האם יכול שכיב מרע לקבוע שהבעלות על נכסיו ישארו אך ורק במסגרת משפחתו לדורי דורות?

שאל השואל ואמר שהוא רוצה שם הסתלקותו הבית שעמל עליו כל חייו והשקיע אותו מדמו מחל בו ישאר אך ורק לעולמי עולמים בתוך משפחתו כדי לטשטש לא נשתמש בשם המשפחה שלו שמפורסם נשתמש בשם משפחה דוי שהיום זה פחד מפורסם נניח מנזלי הוא רוצה שכל ה הבית הזה לעולם ישאר בידי משפחת מנזל האם אפשר להבטיח לו דבר כזה או לא התשובה לא אין אפשרות להבטיח דבר כזה כלל ועיקר אם היה מקדיש את הבניין אפשר להבטיח שישאר בידי הקדש לעולם למה כי מאחר והוא הקדיש את הנכס אזי מי שמונה על ההקדשות זה בית דין והבית דין כותב את שטר ההקדש באת נאב ואז לעולם לעולם כל בית דין בכל דור ודור יפעל לנהל את ההקדש בהתאם לתנאי ההקדש בכל דור ודור כי כאמור הבית דין הוא המטפל בהקדשות אבל אם אדם רוצה לשמר את הנכס הזה אך ורק בתוך משפחתו משפחת מנזלי או כל כיוצא בהין אפשרות בעולם מדוע בואו ונראה נתאר לעצמנו שאדם אמר אה נניח שכיב מרע אמר שהנכס הזה יהיה לבנו פלוני ואחריו למישהו אחר איי אה אומרת הגמרא וכך נפסק בהלכה והרמב"ם בפרק 12 מלכות שחיה ומתנה ובשולחן ערוך חושפט סימן רמח ובגמרא בבא בטרה קלג עמוד א' וכז עמוד א' אומרת הגמרא שכשכיב מרע אבל הוא מדבר בלשון מתנה הוא מתכוון בלשון ירושה ואז הגמרא קובעת איזה עיקרון מנחה חשוב מן הרגע שהנכס הזה עבר מנשכיב מרע אל המוותב. אם המוטב הוא ראוי ליורשו, כגון בנו או כל מי שראוי ליורשו, אף שהשכיר מר השתמש בלשון מתנה, הרי כוונתו לירושה. וירושה אומרת הגמרא אין לה הפסק לעולם. פירושם של דברים. מן הרגע שהאדם מסתלק מן העולם, העזר עובר ליורשים ואז אם העזבון עובר ליורש עכשיו גמרנו פוקעת כל זיקה של הנכס מזה שכבר נפטר והיא עוברת בצורה מוחלטת ליורש ואז היורש או מוכר או נותן מתנה או הורס או מצווה בירושה או אמת זה עובר בירושה כלומר החלק של אותו מנוח שרצה שיהיה אצל משפחת מנזלי עף ברוח. למה? כי אם היורש שלו לא היה לו בן כיים בת, הרי הבת יורשת אותו. ועכשיו אם הבת התחתנה עם אחד ממשפחת רבינוביץ' עכשיו והיא נפטרה מי יורש אותה? הבן שלה, רבי נוביץ'. והנה ה איך קוראים הנכס של משפחת מנזלי עבר למשפחת רבינוביץ' למרות ולא קרב זה על זה כל הלילה. זה מזרח וזה מערב ולא חשב כלל כלל להגיע למציאות כזו. אלא מה? לאחר שחוכחנו שמבחינת דיני ירושה אין הדבר תלוי במוריש, רק בונ שזה עובר לדור הראשון. מעבר לזה אין בשליטתו אין אין לנפטר בעלות על דברים אין לו כלום כלום כלום משעה שהוא מסתלק מהעולם אין בעלות זה צריך להיות קרל גמרנו אין לו כוח הוא פטורמצוות אין לו שום דבר עכשיו אה אם האדם אומר שהוא נותן את הנכס במתנה לא בירושה והוא בריא כלומר לא שכיב מרה אלא בריא כי השכי מרע סתם מתנה שלו היא בתורת ירושה. אבל אדם בריא בהחלט אם הוא אומר בשם מתנה הוא מתכוון לשם מתנה. ואז אם הבריא אומר רבנו בהלכה חמישית בפרק 12 חות מתנה אבל הבריא שנתן מתנה מתנת בריא על דרך זו וכתב לזה נכסיי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששיר ראשון כלומר יכול הראשון לאכול להשתמש מה מה יזכה השני רק מה שנשאר מהשימוש לראשון בין שהיה הראשון ראוי ליורשו בין שלא היה ראוי ליורשו עכשיו נקאר לעצמנו רבותיי שאדם זה הלך והרס ומכר. אז באמת בהמשך נאמר שמבחינה הלכתית אסור לו למכור, אסור לו לשנות שנים כאלה, רק לההנות מהפירות. אבל אם עשה מה שעשה עשוי כלומר, שוב פעם אפילו במסלול הזה של מה שנקרא מתנה, מתנת בריא לפלוני ואחריך לפלוני. גם היא מגברת אם עבר ועשה מה שעשה עשוי. ואמנם מש שי לו עצה למכור נקרא רשע אבל בין כך מה שעשה עשוי שוב אני מנפץ פשוט אני מנפץ את אותם א דעות והרגלי חשיבה והרגלים מנטליים של בני אדם הם ראייה מאוד מאוד צרה הם רוצים שהנכס הזה ישאר לעולם אצל משפחת מנזל מאזל עולה יורד מנזלי עולה יורד אתה יורד למטה לקבר מה אתה רוצה אצל משפחת מנזלי מה שאתה יכול לעשות תעשה מעבר לזה אין לך יכולת אבל יתרה מזו יתרה מזו א אוקיי לא מחר הראשון לא מחר ואחריו זה הולך לשני מה יהיה רבותיי אם מת שני למי זה יחזור הנכס לורשי ראשון או ליורשהי שני כן כי הרי גם השני להם ארבע חרך לפלוני וכולי כל אלה יוצרים תרכובת תסבוכת של דיני ירושה שמוכיחים יותר ויותר עד כמה מוגבל האדם מוגבל האדם שעומד להסתלק מן העולם מלהנות תנאים שתחולתם היא ארוכת טווח ו לכמה דורות זה דבר שלא קיים ואין אפשרות אפילו בהצעה של מרן בשולחן ערוך בסימן רמח סעיף זהען שהוא אומר בדו הלשון אין כל הדברים האלו הללו אמורים אלא ואומר ואחריך לפלוני ולא אמר מהיום אבל אם אמר לו ואחריך מהיום לפלוני ומחר הראשון השני מוציא מיד על כוחות כלומר אם אמרנו שאסור לראשון למכור אבל אם מחר המכר מחור הרי אם אמר ה זה שנפטר לפני שנפטר במתנט בריא זה שלך ואחריך לפלוני מהיום על ידי שהוא אמר מהיום חסם את הראשון מלמכור יפה בסדר עכשיו גמר הראשון זה עובר לשני ממה שנשאר ממה שנשאר והרי הוא יכול לאכול לאכול עד שהנכס יתבלה מה יעשו הלאה מה יעשו הלאה כלומר א כל הדברים הוא אומר וכן אם מת שני בחיי ראשון יחזירו ליורשי שני ואם הם שלושה ואמר לאחד ואחריך מהיום לפלוני ואחריו מהיום לפלוני ראשון ושני לא קנו אלא הפירות והשלישי קנה הגוף מהיום ופירות לאחר מיטת השני והושב באו לידי שני תחילה הילכך אמת שני בחיי ראשון יחזירו ליורשה ליורשה נותן עכשיו אני חוזר ואומר תארו לעצמכם שבישה נותן מקבל את זה מישהו שאחר כך אין לו בן אלא רק רק בת ואז זה עובר למשפחה אחרת כי זה ליור שנותן היא יורשת בת במקום שאין בנים היא יורשת ואז היא מתחתנת בעלה יורשה אם אין לה בן בעלה יורשה אז עוד יותר ואפילו נניח בעלה מת בחייה אבל יש לה בן בני יורשה ואז הוא בכלל שיכל משפחה אחרת לכן כ אמור כל ה הדברים הללו באים בעצם לא לומר רק עניין הלכתי אלא לצרוב בתודעה של בני אדם שאם הם מתכוונים במובן הנכסי שישאר בתוך המשפחה הנה זה בית של משפחת פלוני אלמוני ועדין זה ברמה הנכסית הבל הבלים אמר כהלת לכל דבר ודבר בדברים האלה יש גבול אבל אם האדם עובר מעולם החומר, מעולם הנכסיות לעולם הרוח. רוח לא קלה לעולם זה עדה עד. אם רוצה הוא הקדש של פלוני אלמוני עדעד, דהיינו לא שלא ברמה אישית, אלא לצורכי עניים, לצורכי בני תורה, לצורכי כך וכך, לצורכי בית כנסת. זה כן זה נשאר עדעד. כי יש שטר להקדש וכללים ובתי דין הם המנהלים, לא יורשים. לא שום דבר מנהלים את זה על פי תנאים של שטר השטר הקדש רבי חנ