מהו מנהג יהודי תימן באיסור תספורת בתקופה הקרויה "בין המצרים"?

נושא מרכזי: איסור תספורת מ-17 בתמוז בקרב יהודי תימן

• דעת השולחן ערוך והרמב"ם: הדובר מציין כי מרן השולחן ערוך לא הביא את המנהג של איסור תספורת מ-17 בתמוז, כפי שהביא מנהגים אחרים. לדבריו, הן לפי מרן והן לפי הרמב"ם, איסור תספורת חל רק מכוח הדין, דהיינו בשבוע שחל בו תשעה באב.
• ציטוט: "ובכן מרן השולחן ערוך לא הביא את המנהג של איסור תספורת ב-17 ותמוז כמו שהביא מנהגים אחרים. אלא הרב דיוסף מראה שלפי מרן איסור תספורת לפי מרן רק מכוח הדין דהיינו בשבוע שחר בו תשעה באב."
• ציטוט: "אלא נשארו כעיקר הדין כמו הרמבם ומרן והדין התלמודי שרק בשבוע שחר בות שעה באב אסורים לדין לא לא מכוח המנהג אסורים לדין להסתפר"
• מנהג אשכנז והגהות הרמ"א: הרמ"א הביא את המנהג שאין להסתפר מ-17 בתמוז, בדומה לאיסור נישואין בתקופה זו.
• ציטוט: "הרמה הוא שהביא את המנהג שאין לספר מ-17 בתמוז. כשם שהביא שאין להתחתן מ-17 בתמוז"
• מנהג יהודי צנעה (תימן): מורי דוד משלקי בשתילי זתים מחק את ההגהה המתייחסת לאיסור תספורת מ-17 בתמוז, דבר המעיד שבצנעה (תימן) לא נהגו באיסור תספורת משבעה עשר בתמוז, אלא נשארו כעיקר הדין.
• ציטוט: "והנה מורי דוד משלקי בשתילי זתים מחק את ההגהה המתייחסת לאיסור תספורת מ-17 בתמוז משמע שבתימן לפחות בצנאה לא נהגו באיסור תספורת משבעת הרבת תמוז אלא נשארו כעיקר הדין כמו הרמבם ומרן"
• ציטוט: "יוצא איפה שבתימן לפחות בצנעה הדברים ברורים שאין איסור להסתפר אלא רק בשבוע שחל בו תשעה באב."
• מנהג קהילות אחרות (שרעבים): ייתכן ומחוץ לצנעה, בקרב קהילות אחרות בתימן כמו השרעבים, נהגו איסור תספורת מ-17 בתמוז. הדובר מציין כי הנושא מתועד ויש צורך לרענן את הזיכרון בנושא.
• ציטוט: "יכול להיות שחוץ לתימן, מחוץ לצנעה, נהגו איסור. בזמנו רייינתי את החן השרעבים בתוכנית שהייתה מוקלטת בוידאו שאל אביך ויגיד לך זקניך ויאמרו לך ואינני זוכר ברגע זה ואני צריך פשוט רענן זכרוני הכל מוקלט הכל מתועד"

כללי הוראה בנוגע למנהגים ואיסורים

• היכן שנהגו - שם נוהגים: כל דבר שיסודו במנהג, האיסור חל רק במקום שנהגו או אם ידוע שנהגו אבותיו של האדם. אין להטיל איסור על מי שלא ידוע שנהגו אבותיו.
• ציטוט: "כל דבר שיסודו במנהג אין לך אלא היכן שנהגו או שידוע לך שנהגו ואינך יכול להטיל איסור על בני אדם שלא ידוע שאבותיהם נהגו."
• חיזוק המנהג: רק במקום בו המנהג חזק ומושרש בקרב הקהילה או אבותיהם, יש חובה לנהוג על פיו. במקום בו האיסור לא חזק, אין בסמכות מורה ההוראה לאסור דברים המותרים.
• ציטוט: "רק במקום אם נשתמש בלשון מליצה דתחזק איסורה, כלומר חזק מנהג שם או ביניהם או צציהם חייבים אבל במקום שלא החזק האיסור אין לנו יכולת כמו רע הוראה לאסור על העולם דברים המותרים"
• פרשנות מצומצמת למנהגים: יש לפרש מנהג בצמצום ולא בהרחבה.
• ציטוט: "לא מנהג יש לפרש אותו בצמצום ולא בהרחבה ודי לנו במשך אס ולא מעבר לזה."
• חומרות עלולות להביא לקולות: הטלת חומרות שלא התקבלו עלולה להביא לידי קולות, במיוחד במקרים בהם אנשים עלולים להיכשל במצוות אחרות או להרהר בדברים אסורים. אין להטיל מנהגים על מי שלא נהג בהם.
• ציטוט: "במיוחד שבדברים כאלה אל נחשוב שזוהי חומרה שנקיה מספקות אלא הרבה פעמים חומרות כאלה הם מביאות לידי קולות. שהרי בני אדם שאין עדיין לא קימו מצוות פריה ורבייה או חס ושלום נכשלים בהרהורים בחיות בדברים האלה. הרי לגלגל מנהגים על מי שלא חזקו במנהגים אין מקום בכלל בכלל."
• הבחנה בין איסור מדין לאיסור ממנהג: יש הבדל בין איסור שמקורו בדין התלמודי (כמו איסור תספורת בשבוע שחל בו תשעה באב) לבין איסור שמקורו במנהג.

האם איסור תספורת כולל גילוח הזקן?

• מנהג יהודי צנעה: בקרב יהודי צנעה, היות ולא נהגו כלל בגילוח הזקן במשך השנה, ממילא לא היה מקום לאסור גילוח הזקן בימי בין המצרים. מה שלא נהגו בו, לא נאמר עליו איסור.
• ציטוט: "הדבר הזה לא שייך בימי תמוז לפחות לפי מנהג יהודי צנאה שכאמור הדין הוא רק בשורה שחלבות שעב אבל נניח בהנחה שהחנוש בדרום נהגו שלא לספר במתמוז מאחר בביתן בכלל בכלל לא גלחו את זקנם כל השנה לא הייתה תופעה כזו של גילוח זקן במשך כל השנה ממילא לא שיכל לבוא להגיד שיש עליהם מנהג איסור להתגלח תגלחת הזקן לא במשנהגו נהגו ובמה שלא נהגו לא נהגו לא נאמר מאחר ובאותו מחוז נהגו ביסור תספורת ומאחר והיום נוהגים א גם בגילוח אז יש לאסור את הגילוח לא מנהג יש לפרש אותו בצמצום ולא בהרחבה ודי לנו במשך אס ולא מעבר לזה."
• הבדל בין תספורת לגילוח: גילוח הזקן כרוך בצער גדול לנוהגים להתגלח (גידול שיער דוקרני, ניוול בעיני הבריות). לכן, קשה להטיל איסור כזה על הציבור.
• ציטוט: "כיוון שגילוח הזקן היא גילוח קרוך בצער גדול מאוד לנוגים להתגלח, גדל שיער דוקרני וגם כשהוא כבר גדל יותר, ניבול הוא לאותו אדם מעוסו עיני הבריות כי לא רגילים לראות כך ויש צער גדול ולכן מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לגלגל על בני אדם ייסורים אשר קרוחים בצער הנה בואו ונראה החינו האשכנזים אשר אצלהם נהגו להתגלח בכל זאת התירו להתגלח אם נהגו להתגלח בערב שבת כל ערב שבת בימים אשר נהגו שלא לסתפר אז אם נהגו להתגלח תגלחת הזקן תירו להם מדוע משום כבוד שבת איך הוא יכנס לשבת כשהוא מנובל בעיני עצמו ועיני הבריות שהורגלו אליו אחרת וכן בגלל הצער והרבה פוסקים התירו"
• היתר גילוח לצורך פרנסה: הרב משה פיינשטיין התיר גילוח בימי הספירה ובין המצרים במקום הפסד ממון, כאשר אי גילוח עלול לפגוע בעסקיו של האדם. עם זאת, איסור תספורת בשבוע שחל בו תשעה באב (מכוח דין) אינו מותר גם במקום הפסד.
• ציטוט: "אומר הרב משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה הנה אם אחד עוסק באיזה מסכר למלאכה שאם שאם לא יסתפר את זקנו בימי הספירה ובימים שבן 17 בתמוז שאב יהיה לו הפסד ממון. כלומר אדם אשר לא יגלח את שער זקנו לא ירצו לבוא בקשרים עסקיים איתו... אומר הרב משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה אז מותר כי לא נהגו במקום הפסד כלומר המנהגים האלה שמנהגים חשובים כשעצמם לא נהג אותם כמה הפסד כשיש הפסד ממון דוחים את המנהג הזה אבל בשבוע שחל בו שעה באב שאסור מדינה דגמרא סוף תענית ל אין להתיר כלומר תראו איך הרב משהינשטיין מבחין בין חיוב בין איסור מכוח דין ובין איסור מכוח מנה הוא אומר שבוע שחלבות שעה באב שזה איסור תספורת מכוח תקנת חכמים מכוח דין גם כשיש לו לאדם הפסד במון זה מחייב אותו אבל איסור תספורת מכוח מנהג אין מנהג איסור דוחה הפסד ממון ולכן שיש הפסד ממון אין מקלמים את המנהג הזה ועל בסיס היתר הזה רבים רבים לא רבים רבים מתגל חים בגלל עסקיהם."

גישה מחמירה בהוראה:

• הדובר מביע ביקורת על הגישה הרווחת כיום שכאילו כל המחמיר בדברים הלכתיים תבוא עליו ברכה. הוא מציין כי הגמרא במסכת בבא בתרא אמרה שיש גבול לאבלות יתר לאחר החורבן.
• ציטוט: "ואני אומר את הדברים האלה הואיל ובעוונותנו המרובים היום ישנה מגמה או אולי גישה שכאילו כל המחמיר בדברים האלה תבוא עליו ברכה ידועה הגמרא מסכת בבטרא דף ס שאחרי החורבן סמוך אחרי החורבן ראו אותם מתאבלים ומתענים יתר על המידה ומורא הוראה אמרו להם יש גבול לא יותר מדי נכון צריך אם אנחנו נתאבל על חורבן אבל אי אפשר לאסור גם את זה וגם זה יש חיים גם מעבר לחורבן ואדרבה מתוך תפילה ותקווה שנזכה לבניין בית שלישי."
• כללי הוראה נכונים: בהוראת הלכה יש לפעול על פי כללי ההוראה, ולא כל המחמיר לאחרים תבוא עליו ברכה. אדם יכול להחמיר על עצמו, אך לאחרים יש להורות על פי כללי הדין.
• ציטוט: "ולכן בדברים האלה המינון הנכון הוא זה שקובע. ויש כללי הוראה ועל פי כללי ההוראה ישק דבר. ולא כל המחמיר תבוא עליו ברכה בהוראת ההלכה. אם נניח כל המחמיר לעצמו תבוא על הברכה אבל לא כל המחמיר לאחרים תבוא על הברכה אלא לעצמך אתה יכול להחמיר אבל לאחרים עליך להוראות לפי כללי. הוראה לפי כללי הדין אל זוהי הדרך העולה בית אל"

לסיכום:

קטע השמע מבהיר כי בקרב יהודי תימן, לפחות בצנעה, לא נהגו איסור תספורת מ-17 בתמוז אלא רק בשבוע שחל בו תשעה באב, בהתאם לעיקר הדין. הדובר מדגיש את החשיבות של בחינת מנהגים על פי מקורם ונהגת אבות, ואת הצורך בפרשנות מצומצמת למנהגים. בנוסף, הוא דן בשאלה האם איסור תספורת כולל גילוח הזקן, ומביא דעות המתירות גילוח במצבים מסוימים (כבוד שבת, צער, הפסד ממון). לבסוף, הוא קורא להוראה הלכתית מתונה על פי כללי ההלכה, תוך הסתייגות מהחמרה בלתי מבוססת על אחרים