"ויעבור ה' על פניו", היש מקום לאמרו בסליחות שנים מקרא ואחד תרגום?

1. "שניים מקרא ואחד תרגום" בסליחות:

• הרב טוען כי המנהג של "שניים מקרא ואחד תרגום" כפי שהוא נאמר היום בסליחות אינו מנהג קדום, לא בקרב הספרדים ולא בקרב האשכנזים.
• "הוא אומר לא מצאנו בקדומות דבר כזה לא מצאנו אצל הספרדים דבר כזה לא אצל האשכנזים מניען זאת לנו זאת על שומה."
• במקור, בישראל לא נהגו לומר את סדר הסליחות במבנהו הנוכחי. במקום זאת, היו קוראים מדי יום קטעים מתוך "נוסח רחמים", שהיה מיועד לעשרת ימי תשובה.
• "באמת לפנים בישראל לא היו נוהגים אבותינו לומר סדר סליחות זה כפי שהוא היום במבנה שלו אלא היו כל יום קוראים מה שקוראים עם מנדל רחמים דהיינו יש לנו בת קליל נדרחמים נוסח רחמים שהוא מיועד לעשרת מי תשובה והיו לוקחים משם קטעים קטעים בשביל הסיחות."
• המנהג לומר קטעים מ"נוסח רחמים" החל בראש חודש אלול, בהשפעת מנהג הגאונים. רק מאוחר יותר התגבשו נוסחי הסליחות כפי שאנו מכירים אותם היום.
• "אבותינו כשקלטו את המנהג לומר מראש חודש אלול היו לוקחים קטעים קטעים מנת רחמיםסנוסח הרחמים ורק לאחר מכן כשלאט לאט התחילו להתגבש הנוסחאות של הסליחות שהרשמהם מאוחרות בחיבורן עד שהגיעו לתימן כל פעם עוד רכיב ועוד רחיב ועד שיתגבש מה שהתגבש וזה מה ש שאנחנו אומרים היום."
• "נוסח הרחמים" הוא נוסח עתיק יומין, עוד מתקופת רבנו סעדיה גאון, ומשמר מסורות קדומות מימי בית ראשון ובגלות בבל, שם נמצאו נוסחאות רבות בארמית.
• "אבל לפעמים בישראל לא ונוסח הרחמים עד הרחמים אשר נמצא הוא נוסח עתיק יומין הוא כבר נמצא ברבנו סעדיה הגאון ועוד שכשאנחנו מדברים על נוסח הסליחות שלפנינו יש מהם כאמור דברים שנתחברו מאוד מאוחר אבל כאן מדובר על נוסעות מאוד עתיקות יומיים אפילו אפילו רבנו סעד הגאון בעצם משמר מסורות עתיקות שהיו עוד מזמן בית ראשון בגלות בגות כי שם אנחנו מוצאים הרבה הרבה נוסחאות בארמית ממש הרבה נוסחאות בארמית וזה מה שהיו אומרים אז תסליחות."
• ב"נוסח הרחמים" הקדום, אמירת הפסוק "ויעבור ה' על פניו ויקרא ה'" והתרגום הארמי שלו נועדה להבנת הציבור בבבל שדיבר ארמית, ולא במסגרת "שניים מקרא ואחד תרגום". התרגום נועד למנות את שלוש עשרה מידות הרחמים.
• "ותרגמו להם את זה כדי שיבינו המשיכו נוצר חסד לאלפים נושא חסד נושא עוון ופאשע וחטאה ונקה זהו ונעצרו כאן ותרגמו את חלק התרגום כדי למנות ורק למנות את 13 מידות של רחמים לפי מסורת מסוימת של מניין שלוש מידות שעוד רגע כת נתייחס למסורות השונות."
• הרב מדגיש את הבעייתיות במנהג המאוחר של צירוף שני פסוקים בעברית ולאחר מכן תרגומם יחד, כיוון שאם היה מדובר ב"שניים מקרא ואחד תרגום" אמיתי, היה צריך לתרגם כל פסוק בנפרד לאחר אמירתו פעמיים.
• "הרי אם מדובר בשניים מקרא תרגום ולא במניין מידות בלבד היו צריכים לתרגם פסוק ראשון פסוק ראשון לומר אותו פעמיים הוא תרגמו פעם אחת פסוק שני בשלמותו כי אסור להפסיק אותו פעמיים לומר אותו ולתרגם אותו פעם אחת אבל כאן תפסו את החבל בשני קצותיו כיוון שבאמת בעבר הרחוק לא היו אומרים את זה היו אומרים מנת הרחמים והיו אומרים את זה על דרך התרגום ומניין המידות לא על דרך שניים מקרא ואחד תרגום ואחר מ כן כבר הפכו מזה לשניים מקרא ואחד תרגום."
• הרב מצביע על כך שאמירת חצאי פסוקים במסגרת התפילה או הלימוד מותרת, אך אמירת פסוק שלם כלשון המקרא מחייבת אמירה שלמה של הפסוק כדי לא לפסוק במקום שאסור.
• "אלא כל אמת שאנו קוראים חצאי פסוקים במסגרת התפילה ועל דרך התפילה או על דרך הלימוד זה מותר כל אמת שאנו קוראים פסוק על דרך המקרא כלשון המקרא חייבים לומר אותו כולו שאם לו כן אנו פוסקים פסוק ולא פסקי משה רבנו."
• לכן, בבית המדרש הזה נוהגים לומר את התרגום בלבד, כפי שהיה המנהג הקדום ב"נוסח הרחמים" בבבל, ורואים בכך את המנהג המקורי והמושכל. המנהג המאוחר של "שניים מקרא ואחד תרגום" בסליחות מצריך עיון רב.
• "לכן כאן בבית מדרש הזה אנו נוהגים לומר את התרגום. אין אנו נוהגים לומר שניים מקרא ואחד תרגום. אנו נוהגים לומר את התרגום בדיוק כמו המסורת קדומה בנת רחמים... והוא המנהג המקורי והוא המנהג המושכל ועוד שהמנהג המאוחר צריך עיון גדול מאוד מאוד."

2. מניין שלוש עשרה מידות הרחמים:

• קיימות מסורות שונות לגבי מניין שלוש עשרה מידות הרחמים.
• בסידורים שלנו, המניין הוא כשיטת רבנו סעדיה גאון, המונה את שלושת עשר המידות באופן הבא: ה', אל, רחום, חנון, ארך אפיים, רב חסד, ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה, ונקה. הוא עוצר ב"ונקה".
• "ובסידורים שלנו זה כמו שיטה של רבנו סעד הגאון שהוא מנע את ה-13 מידות של רחמים כדלקמן. השם הראשון זה איך איך קוראים מידה אחת. השם השני זה מידה שנייה אל זה מידה שלישית רחום מידה רביעית וחנון מידה חמישית ערפיים מידה שישית ורב חסד מידה שביעית ואמת מידה שמינית נוצר חסד לאלפים מידה תשיעית נושא עוון מידה עשירית ופשע מידה 11 וחטף מידה 12 ונקה מידה 13 ולכן הוא נעצר כאן ונקה לא יותר."
• רבנו נשאל בתשובותיו (מהדורת בלאו סימן רס"ז) על המניין הנכון וציין שיטות שונות, אך הדגיש שאסור לומר "השם השם" כשתי מידות נפרדות. לדעתו, השם התגלה למשה רבנו עם שלוש עשרה מידות הרחמים כדי שילמד אותן לדורות.
• "אבל דבר אחד הוא אמר בשום פנים ואופן לא להגיד השם השם כלומר השם מידה אחת, השם מידה שנייה. לא, אלא הוא אמר שהשם אמר לפני משה רבנו את 13 מידות של רחמים כדי שמשה רבנו ילמד וילמד לדורות מה הם ה-13 מידות רחמים."
• תרגום אונקלוס על "ונקה לא ינקה" מונה זאת כשתי מידות נפרדות: "סולח לתו יבין אוריתה" (ונקה) כמידה אחת, ו"ולא לתו יבין לא מזכה" (לא ינקה) כמידה שנייה.
• "והנה איך תרגום אונקלוס אומר תרגום אונקלוס אומר סולח לתו יבין אוריתה זו מידה אחת ולאותו יבין לא מזכה אז ונקה לא ינקה זה לא עניין ש לוש ביטוי אשר מדבר על ניקיון יסודי של שירוש אלא ונקה אומר תרגום אונקלוס סולח הואנקה באור חיובי סולח לתוויבין לאור יפה הוא לא ינקה הוא לא לו תויין לא מזכה וזה לפי רב לפי אמנקלוס שתי מידות הוא ברור שכל המערך אצלו משתנה מאשר המניין שמנינו עד עכשיו."
• שיטה אחרת מפרשת את "ונקה לא ינקה" כביטוי לכך שהקב"ה ברחמיו אינו משריש את העונש עד הסוף. המידה השלוש עשרה לפי שיטה זו היא "פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים", אך זה מתייחס דווקא לעבודה זרה, שלגביה אין מחילה עד הדור הרביעי. בשאר העוונות הרחמים מרובים יותר.
• "אלא משאיר לנו משהו שנתקיים אחרת אוי ואבוי לנו ממידת הדין אוי לנו מיום התוכחה ואז בא המידה ה-13 לפי רבנו פוקד עוון אבות על בנים ועל ב על בני בנים על שלשים ועל רבעים אבל זה דווקא בעבודה זרה דירו בעל קום עבודה זרה אין לזה מחילה אין לזה מחילה פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים על 30 על 40 בשאר עוונות לא על שונאי על זה רקעד דור רביעי לא יותר אבל בעבודה זרה אין זהעד הסוף הקדוש ברוך הוא כביכול ות נוקם נותר בין כך ובין כך לפי רבנו כך נראה גם מורבוכים פרק א' חלק א' פרק נד שזוהי השיטה שמנן 13 מידות הוא שונה ונקה לו ינקה מידה אחת פוקד עוון אבות על בנים מידה 13."
• המניין של שלוש עשרה מידות הרחמים בסידורים שלנו הוא לפי מסורת רבנו סעדיה גאון, שהיה המורה הרוחני העיקרי של יהודי תימן עד להגעת משנתו של הרמב"ם.
• "יוצא איפה אנו מסכמים ואומרים מה שאנו מונים 13 עידות של רחמים בסידורים שלנו הם לפי מסורת ה-13 מידות של רחמים שהייתה בידי א מידיו של רבנו סעד הגאון כי רבנו סעד הגאון היה לפי מחריץ מרדתר של יהודי תימן עד להרמבם משעה שאבותינו גילו את הרמבם וראו שמשנתו תואמת את המסורת שמסורה בידי בידינו אז למדו על פיו נהגו על פיו הוא היה אמר הדאתר אבל באותם דברים עתיקי יומין שלא טעמו את הרמבם והיו בידינו היו ונשארו עד עצם היום הזה וזה אחד מהם זה אחד מהם שנשאר בנת רחמים."
• אין בכך עניין של הלכה ברור אם המניין הוא כדעת רבנו סעדיה גאון או הרמב"ם, אך מה שנוגע להלכה הוא הצורך באמירת הפסוק בשלמותו עם תרגומו כאשר אומרים אותו כלשון המקרא.
• "אין בכך עניין של הלכה או לא אבל מה שכן נוגע להלכה הוא מה שאמרנו בהתחלה תרגום של המידות כן תרגום של הפסוקים אם זה על דרך אמירת הפסוק חייב להיות במושלם הפסוק ולא חצי פסוק ולא פסוק וחצי אלא פסוק ותרגומו פסוק ומושלם ותרגומו פסוק במושלם ותרגמו."

בסיום דבריו, הרב מבקש שהקב"ה ישפיע רוחו ממרומים כדי שנבין את תורתו באמת ונלך בדרכיו הישרות והנאמנות