מהו טעמה של ההלכה המחייבת את הבוצע ליתן הפרוסה בידו של האבל?

שאל השואל ואמר האם המנהג לתת לעבל את הפרוסה ביד זה מנהג או דין מה הטעם לכך ומה הטעם של האדם רגיל לא נותנים את הפרוסה ליד ובכן זה הוא מנהג ולא דין או ליתר דיוק דין מכוח מנהג שערי רבנו בפרק שביעי מהלכות ברכות הלכה חמישית כתב הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד ואחד כלומר זה שבוצע את הלחם של הברכה ברכת המוציא נותן לפני כל אחד ואחד והאחד נוטל בידו ואינו נותן ביד האוכל אלא אם כן היה אבל והבוצע הוא פושט ידיו תחילה ואוכל ובאמת גם מרן השולחן ערוך כתב בסימן קסז באור החיים סימן הסעיף יחוצע נותן פרוסה לפני כל אחד ואחד והאחד נוטל פרוסה בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא אם כן היה עבל וער מה הוסיף פרסה ציון בידיה רמז לפרוסת המוציא שנותנים בידו בשעת אבלות ונסביר את הדברים כבר מורי בהלכות ברכות הערת ט עמוד תר הביא בשם רבנו סעדה הגאון וכבר הביא את זה כמובן בספר היכות תימן וממה שנאמר ליחזקאל. כך אומר רבנו סעד הגאון ולחם אנשים לא תאכל. כלומר כשיחזכאל נפטרה עליו אשתו שהיא סמל לחורבן המקדש הוא נצטווה לא לנהוג אבלות כדי לעצים יותר את הכאב שלו. כדי לבוא לומר שכשיחרב המקדש לא תוכלו אפילו להתאבל. וזה דבר קשה מנסות שלא להתאבל לכן הוא קיבל ציוויים הפך הנהגות האבלים הוטל על יחזקאל הבקו על שער העם שלא יאכל שלא יאכל האבל משלו כל זמן שאפשר לו אלא מתקפצים הקרובים והשכנים ואוכלים אמו ממאך עליהם כמו שנאמר בדד ויבוא העם שנאמר בדוד ויבוא העם להברות את דוד לחם ועוד היום, כלומר, חלק מהמאפיינים את האבל, זה החולשה שלו הנפשית, הצורך בתמיכה, צריכים לבוא להכיל אותו בלעדיהם. הוא לא יכול להחזיק מעמד. וצריך שיפרוס גדול הקהל מן הלחם ויתן לעבל הפך מה שנאמר בירמיה. ולא יפרסו להם לחם על אבל לנחמו על מת. ומי יפרסו וירוש יפרסו יפצאו בשלוש הם במקרא הלא פרוס לראה לחמך פרס פורס אין להם עד כאן וזהו המקור לדברי רבנו ומורי מסכם ואומר נמצא שלושה חילוקים בדבר בחול פורס בערך קבצה ומניח לפני כל אחד מהסובים ומנגנו שמברך פורס בערך קבצה הוא מניח לפני כל שניים או שלושה והם פוסים לעצמם ממנה. כלומר הוא לא נותן להם ביד אלא פורס ומציע בפניהם והם בעצמם פורסים חלקים לאחרים. זה מנהגנו זה בכל יומות השנה שלא במצב של אבל החילוק השני אבל בחול פורס המברך פרוסה קטנה כזית או יותר ומושיט המברך את ידו לעבר האבל ונותן בידו וזה המנהג להראות את התמיכה, להראות את החולשה של האבל שהוא זקוק לתומכים. החילוק השלישי במצת מצווה בליל הסדר. אינו נותן לפניהם כמו לחם רגיל ואינו נותן בידם כמו אצל אבל אלא פורס וכל אחת מושיט ידו ומקבל או לוקח מיד המברך כדי להראות את החיבוב מצווה. באמת מורי מביא כאן בשאלות ותשובות הרשבה. שהוא נשאל שאלת מקור לדברי הרמב"ם במשך כתב אלא אם כן היה אבל ושכן כתב בעל הלכות גדולות דבית האבל פורס גדול ויהיב המוציא לאבל פרסה ציון בידיה אין נחם לה תשובה זו מדברי חכמים היא להם בוודאי ומקום ידוע היה לי בזה ושכחתיב ואם אמצא אחר אחר בדיקה אשלח והודעך אתם רואים אפלו הרשבה ממנו המקור לכך אבל בין כך ובין כך הדברים ברורים שמדובר כאן במהגים קדמונים שנשתיירו אצל רבנו סעד הגאון אצל בעל הלכות גדולות שלאבל נותנים את הלחם מיד ליד מיד המברך הבוצע ליד האבל כדי להראות את הצמיכה ואת התלות של האבל במנחמים מה שאין כן בימים תקנם שלא בזמן ש אבל אדרבה ואדרבה מצד הנמוסים אסור לתת מיד ליד כדי להראות שאכן באמת ה יש צניעות ונמוסין הוא לא לוקח הוא לא מהר לקחת אלא שמים לו בפניו והוא ממתין עד שהגדול המברך תואם ואז הוא נוטל מעל השולחן וכך אותו דבר האבל הוא ממתין מחזיק ביד את מה שקיבל את הלחם עד שה מברך מחלק לכולם אז הוא טועם ממה שפרס לעצמו והניח על השולחן טואם ואז כולם טועמים יש כאן הלכות נימוסין וגם מה שנקרא היחוד של האבלים בעניין הזה כך יוצא איפה זהו מנהג אבל זהו דין מכוח מנהג צריך לשמור על מנהג קדוש כזה יש לו משמעות ניסו לתת לו סימוכין במדרשים א ציון פורס אין לה כלומר ציון חורבן תגיע למצב שאין לה מי שיתמוך אותה באבל שלה. היא מנהלת את עצמה באבל שלה ואין מי שיתמוך בהבל שלה. ה בימים תקנם כשיש אבל מצווה לנחם מצווה לתמוך מצווה לעזור ומצווה של על האבל להראות קניעות להראות קניעות ולהתנהג כקנוע. זה הוא הדפוס התנהגות בבית האבלים. אבל כמובן שכשנותנים ביד לחם ביד משאננו אבל לא לחשוב שחס ושלום מי יודע מה יקרה לו בגלל שעכשיו הוא התנהג כמו אבל אלא אין נוהגים כן כדי א' להראות נימוסים שלא חוטפים רק בלי הסדר מראים תשוקה בגלל המצה ולא מעבר לזה אבל בשארים מות השנה נמוסין המתנה מרגישים לו הוא ממתין ואחר כך לוקח אבל אם לקח מיד הפורס לא לא רע דבר חמור אלא לא נהג כמנהג הראוי כמנהג הראוי שקובע שנקבע בהלכה כדין רבי חני בן גשמ