ברכות של ק"ש, האם לשיטת הרמב"ם ניתן לסמוך על הש"צ או יש לומר מלה במלה עם הש"צ?

שאל השואל ואמר שהוא נבוך בשיטת רבנו ונוגע לברכות של קריאת שמע. האם ישתוק וישמוך על השליח ציבור לכתחילה? והשליח ציבור יאמר מילה במילה בקול ברובע מדרת מלך ויוציא בין את הבקיעים בין שאינם בקיים או שמה צריך כל אחד ואחד לומר עם השליח ציבור מילה במילה ואין השליח ציבור מוציא רק מי שאיננו בקי כדין תפילת 18 והשאלה היא בדיעבד גם כן אם אדם שתק ושמע מנשליח ציבור והוא מבין הודעים לומר את קריאת שמע ולא אמר אלא מך על השליח ציבור האם יצא ידי חובה או לא יצא ידי חובה באמת יש מקום מבוכה בדברי רבנו וכבר נבוכו בדברי רבנו משום שרבנו בפרק שמיני מהלכות תפילה הלכה חמישית כתב רבנו וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברך לפניה ולאחריה ולא מפתעירים בנביאים אלא בעשרה וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעין ועונין אחריו אמן אלא בעשרה וזהו הנקרא פורס על שמע כלומר רבנו מג דיר ש את העניין הזה של פורס על שמע, אבל כיוון שהוא כולל אותם את פריסה על שמע בכלל הדברים שצריכים מניין ואז רבנו מסביר מה היא מהותה של הפריסה הזו שאם יש 10רה מישראל אחד מברך את ברכת שמע וה כל שומעין ועונין אחריו אמן וזה הוא נקרא פורס על שמע יוצא איפה מדבריו אלו כאן ש בפריסה על שמ השליח ציבור מוציא ידי חובה בין אם אה מדובר באנשים בקיים ובין אם מדובר באנשים בלתי בקיאים ו לכאורה משמע שאולי אפילו גם אין צורך בלכתחילה שאומרו הם משליח ציבור מילה במילה אולם בפרק תשעי מהלכות קריאת שמע כתב רבנו סדר תפילות הציבור התחלת הפרק סדר תפילות הציבור כך הוא בשחר העם יושבין, כל העם יושבים הוא שליח ציבור יורד לפני התיבה ועומד באמצע העם הוא מתחיל ואומר קדיש בכל העם עונים אמן יש מרבם ברך בכל כוחן ועונין אמן בסוף קדיש ואחר כך אומר ברכות את השם המבורך והן עונים אחריו ברוך אתה השם ומבורך לעולם ועד ומתחיל ופורס על שמע בכל רם והן עונן אמן אחר כל ברכה וברכה והיודע לברך ולקרות קורא עמו עד שמברך געל ישראל רבנו כאן מביא שני מצבים מצב שבו אינם אומרים איתו מילה במילה ומצב שבו אומרים מילה במילה כשזה תלוי בין הודעים בין שאינם יודעים הודעים לברך ולקרות קוראין אמו עם משליח ציבור מילה במילה עד שמברך געל ישראל ואלו שאינם יודעים לקרוא אף שרבנו לא פתח בהכרזה שמדובר על שאינם יודעים רק מן הספע אנו יודעים על הרשע אז הם שומעים ויוצאים מדי חובה על ידי זה שהם עונים אמן ויוצאים מידי חובה באמת אנחנו בלבטים בין שני המקורות הסותרים האלה של דברי רבנו. כיוון שיש לנו דיני ברכות כלליים ויש לנו דיני תפילה ייחודיים. בדיני ברכות כלליים בארבנו בהלכות ברכות שכל אדם שמחוייב בברכה ומישהו אחר שגם כן מחוייב באותה ברכה אומר את הברכה בקל וזה ששומע מתכוון לצאת גם בלי לענות אמן הוא יוצא ידי חובה למשל אם אני שומע את חברי מברך על הלולב ואני מתכוון לצאת לחובה לא יש לו לב ולי יש לולב גם בלי לענות אמן אני יוצא ידי חובה אינני צריך לברך, אבל אה אם אני עונה אמן, גם אם המברך הוא פחות בדרגת החיוב ממני, אומר מורי כגון קטן אני יוצא ידי חובה כי העונה עמן הרי הוא כמבר ואין צורך בעשרה כדי שבאמת המברכת יוציא אותי חווה בברכתו. אלא אלה הם דינים כלליים בדיני ברכות שאפשר או מדין שומע כעונה אם הוא אומר אמן או אפילו בלי עניית אמן. מחר והשומע מתכוון לצאת. וכבר בהזדמנות אמרנו שלדעתנו גם המחברך צריך להתכוון להוציא כוונת שומע ומשמיע. ואם כן איפה בדיני ברכות גם בלי מניין עשרה יוצאים ידי חובה על זה שמתכוונים לצאת ידי חובה וזה בלי מניין והנה ב בתפילת 18 נאמר ובצורה ברורה למדאי שהשליח ציבור מוציא רק את מי שאינם בקיים אינם יודעים להתפלל אבל אלה שיודעים חייבים לומר מילה במילה ואם לא הללו שיודעים אם לא אם אינם אומרים מילה במילה עם משליח ציבור אינם יוצאים מדי חובה למרות ששמעו מתחילה ועד סוף ולמרות שאנו אמן אינם יוצאים מדי חובה כלומר דיני תפילה שונים מדיני ברכות שהם שוברים את כל הכללים אפילו שמע והתכוון לצאת משמע התכוון להוציא לא מועיל אפילו שמע וענה אמן לא מועיל. גם אם 10ה נמצאים לא מועיל. מי שאינו יודע, מי ש מי שיודע, לא יוצא ידי חובה. ורק מי שאינו בקנה מיוחדת תיקנו שאם יש עשרה מישראל והשליח ציבור חוזר על התפילה בשביל להוציא או מתפלל בכל רם בשביל להוציא את מי שאינו יודע. הוא יש עשרה מישראל. זה תקנה מיוחדת בשביל אלו שאינם בקיים. יוצא איפה אין צל של ספק שדיני תפילה שונים מדיני ברכות והשאלה במה הם שונים והתשובה התפילה היא עבודה שבלב והיא תחנונים אי אפשר בשום פנים ואופן לתת דחובה רק על די שמע בלבד רחמנא ליבביב ויש צורך שאדם בעצמו יתבטא ויאמר והוא יכול ואם הוא יכול בקי מדוע שיסמוך על השו מדוע שהש"ץ יוציא אותו ידי חובה כי הרי הוא יודע וזה מהותה של התפילה עבודה שבלב תחנונים ורק כדי לעשות חסד עם מי שאינו יודע שלא ישאר בלי כלום תקנו את התקנה של חזרת השץ כדי שהש"ץ באמצעות עשרה מישראל יוציא את מי שאינו בקי אבל מי שבקי לא יועיל ולא יציל אפילו בעשרה. ועכשיו יש לנו עוד הגדרה שלישית. יש לנו דיני ברכות כלליים, יש לנו דיני תפילה ויש לנו ברכות קריאת שמע. האם ברכות קריאת שמע דינם כדיני ברכות כלליים כמו ברכות הנהנים, כמו ברכות המצוות, או יש להם מעמד מיוחד, או אולי דינם כמו בתפילה? אומר מורי בפרק ט אות ז כתב רבנו לברך ולקרות קורא עמו נראה לי שפירושו לברך הם ברכות קריאת שמע כיוון ברחמנון כלים התפילה ולא כדין ברכת המצוות שאדם יכול להוציא את היודע אף היודע אלא כתפילה שאין היודע יוצא אלא בברכות עצמו וכן משמע להדיה בתשובה סימן רשותט שאין השליח ציבור מוציא אלא מי שאינו בקי ולקרות קורא שכתב רבנו נראה לי ולקראות קורא שכתב רבנו נראה לי שכוונתו על קריאת שמע עצמה שמי שאינו יודע יוצא ידי חובתו בשמיעודע והועיל ולא שיר בה עניית אמן הרי הוא יוצא בשמיע אה ובכוונה בלבד ובכן רבותיי מורים מחדש כאן שני חידושים עצומים שבקריאת שמע עצמה אם אדם מתכוון לצאת ידי חובה בשמיעה מן הקורא והקורא מתכוון להוציא אותו מוציא אותו ידי חובה זה חידוש עצום ולא בו אנחנו עוסקים כעת וחידוש עצום קודם שמורי אומר שדיני ברכות שמע כדיני תפילה זה עניין של תחנונים ואין השליח ציבור מוציא אלא רק את מי שאינו יודע לא את מי שיודע ולכן יש חובה לומר מילה במילה יחד עם משליח ציבור בברכות קריאת שמע לדעת מורי והוא מסתייע בתשובה סימן רשותט ששם רבנו נשאל והשיב ומשם משמע שדין ברכות קריאת שמע כדין התפילה שאינו מוציא ידי חובה שאינו מוציא ידי חובה המשליח ציבור הראה רק מי שאינו יודע. אלא מה? שאנחנו כאן עומדים בפני בעיה שבפרק שמיימי מלכות של הלכה החמישית אמר רבנו וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעין ועונין אחריו אמן אלא בעשרה וזהו הנקרא פורס על שמה ש ורבנו לא חילק כאן בין יודע ובין שאינו יודע אל רבנו דיבר כאן בכללי ואז לכאורי סתירה נצטרך לומר שאולי מורי מסביר את שיטת רבנו ואומר הנחנמה בהלכה ה לא מבואר הדבר כי רבנו שמח על מה שכתב חכות קריאת שמע על מה שיכתוב בהמשך בהלכות בפרק תשעים מלכות תפילה ושזה אך ורק מוציא את מי שיודע או מי שאינו יודע א רק מי ש את מי שאינו יודע לא את מי שיודע ומי שיודע חייב לומר מילה במילה זו כנראה שיטתו של מורי בשיטת רבנו כדי להתגבר על הסתירה שבין המקורות אחרי בקשת המחילה ולמרות שהדברים לכאורה מוכרחים במיוחד בליווי התשובה סוף סוף איננו רואות ולא זר שיש מבני עבדתנו מי מהם שאומרים עם השליח ציבור מילה במילה את ברכות קריאת שמע ומי מהם שאינם אומרים הם משליח ציבור אלא שומעים וכולי והשאלה היא לא אם לא אם אה איך קוראים לומדים מעשה ממציאות הזו כי הרי גם בתפילה לצערנו הרב יש אנשים שאינם יודעים את ההלכה וסומכים על כך על השליח ציבור למרות שהם בקיאים והם ודאי טועים אבל לפחות רבנים מעירים בזה מתראים בשער בת רבים על הטעות הזו אבל בנוגע לקריאת שמע אין ולא ראינו שר רבנים מטריאים כפי שהם מטריאים בתפילה ו פועיל ויש מציאות כזו לנו היה נראה ש ה מה שרבנו אומר שיטתו היא כמו השיטה הנזכרת בשולחן ערוך ובשולחן ערוך או השולחן ערוך מטואם עם השיטה של רבנו כפי שהבינו אתה בשולחן ערוך בסימן נט סעיף ד' נאמר ברכת יוצר וערבית אומר משליח ציבור בנחת ה גה וימהר לסיים קודם שיסיים השליח ציבור ויענה אמן אח שליח ציבור ומי הוא אם לא אמרה רק שמעה משליח ציבור יצא דברכות אלו השליח ציבור מוציא היחיד אף על פי שהוא בקי מי הוא אין השליח ציבור מוציא היחיד בפחות מעשרה כלומר באמת אומר הרמה שאדם לכתחילה צריך לומר מילה במילה, אבל אם לא הוא יוצא ידי חובה על די שליח ציבור. ואם כן נראים הדברים כך באמת דרכות קריאת שמע הם כמו תחנונים כמו תפילה אבל לא ל לא כל דבר ועיקר שבתפילה הבקי אינו יוצא ידי חובת כלל ועיקר על ידי שליח ציבור ואילו בחות קרי שמע לכתחילה יאמר מילה במילה עם משליח ציבור כמו תפילה אבל בדיעבד הוא יוצא ידי חובה כי זה חלק מהמהות של הפורס על קריאת שמע שוטח את הברכות ומוציא גם את מי שהוא בקי נראה לנו שיותר כדאי להסביר את דברי רבנו באופן זה א' כדי שלא תהיה סתירה בין פרק ח לפרק ט למרות שיש לנו קושי עם התשובה ובכן כדי ליישב ולתאם את מנהג אבותינו כמציאות שהיא קיימת שיש מי שאומר מלב מילה ויש מי שלא אומר מלב מילה והרבנים לא מטריעים כדי ליישב את מנהג אבותינו ולכן ראה לי שלכתחילה צריך לומר הב על אם לא אמר יוצא ידי חובה במיוחד ש אנחנו יכולים לבסס עניין זה בגלל המינוח הפורס על שמע כידוע שרשי הסביר פורס על שמע חתיכה פרוסה והכוונה היא שיש חידוש גדול וברחו שגם אדם אשר לא השתלב מתחילה לא שמע ברכו כי הוא בא יותר מאוחר אחר כך חוזרים בשבילו את ברחו וזה די לו כאילו הוא שמע ברכו יחד עם כולם זה נקרא פורס חתיכה ומכאן זה השתלשל להרבה עניינים שאין כאן מקום לדבר בהם אבל רבנו ברי יגש לא כך מסבירים הם מסבירים שפורס שוטח שוטח מציע לא פרוסה אלא פריסה שותח מציע ולכן אם אם כך למה נתנו לו את ההגדרה פורס על שמע? אם ברכות קריאת שמע כדין תפילה והוא השליח ציבור אומר בכל להוציא רק את מי שאינו יודע מדוע חז"ל היו צריכים למצוא מינוח מיוחד לברכות קריאת שמע ואומרים פורס על שמע הרי כל אמירתו של השליח ציבור בקל היא רק להוציא את מי שאינו יודע כמו בתפילה ובתפילה אין לנו אומרים פורס אלא משמע שבאו ואמרו יש כאן הוד והדר למלכות של בורא עולם שהאמנון של האמונה קריאת שמע והברכות יעשה בדרך כזו ששליח ציבור וציבור יאמר את הברכות בכל מילה במילה לא שיאמרו את זה בלחש ואת קריאת שמע יאמרו בקל כמו תפילת לחש תפילת 18 אלא בדיוק הפוך זה חלק מההדר זה חלק מהקבלת עוד מלכות שם שמיים ברוב עם שאחד פורס מציע בקול אלא שבגלל שלכתחילה טוב שאדם יחוש ויירגיש שהברכות האלה הם כמו תחנונים אז הוא אומר בשקט מילה במילה משליח ציבור אבל יש עניין שהשליח ציבור יאמר בקלפרוש ולהציע ואבל בדיעבד גם מי שבקי יוצא ידי חובה. כך נראים לנו הדברים ליישב את שיטת רבנו עם קושי שיש לנו ביחס לתשובה. לפעמים תשובה יש והיא נכתבת לפני אבל על כל פנים זה מה שנראה לנו שיטת רבנו אבל גם אנו מודעים לשיטת מורי והרוצה יבחר בזה או בזה. רבי חנן