בריה שלא לאכול בריאה פחות מכזית ובאמת ככה רבן יוסף הולך שלא סתבך לא לאכול בריה שהיא פחות מכזית על מט לא להיכנס לספק ברכות..."
- "הרמה הוסיף וכתב הגה ולא מקרי בריאה אלא אם אכלו כמות שהוא אבל אם לקח גרעין ממנו לא מקריא בריה כלומר אם אדם לקח זית ואכל אותו כמובן לאחר שחילץ משם את הגלעין. זה כבר לא נקרא בריה."
- "...נמצאנו למדים שבמי עסק הירושלמי בעניין של בריה. בעניין של בריה שמברכים אחריה בפרד, פרדה של עיניו, פרידה של רימון, שאין מחלצים גלעינים משם אלא אוכלים הכל יחד. ואז יש גדר של בריה. אבל זית כאמור, אם אין בו גודל שאילו היינו מוציאים אילו היינו מוציאים את הגלעין, לא היה שיעור של נפח כזית כי נפח כזית זה כמוהו אוך גלעינתו. לא זית בלי גלעין, אלא עם הגלעין. זה הנפח של שיעור זית."
- "אמר רבי יוחנן הגיב על ההסתכלות החודרת של רבי חייא אמר מה הדן בבלעם מסתכל מה קרה לבבלי הזה שמסתכל בטמיה מה קרה לכן אנחנו מתנהגים התנהגות שאיננה הולמת מה הדין בבלאה מסתכל כמובן היה דרכם קצת להתלוצץ להתבדח זה עם זה ארץ ישראלי מתנשא הבלי זה סוג ב' כן סוג ב' יב אז מה עדן א מסתכל לת לכל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו מה אין לו את הכלל הזה של כל שהוא ממין שבעה כלומר ענבים רימונים מברכים עליו א לפניו לאחריו מבלי לאמוד אם יש בו שיעור כזית..."
- "אומרת הגמרא אתלהומה צריך לה אז גם גם רבי חיא יש לו את הכלל הזה הוא מה צריך עלה? כלומר מה בכל זאת רבי חיא סתכל בהסתכלות חודרנית כזאת תמוה על רבי חל רבי יוחנן מפני שגרעינתה ממעטתה כי מה אכל רבי יוחנן זית עכשיו נוציא את הגלעין כבר אין בה שיעור כי שיעור כזית זה כמוך גלעינתה נפח של כזי ולא עוד אלא קמו זה כבר לא בריאה מה עבד לרבי יוחנן משום בריאה מי לצאת רבי יוח נן אמרה שכן אם אכל אפילו פרידה אחת של עיניו או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניה לאחריה ומשמע לכאורה שרבי יוחנן סבור שאכילת כזית היא נחשבת בריאג למרות שזה בלי הגלעין למרות שבלי הגלעין והרמרי אמר אם מוציא את הגלעין זה כבר לא בריה..."
- "לסיכום מאחר ורבנו אה פסק את דין הבריאה בדיני מאכלות אסורות לחייב עונש מלכות על מי שאוכל נמלה על מי שאוכל שרץ קטן שאין בו כזית אבל הוא אכל אותו כבריה או אם עם בריה נתערבה בדבר המותר אפילו בלף לא בטיל וזה רבנו פסק אבל לעומת זאת בענייני ברכות לא ומשום כך אנחנו אומרים שהחרי כזית אינו מברך אם תנצה לומר משום שבלי הגלעין בן כך אין בו כשיעור אם תנצה לומר רבנו בלבחי לא פסק שאחרי בריה מברכים ברכה אחרונה אם אין בה למרות שאין בה כשעור ואם תרצה לומר שאפילו אם לקח זית גדול ענק והוציא את הגלן אם אין בו בנפח הזה שעורק של כזית הרי לכאורה עדיין יש לנו דברי ארמה שמה בפרי שאין בו את הגלעין כבר אין לו דין של בריאה רבי חנין בגש