היש הבדל בדין זה בין אנשי חברה קדישא לבין דין המלווים האחרים כשהם נושאים המיטה ?
האם איסור זה חל דווקא על סנדלים כעין שלנו ולא על סנדלים בעלי רצועות ארוכות כפי הנדרש בתהליך החליצה ליבמה?
מה טעם תקנו חז"ל שנושאי מיטת המת ינעלו מנעלים בלבד ולא סנדלים?
המקור מציג דיון הלכתי מפורט בשאלה האם מותר לאנשים המלווים את הנפטר ונושאים את המיטה לנעול סנדלים, או שמא עליהם להיות נעולים במנעלים בלבד. הדיון נסוב סביב דעותיהם של רבנו (רבינו אשר בן יחיאל - הרא"ש), מרן (רבי יוסף קארו - בעל השולחן ערוך), הרדב"ז (רבי דוד בן זמרא) וה"מורי" (רב לא מזוהה המנתח את הדעות).
עיקרי הדברים והדעות:
- דעת רבנו (הרא"ש): לפי רבנו, רק מי שנושא את המיטה (סובלין את הכתף ונושאי המיטה) אסור בנעילת סנדלים, מחשש שרצועת הסנדל תיפסק והוא יתעכב מהמצווה. לעומת זאת, מותר להם לנעול מנעלים.
- ציטוט: "ונושאי המיטה אסורים בנעילת הסנדל שמה תיפסק רצועה מסנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מן המצווה"
- דעת מרן (השולחן ערוך): מרן, בפסיקתו בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שנחיר ג), מצמצם את האיסור רק למקרים בהם יש "כתפים מיוחדים" (אנשים קבועים שתפקידם לשאת את המיטה). במקרה כזה, אסורים הם בנעילת סנדלים מאותה סיבה של חשש מפני התעכבות. למי שאינו מחברה קדישא, מותר לנעול בין סנדלים ובין מנעלים.
- ציטוט: "במקום שיש כתפים מיוחדים לשת את המיטה אסורים בנעירת הסנדל שמה יפסיק סנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מהמצווה"
- הדובר מציין שמרן לא העתיק את לשון הירושלמי כלשונו, אלא פסק על פי הבנתו שההגבלה היא רק על "כתפים מיוחדים".
- דעת הרדב"ז: הרדב"ז מעיד שהמנהג בזמנו לא היה להקפיד על איסור נעילת סנדלים על נושאי המיטה, במיוחד בזמן שהכל מסייעים בטלטול הארון. הוא אף מוסיף באופן תמוה, לאחר בקשת מחילה ("לתלן בא"), שאם לא נאמר כך, כל מי שירצה לסייע בהרמת המיטה יצטרך לחלוץ את מנעליו, וזה דבר קשה.
- ציטוט: "אני מעיד שאני לא רואה שהקפידו בדין הזה. שלא אסרו אלא בזמן שיש כתפים מיוחדים לשת את המיטה. אבל עכשיו שנהגו שהכל מסייעין, לטלן בא."
- הרדב"ז מציע שאולי האיסור נאמר רק על סנדלים הקשורים ברצועות, אך לא על מנעלים המהודקים יותר לרגל. הוא אף מזכיר שבמצרים, למרות שיש להם כותפים מיוחדים, לא נהגו לחלוץ נעליים.
- דעת ה"מורי": ה"מורי" מבקר בחריפות את דברי הרדב"ז, וטוען שהאיסור לנעול סנדלים בעת נשיאת המת הוא תקנה של חז"ל, ואין לאף אחד רשות לבטל תקנה זו. הוא מציין שהחשש אינו רק מפני נפילת הסנדל, אלא גם מפני עיכוב בהליכה.
- ציטוט: "מה זה איסור הזה ש זה לא נוסעים כפ נוסעים את מתת המת לא מסבלים מתת בסנדל אלא במנעל זה לא מנהג אומר מורי זה תקנה של חז"ל מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לבטל תקנת חז"ל"
- ה"מורי" מסתמך על לשון הירושלמי (פרק ג סוף הלכה א), הגורסת ש"הכתפין אסורים לעין הסנדל עין שם, וכל שזורת הסנדל מותר". לדבריו, מכאן עולה שהאיסור הוא על נעילת סנדלים באופן כללי, הן לכתפים מקצועיים והן למלווים מזדמנים, אך מותר לנעול מנעלים. הוא מדגיש שאין צורך להגיע למסקנה שהמלווים צריכים להיות יחפים.
מסקנות עיקריות:
- קיים דיון הלכתי בשאלה האם מותר לנעול סנדלים בעת ליווי המת ונשיאת המיטה.
- רבנו מחמיר ואוסר נעילת סנדלים על נושאי המיטה כולם.
- מרן מצמצם את האיסור רק ל"כתפים מיוחדים".
- הרדב"ז מעיד על מנהג שלא להקפיד בכך בזמנו ומציע הסברים להקלה.
- ה"מורי" דוחה את דברי הרדב"ז וקובע שהאיסור על נעילת סנדלים הוא תקנת חז"ל שאין לשנותה, אך הוא מתייחס רק לנושאי המיטה.
- לפי פרשנות ה"מורי" לדברי רבנו על בסיס הירושלמי, גם המלווים המתנדבים לסייע בהרמת המיטה אסורים בנעילת סנדלים, אך מותרים בנעילת מנעלים.
- בכל מקרה, אין כל דעה במקור המחייבת את המלווים או הנושאים להיות יחפים.
הדיון במקור מעלה את המתח שבין חומרת הדין למנהג, וכן את פרשנותם השונה של הפוסקים למקורות התלמודיים. השאלה המקורית של השואל נענית באופן ברור לפי פרשנות ה"מורי" לדברי רבנו: המלווים המתנדבים לסייע בהרמת המיטה צריכים להיות נעולים במנעלים ולא בסנדלים, זאת כהרחבה של תקנת חז"ל שנועדה למנוע עיכוב במצוות הליווי והקבורה